נצב. ואמרו והנה ה' נצב עליו כלומר שהשם קיים עומד על גלגל ערבות וכל מה שבתוכו הוא יתעלה מניעו:
אשר קצהו האחד בשמים וקצהו האחרון בארץ. הרצון בו כי הדברים הם בעלי תכלית אם למעלה ואם למטה, אם למטה סולם מוצב ארצה ואם למעלה וראשו מגיע השמימה והוא יתעלה סבת הסבות לגלגל ולכל מה שבתוכו ולכן היה הוא קיים על ראש הסולם שהעולם הגשמי ומה שבתוכו הם המרכז והמקיף, והמרכז הוא הארץ והמקיף הוא הגלגל, יחוייב שהמשכילים והחכמים הנבונים העולים בזה הסולם ישיגו כי יש עלת העלות על הכל וזה אמרו והנה ה' נצב עליו כי הוא קיים עומד עליו:
ואמרו ומבואר שמאמרי הנה ה' נצב עליו הוא משל כפי זה המשל הנשוא. הרצון בו כי אף שנאמר עליו שיורה גשמות אינו ראוי להבינו כן כי סולם הוא משל ואם יאמר עליו הוא משל ג"כ, והנמשל שהוא נשוא על ראש הסולם כמו שיאמר אומר האדם חי והחי הוא נשוא על האדם, ואינו רחוק שיאמר אומר שהוא עליו מצד שהחי נשוא על האדם אבל על דרך האמת לא יצדק אמרנו עליו:
ומה טוב אמרו עולים ויורדים כי בא הרמז כי הנביאים והחכמים עולים בזה הסולם ואח"כ יורדים כי העלייה קודם הירידה כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות ידיעותם מן הסולם תהיה הירידה במה שפגש מן הענין להנהגת אנשי הארץ. הרצון בו כי מי שרוצה להנהיג הבריות ראוי שידע איך ינהיג אדון העולם בריותיו כמ"ש הודיעני נא את דרכיך וכו' ואח"כ וראה כי עמך הגוי הזה, אשר הרצון בו כי רצה לדעת איך ינהיג השם עולמו וממנו ילמוד להנהיג זולתו ולכן היה העלייה קודם הירידה ואולם אמר הכל על מעלות ידועות מהסולם כי לא כל מה שישיג האדם בזה הסולם יוכל ממנו ללמוד איך ינהיג האדם אנשי הארץ וזה הוא הרצון באמרו אל מעלות ידועות מן הסולם. ואמר בעבור זה כנה בירידה, רמז בזה כי האיש האלהי יש לו צד עיון מאלוה העליון והוא המכונה עליה וכשירד ויפנה במחשבתו להנהיג הדברים הפחותים הוא ירידה לו ממעלתו, כ"ש בהשיגו אשר השיג מן העולם המושכל אם ישימהו בעולם המוחש כי אז היא ירידה גמורה, ובכאן רמז הרב הנאמר משה עלה אל האלהים וירד משה מן ההר אל העם, והבן זה כי הוא נפלא: