(יג א) חלב אשה מטמא בין לרצון בין שלא לרצון.—פי' בין שיצא החלב מן האשה לרצונה ובין שיצא שלא לרצונה. וכפירוש זה משמע בפי' רש"י שבת (קמג ב) וכן בתוס' שם (קמד ד"ה לא) וכן בפיה"מ להרמב"ם סוף מכשירין. אבל כאן כתב רש"י: "בין לרצון של תינוק ובין שלא לרצון של תינוק". ואין זה מחוור. ואפשר דמה שהכריחו לרש"י לפרש כן הוא מהא דאמרינן למטה "שלא לרצון דאמר דדעתיה דתינוק קריבא לגבי חלב". אבל אין הכרח מזה, דהענין שם הוא שהאשה לא אמרה דלא ניחא לה אלא סתמא ואמדינן דדעתיה דתינוק קריבא לגבי חלב, לכך ודאי ניחא לה לאשה בסתם, אבל אם פירשה האשה ואמרה דלא ניחא לה, אפי' אמר התינוק דניחא ליה אינו מטמא, דקיי"ל בחולין (יב ב), דקטן אין לו מחשבה אלא מעשה בלבד, ואמירה בכלל מהשבה, כמבואר בפי' רש"י ותוס' שם (ע"ש).
(שם תוספות ישנים) ד"ה ועוד וכו' כל משקין טמאין מכשירין כדתנן בטהרות.—לא מצאתי זה במשניות טהרות, והייתי סובר לומר שצ"ל "כדתניא בטהרות" ונתכוונו לתוספתא מכשירין פ"ב ה"ו (מובא בר"ש מכשירין פ"ד מ"ה ובתוס' שבת יז א ד"ה הניחא), אלא שלפ"ז תמוה מ"ש למטה "נראה דוקא טמאין הבאין מגוף אבל משקין שנטמאו בשרץ דינן כמשקין טהורין", דהא בתוספתא שם מבוארת סתירת דבריהם. וכן מוכח בשבת שם.