(מ ע"א) אי אתה מודה שבניה עבדים.—לפרש"י הא דאמרינן למטה "דרב דימי טעותא היא", היינו שדינו של ר' יוחנן אינו כהלכה, שכבר הקשו עליו ר' אמי ור' אסי, ואין זה מחוור. ונראה דמה שאמרו ר' אמי ור' אסי "אי אתה מודה שבניה עבדים" היינו הבנים שילדה לפני שנתנו לה גט שחרור הרי הם עבדים, דאינהו סברי מעוכב גט שחרור בניו עבדים (עי' תוס' ד"ה אותו). וה"נ בירושלמי דפרקין ה"ד [מה ע"ד], דא"ר יוסי ב"ר בון דעבד היוצא משום יאוש בניו עבדים. ומ"ש למטה "דרב דימי טעותא היא" עניינו כפשוטו שטעה רב דימי ולא אמר כן ר' יוחנן מעולם, שמאחר שלא צוה לבניו לשחררה אינם חייבים לשחררה. ומה שאמר "אל ישתעבדו בה" - נתכוין שמעשה ידיה יהיה של עצמה ולא ליורשים. וכעין זה בירושלמי קידושין פ"א סוה"ג [ס ע"א]: "פלונית שפחתי עושה אני לה כתב שלא תשתעבד ר' לעזר ור"ש בן יקים אעלון עובדא קומי ר' יוחנן אמר לא הכל ממנו לשעבד <בה> בניה מה הם? עבדים. מה שייר בה? מעשה ידיה. ר' אבא ור' יוסי תריהון אמרין דרבי היא דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו". ואף שבירושלמי שיטה אחרת, אבל הענין מוכיח כפירושנו.