1
(לב ב תוספות) ד"ה בשעת וכו' ואע"פ שבטלה וכו' דחיישינן שמא יחזור וכו'.—ונראה לתרץ בפשיטות דאע"פ שהגזירה בטלה המנהג לא בטל. וכעין זה בירושלמי כתובות פ"א ה"ה [כה ע"ג]: בראשונה גזרו שמד ביהודה וכו' התקינו שיהא בעלה בא עליה עודה בבית אביה וכו' אע"פ שבטל השמד המנהג לא בטל. ועי' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' ת"מ, שכתב כזה גם לענין מנהג קריעת הגט.