Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 1 2

אמר הרב הקשה לי איש חכם זה לו שנים קושיא גדולה וכו'. כבר ביארתי לך כי בהרחקת הגשמות מהשם יתברך יובנו רבים מסתרי התורה ממעשה בראשית ומעשה מרכבה ואחר שהתבאר מהו הנרצה בצלמנו כדמותנו יסולק ספק גדול ממעשה בראשית והוא הספק שעשה לרב האיש החכם. והנה הניח הרב הקדמה אחת שהיא הצעה לסלק הספק כי אלהים שם משתתף למלאכים ולשופטים ולמנהיגי המדינות והרצון באמרו והייתם כאלהים יודעי טוב ורע רוצה בו הענין האחרון אמר אונקלוס ותהון כרברביא:

ואחר שהניח זאת ההצעה שהוא מפתח להבין כל מעשה בראשית ובפרט חטא האדם וענשו אמר הרב כי המקשה הקשה לו שיראה מפשט הכתוב:

כי הכונה הראשונה באדם שיהיה כשאר ב"ח שאין לו שכל ולא מחשבה ולא יבדיל בין הטוב ובין הרע, והרצון באומרו אין לו שכל להשיג ההשגות השכליות אשר בם אמת ושקר, ולא מחשבה להשיג הדברים אשר בהם יתלה הטוב והרע והם הדברים המפורסמים:

וכאשר המרה הביא לו מריו זה השלמות הגדול המיוחד באדם והוא שיהיה לו זאת ההכרה הנמצאת בנו אשר היא הנכבדת מן הענינים ולא לבד היא נכבדת מכל הענינים אבל היא עצמותנו ומהותנו, וזה הפלא שיהיה לו ענשו על מריו תת לו שלמות שלא היה לו והוא השכל, וחזק זה הספק במ"ש כי איש מן האנשים מרה והפליג בעול ולפיכך הושם כוכב בשמים. ע"כ בזה יראה דברים רבים סותרים, ראשונה שיהיה כוונת ה' שיהיה האדם כשאר ב"ח אין לו שכל ולא תבונה וזו סתירה גדולה, כ"ש שיהיה הפך הנאמר מכוונת האל אשר אמר ית' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ג' שהמרי יביא לו זה השלמות, והנה כל מרי וכל פחיתות יבא מהחמר והשלימות יבא מצד הצורה ואיך יביא החטא לזה השלימות הגדול כי לא יביא החטא אלא להפסד והשחתה, והנה נראה כי האדם קודם שחטא לא היה יודע בין טוב לרע וכאשר חטא נפקחו עיניו וידע שהוא ערום א"כ הביא לו המרי זה השלימות הגדול אשר היא הידיעה, ואמר הרב שהיא קושיא גדולה בעבור כי זה כוונת התורה בתחלת הדעת ונרצה מפשוטן של כתובים:

ואמר הרב שאף שיראה מפשט הכתוב אין ראוי האיש המעיין בתחלת רעיוניו וזממיו שיחשוב שיבין ספר שהוא הישרת הראשונים והאחרונים בעברו עליו בקצת עתות הפנאי מהמאכל והמשתה כמו שעושים הסכלים שיעיינו בספרי הקדש באלו העתות ויחשבו שהיא כספרי דברי הימים ושיר מהשירים:

ודע והבן כי האדם יש לו שתי השגות האחד דברים הנמצאים והוא השגת השם יתברך ומלאכיו וצבאיו ומעשיו והוא תכלית המצאת האדם כי האדם נברא להבין ולהשכיל וזאת ההשגה הוא אשר בה ידמה האדם להשי"ת והיא השגת הנמצאות על מה שהם עליו, והנה היודע נמצאות וידע איך הש"י סבה להם ויתייחד באחרונה עם השכלים הנבדלים הוא תכלית מציאות האדם ובואו לזה העולם. ואמנם האדם למה שהוא מורכב מגוף ונפש והיה הגוף והנפש א"א לחיות מבלי שיתערבו קצת האנשים אלו עם אלו כי האדם מדיני בטבע ובעבור שיעזרו קצתם אל קצתם הוכרח הקבוץ והנה להכרח קבוץ יונחו הדיינים והשופטים שיהיו מנהיגי המדינות כדי שיחיה האדם קצתו עם קצתו, והאדם אם ישתמש באלו המפורסמות לבקשת ההכרחי לדעת את ה' מה טוב ומה נעים, אבל אם יעזוב האדם השגת האל ומלאכיו וכל שאר הנמצאים ויעיין בהנהגת הגוף וירדוף אחר הממון ואוהב כסף לא ישבע כסף ויחשוב האדם שהיות לו כסף וזהב לרוב ועבודה רבה ואכול ושתה וישתמש בשאר התאוות הגשמיות הוא התכלית האחרון, הוא יסכל ויבער, ורוב קהל אנשים יעזבו את ה' נאצו צור ילדם ישכחו המושכנות אשר בעבורם נבראו ונפקחו עיניהם במפורסמות, והנה החטאים הממיתים לרוב האנשים הם ההנאות הגשמיות והתשוקות המדומות ובעבור אלו השני דברים הם נגרשים מבית העיון. ובכלל האנשים האלה מצד שתאוותם ותשוקתם אינו אלא ההנאות והתשוקות הגשמיות יש להם מהצער והטורח והעמל מה שלא ישוער. ולכן כהגיע תור כל איש ואיש להפרד נפשו מעל גויתו ולא ימצא לו שום שלמות אלא היותו בהמה בדמות איש וע"ז נאמר ואדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו. הרי יתבאר שלאדם ב' מיני השגות, השגה חושיית ודמיונית שאלו כלם השגות גשמיות, והשגה שכלית אשר בה ידמה האדם לאל יתברך והיא השגת הנמצאות והשגתו ית', וכל מה שקרה לאדם הראשון ידמה לנו בכל דור ודור כי זה ספר תולדות אדם והחטא שחטא הוא חטאו בניו הנמשכים אחריו, ואחר שתבין זה תבין כל מה שאמר הרב בזה הפרק ולמה הוא רומז חטא האדם וענשו ואיך צאתו מזה העולם כאחת מן הבהמות, ואמר לבאר זה כי הכונה בבריאה האנושית והוא התכלית אשר בעבורו נברא הוא היות האדם בצלם אלהים ובדמותו. והנה קודם מרותו וחטאו נאמר בו שהוא בצלם אלהים. בעבור השכל אשר השפיע הבורא על האדם והוא השלמות האחרון לא הראשון והאמצעי כמו שביארתי, והביא ראיה כי היה האדם בשלמותו האחרון למה שנא' עליו ויצו ה' אלהים על האדם והצואה היא למי שהוא נביא ואין הנבואה שורה על הבהמות, ולא למי שאין לו שכל ירמוז לשאר בעלי חיים, ואמרו ויאמר ה' לדג ויאמר אלהים לנחש יבואר בפ' מ"ח ח"ב. או ירמוז כי לא תהיה הצואה למי שיש בכחו להוציא שכלו מן הכח אל הפועל ולא הוציאו אלא למי שהוציא שכלו בפועל:

ומ"ש והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, אמר כי שלמות האדם אינו להשיג הטוב והרע, כי משלמות האדם להשיג האמת והשקר במחשבה שהוא האומד אשר ימצא בשופטים ישיג הטוב והרע שהוא הנאה והמגונה, א"כ כונת הבריאה האנושית היא שישיג האדם האמת והשקר לא שישיג הנאה והמגונה שהוא המפורסם, והנה האדם קודם מרותו היה בשלמותו האחרון להשיג הנמצאות כלן וכאשר היה בזה התואר כי מחשבתו ומושכליו הוא על שלמות ענינו נאמר עליו ותחסרהו מעט מאלהים, וכשישתמש האדם בדברי האלהים לא יוכל להשתמש במפורסמות ולא ידע האדם אפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות והוא גלוי הערוה:

וכאשר המרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאותיו החושיות, כמו שאמר כי טוב העץ למאכל, ירמוז אל ההנאות הגשמיות, וכי תאוה היה לעינים ירמוז אל התאוות הדמיוניות, נענש בששולל ההשגה השכלית כאלו נעשו כצרות זו לזו כי מי שידע דברי האלהים לא ידע דבר מהנאות הגופיות ומי שנמשך אחר ההנאות הגשמיות והדמיונות לא ידע לעולם המושכלות:

וכשמרה במצוה אשר צוה בה והגיע לו השגת המפורסמות אז ידע שעור מה שאבד. ירמוז כי כל האנשים ישתוקקו לדעת ויראו כי מי שאין לו דעת יהיה אחר מותו כבהמה ולכן שערו בעצמם כי הם ערומים. והנה בעבור שהשיגו המפורסמות נאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע כרברביא כי משפטי התורות מן המגונה והנאה ולא יתלה בנמצאות בעצמם שיאמר בעבור זה שקר ואמת:

ואמרו ואין בהכרחי טוב ורע אבל שקר ואמת כי ההכרחי והם הנמצאות בעצמם אשר אין אנחנו סבתם אין בו טוב ורע אשר הוא המגונה והנאה, אך השקר כשנסכילם או נאמרם בחלוף מה שהם במציאות ואמת כשיסכים ציורנו או היורה עליו עם מציאותם בעצמם:

ואמרו אבל אמרו על אדם משנה פניו ותשלחהו, אמרו במדרש שהוא נאמר על אדם הראשון שנראה מזה הפסוק שהוא התחדשות חוש הראות, זה אינו כן כי הכוונה שנה פנותו:

ואמרו הותר לאכול מן הנעימות. ר"ל הותר שישכיל המושכלות כלם והוא הרמוז מכל עץ הגן אכול תאכל ושיהנה מן המפורסמות בנחת ובטחה ושלא יקח מהמפורסמות רק ההכרחי לבד:

ואמרו נמנע ממנו הכל. נמנע ממנו ההשגה שכלית ונמנע ממנו מליהנות מהמפורסמות בנחת ובטחה לפי שיבקש מן המפורסמות המותר ובמותר אין לו תכלית:

ונתחייב לאכול הפחות שבמאכל. והם עשות הדברים המגונים אשר לא היה משתמש ממנו קודם. וזה יהיה אחר העמל וטורח כמו שאמר וקוץ ודרדר תצמיח לץ וגורש מעדן כי אחר שישתמש האדם באלו המפורסמות והם ההנאות הגשמיות והדמיונות לא יוכל בשום זמן לעלות אל השם ולשוב אל בית העיון אם לא בקושי גדול ולכן הושוו רוב האנשים לבהמות כי אדם כולל כל המין האנושי זולת איש א' נמצא ברוב דורות והוא הנקרא איש אלהים כי כלם נמשכו אחר התענוגים ואחר הדמיונים הכוזבים והם אחרי המות נמשלים לבהמות וזהו אמרו אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו:

ואמרו ישתבח בעל הרצון הקדום שרצה שיהיה האדם נאצל מהעליונים ותהיה הרכבתו משני אלו הענינים והם השכל והחמר ומצד שכלו לא היה ראוי להשתמש רק במיני המושכלים האמתיים אמנם מצד הקשרו בחמר היה ראוי שישתמש במפורסמות והיה ראוי שיחטא והיה ראוי לצוותו שלא יקח מעץ הדעת. והחכם ר' משה הנרבוני אמר ישתבח בעל הרצון כו' כי בראו מורכב בנהפכים משתתף בין העולם המושכל והמוחש, ואמר אשר לא תושג תכלית הרוצה שידמו כל הנמצאים אליו כי הוא תכלית יכולת ההיולי ר"ל להמציא המשתתף עד שיתאחד בו כי מאתו הם יוצאים ואליו שבים, והאמת כי מה שכיון הרב שתכלית זה העולם השפל הוא זה האדם ותכלית האדם הוא היות כזה החומר וכזאת הצורה ותכלית זאת הצורה השכלית הוא שיתדמה להשי"ת הוא עצמותו כי הכל פעל ה' למענהו וכמו שלא נדע עצמותו כך לא נדע כוונתו וחכמתו בבריאה האנושית כי תכלית הכל הוא האל ית' כמו שביאר הרב בחלק ג' פרק י"ג. ואתה המעיין תעיין בזה הפרק ותתבאר לך ממנו נפלאות והשם יכפר בעדנו במה שהארכנו כי היה זה בעבור העת והזמן שהגיע לגלות קצת מהסתרים: