1
(יא א) חציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי.—מלשון רש"י כאן שכתב "לעבד עברי נתקדשה שהרי רבו מוסרה לו בע"כ" משמע דאם היתה מאורסת לבן חורין אין בה אשם מפני שאין קידושין של בן חורין תופסים בה. ויש בדין זה מחלוקת בגיטין (מג א). וע"ש ברא"ש סי' לז ובר"נ על הרי"ף שם רמז קכג. אבל בתוספתא פ"א הי"ז ובירושלמי קידושין פ"א סוף הי"א הנוסח בדברי ר"ע: "ומאורסת לבן חורין". וכ"ה הנוסח בספר לקח טוב (המכונה פסיקתא זוטרתי) פ' קדושים. ודומה שכן היה גורס בספרא שם. אבל בספרא שלפנינו הנוסח "ומאורסת לעבד עברי" [אבל בשני כתבי יד ובדפוס ראשון: לבן חורין.]