(כט ב משנה) אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו ב"ד.—מפרש"י נראה שמפרש ד"כ"מ שיש בו ב"ד" היינו אפי' ב"ד שלא הם קידשו את החדש, אלא דמאחר שב"ד אחד קידש את החדש במקום אחד, כ"מ שנמצא בו איזה ב"ד מותרים לתקוע. ולפ"ז היה מוכרח לפרש לקמן בהא דתניא שבר"ה לא היו תוקעין אלא בב"ד שקידשו בו את החדש דאתיא כר"א.
אבל מדברי הרמב"ם בפ"ב מהל' שופר נראה שמפרש, דלרבנן לא היו תוקעין אלא בב"ד שקידשו בו את החדש בלבד, בין אם קידשו את החדש ביבנה בין אם קידשו במקום אחר; אבל ר"א סבר שלא התקין ריב"ז לתקוע אלא במקומו בלבד, דהיינו בעיר יבנה, שבה ישב עם בית דינו לאחר חורבן ביהמ"ק, ושם היו מקדשין את החודש. אבל לאחר שגלתה סנהדרין מיבנה לאושא, אף שהיו מקדשין שם את החודש אין תוקעין שם, שתקנת ריב"ז לא חלה על מקום אחר. ולפ"ז ברייתא אתיא כרבנן. וכפירוש זה עיקר.
(שם משנה) ועוד זאת היתה ירושלים וכו'.—עי' רש"י שכתב על זה "בעודה בבנינה". ביאור דבריו דשיטת רש"י היא דמקדש דהכא הוא ביהמ"ק בלבד, ומדינה היא עיר ירושלים וכל ארץ ישראל, ולפיכך הוכרח לפרש כאן, דיתרונה של ירושלים לא היה אלא לאחר החורבן (כמו שכתבו התוס' בד"ה אבל). ושוב היה קשה לרש"י לשון "היתה" דמשמע שכבר היה, אבל לא בעת שסידר רבי את המשנה. ותיקן רש"י בהוספתו "בעודה בבניינה". וענין זה דבשעה שנחרב הבית עדיין נשארה מקצת ירושלים או שחזרה ונבנתה, ובאותו זמן היה לה יתרון זה, ולאחר זמן כשנחרבה ביתר ע"י אדריינוס גזר גזירת שמד על ישראל ואסר עליהם להראות פנים בירושלים, וגם חרש את העיר (כדאיתא בתענ' כט א), וגם בזמן שסידר רבי את המשנה עדיין לא נתבטלה גזירה זו. ולכך שנה לשון "היתה". והמפרשים לא עמדו על דעת רש"י, ולכך נדחקו בזה (עי' מהרש"א ותוי"ט ובל"מ פ"ב ה"ח מהל' שופר).
אבל דעת הרמב"ם בפיה"מ כאן, דמקדש הוא המקדש וכל עיר ירושלים, ומדינה כל שאר ארץ ישראל, ולכן ביאור הסיפא כפשוטה: ועוד זאת היתה ירושלים וכו' בזמן שביהמ"ק קיים. והנה נמצא ע"פ רוב, שמכנים את ירושלים "מדינה", כמו בירושלמי חגיגה פ"א ה"א [עו ע"א]: "ושילוח היה באמצע המדינה", פי' בתוך עיר ירושלים, כדמוכח שם. ועי' במדרש רות רבא סופ"א: עיר מדינה עבור בתוך העיר בתוך ירושלים. ועוד בפסדר"כ פיס' י"ד: ירמיה על ידי שהיה עירוני מענתות וכו' ישעיה ע"י שהיה בן מדינה מירושלים.
ומצינו גם ששאר ערי א"י נקראות "מדינה" נגד ירושלים, כמו במע"ש פ"ג מ"ד: פירות בירושלים ומעות במדינה וכו' מעות בירושלים ופירות במדינה. ועי' בלשון הרמב"ם רפ"א מהל' סנהדרין, שקורא לכל עיר ועיר "מדינה". ועי' ירושלמי מגילה (פ"א ה"א, ע ע"ב) מדינה ומדינה אלו הכרכים. ועי' עוד ב"י אה"ע סי' קכח אריכות דברים בפירוש "מדינה".