הכלל העולה בזה הפרק כי אף שעלייה וירידה נאמרו על פנים רבים לא נזכיר מהם אלא מה שיצטרך לכוונתנו. ראשונה יאמר כשיעתק גוף ממקום שפל אל מקום גבוה יאמר עליה, וכשיעתק בהפך יאמר ירידה. שנית הועתק כשתשפל מעלת האיש יאמר ירד וכשתגבה מעלתו בעושר וכבוד יאמר עלה, כמו שאמר הגר אשר בקרבך יעלה עליך וגו':
עוד שלישית יאמר בירידת האיש בעיון והיות האיש פונה במחשבתו אל ענין פחות יאמר ירידה, כמו שאמר מלאכי אלהים עולים, כי החכמים כשעולים לעיין בנמצא יקראו עולים וכשירדו להנהיג אנשי הארץ יקראו יורדים, ומזה המין ומשה עלה אל האלהים ויעל אליהו:
רביעית יאמר כאשר היינו המון האנשים במטה שבתחתיות במעלות המציאה בערך אל הסובב והוא במעלה שבעליונים על אמתת מציאותו ועצמה וגדולה לא עליונית מקום ורצה במה שרצה הגיע חכמה ממנו והשפעת נבואה על קצתנו קרא שרות הנבואה על הנביא או שכון השכינה במקום ירידה, ומזה המין וירד ה' על הר סיני, ירד ה' לעיני כל העם וירדתי ודברתי אתך, וקרא העלות ענין הנבואה ושרות השכינה מן המקום עלייה כמ"ש ויעל מעליו אלהים, ויעל אלהים מעל אברהם:
חמישית יאמר כשתרד באומה מכה או באקלים מן האקלימים כפי רצונו הקדום. אשר הרצון בזה, כאשר יקדימו ספרי הנבואה לספר שהשם יביא מכה באומה או באיקלים כפי רצונו הקדום שהוא הטבע המערכיי כנה זה בירידה כאלו ה' פקד מעשיהם ואח"כ הביא בהם עונש להיות האדם שפל ונבזה ולכך היה ראוי שהשם כפי גדלו לא יפקד עליהם מעשיהם למה שהמין האנושי בתכלית השפלות, ולכן כנה הודעת השם ית' לנביא ירידה:
ואמרו לולא הרצון בו. כי הוא הרצון הקדום שחייב הביא המכה על האומה חייב שיגלה זה לנביא כדי שהמין האנושי לא יפסד, ובכאן רמז לדור הפלגה ואנשי סדום, ורמז ג"כ שהרבה מההשגות אשר השיג מרע"ה הן השגות שכליות. וקרא שרות החכמה עליו וירד השם כמו שאמר וירד השם בענן ויתיצב כו' מצורף ג"כ אל היותו עולה אל ראש ההר:
כל מקום שיאמר הרב מחובר או מצורף רמז שהפשט הוא אמת עם שיהיה כפי דמיון הסכל או כפי האמת בעצמו, אבל שיהיה עולה אל השם או ירד ממנו יתעלה מדמיון הסכלים עלוי רב: