מצות דין יפת תואר כתיב כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה. ענין זה יתבאר בשני פנים הפן הראשון הוא מ"ש רז"ל לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר כו' וק' וכי מפני היצר הרע שנתגבר על האדם נתיר לו עבירה גדולה כזו שהבא על הגויה קשורה בו ככלב בעה"ז ובעוה"ב והרי מעשה באותו אדם שהגיע למות ואמרו הרופאים אין לו תקנה עד שיראה אותה האשה שחשק בה וארז"ל ימות ואל יראה אות' ומכ"ש כאן שאינו מת עליה ולא עוד אלא שהותרה לו ביאה ממש במ"ש ואחר כן תבא אליה ובעלתה והענין הוא שיובן במ"ש ז"ל בסבא דמשפטים בענין ההוא טיקל' דאסתחר ולזמנין אסתר לשמאלא ועשיק נשמתין דקדושה ביד הקליפות והנה היוצ' למלחמ' יהיה צדיק גמור וכמש"ה מי האיש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו חוזר לביתו וכיון שהוא צדיק אין יצרו יכול להתגבר עליו לבא על הגויה כי הקב"ה לא יעזבנו בידו כמש"ה צופה רשע לצדיק כו' אמנם כאשר איזה אדם פוגע באיזו גויה וחשק בה בתכלית החשק והנה הוא צדיק גמור אין זה אלא הוראת שהיא נשמה עשוקה ביד הקליפות ולכן הותר לו לבא עליה כי איננה טמאה להתקשר בה ככלב ויותר טוב שתקחנה ותגיירנה ותחזרנה לשרשה וזש"ה כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלהיך בידך זה הוראה שאתה צדיק גמור שהוא ית' נתנה בידך ולא בכחך ובחרבך ובקשתך וא"כ כאשר ראית בשביה אשת יפת תואר תדע לך שהיא נשמה טהורה קדושה עשוקה שבויה ביד הקליפות וזש"ה וראית בשביה אשת יפת תואר ושבית שביו ר"ל אתה שובה מהם אותה הנשמה ששבוה הם בתחילה ע"י ההיא טיקלא ולכן וראית בשביה ולקחת לך לאשה ונודע מ"ש בזוהר בפ' בלק על פ' אשר הלך חשכים דשארי סטרא אחרא בחבורא ולבתר סיים בפרודא ודא הוא אשר הלך יחיד חשכים רבים יי והנה ההולך למלחמה על הקליפות מתחיל ממטה למעלה כי תחלה נלחם עמהם בהיותם בסופ' בפרודא ואח"כ בחבורא ולכן אמר תחלה על אויבך לשון רבים שהוא כד אינון בפירוד' ואח"כ ונתנו לשון יחיד כד אינון בחבורא פן השני הוא מדבר על נגעי בני אדם כנודע שהם טפות קרי לבטלה העשוקות ביד הקליפות והנה נתבא' בביאו' ק"ש שעל המטה ענין וחרב פיפיות בידם איך מעשה ממש האדם נלחם עם הקליפות בחרב פיפיות והורג את הקליפות ושובה מהם הנשמות הקדושות שהיו עשוקות בידם הנקראים נגעי בני אדם ונמצא היות אל האדם שני מיני אויבים אם הקליפו' עצמם אם אותם נגעי בני אדם וכמש"ה והוכחתיו בשבט פשעם ובנגעי בני אדם ולזה אמר כי תצא למלחמה על אויבך הם שני בחי' אויבים אל האדם כנז' וכאשר תלחם עמהם אז ונתנו ה' אלהיך אל האויב הא' שהוא הקליפה עצמה ואח"כ ושבית שביו הוא האויב השני שהוא הנשמה קדושה ששבה אותה האויב הראשון שהוא הקליפ' ותקח אותה מידו אותו השבי ששבה הוא בתחלה ותחזירנו אל הקדוש' כמש"ה והבאתה אל תוך ביתיך
אמר שמואל ראיתי כי טוב לסמוך אל הנז' זהירות בענין הטבילה ובפרט אל בעל קרי. ענין הטבילה הנז' בגמ' לבעל קרי או למשמש מטתו. ראיתי למורי ז"ל מקפיד בכל כחו ונזהר לקיימה ואף שהיה בגופו חולי קשה הנקרא שבירה ר"ל שנקרע הכרס ויצאים בני מעיים לתוך כיס הבצים וכיוצא בזה והטבילה מזקת מאד לחולי זה עכ"ז לא היה מבטלה כלל ופעם אחת גזרה עליו אמו שלא יטבול בחורף ההוא ולא טביל על כרחו אבל לא נסתלקה ממנו השגתו בכל הזמן ההוא ואחד מן החברים העיד לי בשם מורי ז"ל ששמע ממנו שאין דבר מועיל כ"כ להשגת האדם בידיעה הזאת כמו בהיותו נזהר להיות תמיד טהור מטומאת קרי ושכבת זרע ע"י הטביל' והנה כונת הטביל' הזאת לא קבלתיה זולתי כונת הטביל' של ערב שבת ושל שחרית בשבת כנז' במקומו אמנם מה שקבלתי ממנו ז"ל דרך כלל בענין הטביל' הוא כי הטביל' היא בבחי' ספירת החסד שבאי' הנקראת מ"ס סתומ' שבתוכ' עומדי' המים
מצות השבת אבידה כתיב וכן תעשה לכל אבידת אחיך לא תוכל להתעלם יש בזה שתי אופנים אופן הא' הוא זה דע כי נפש האדם שלא השלימה תקונה לפעמים תבא ע"י עיבור שהוא שנכנסת בגוף איזה אדם משותפת עם נפש האדם ההיא ומסייעתו באותם המצות שהוא עושה ואחר שנשלם תקונה שם יוצאת ממנו בחיים חיותו ועולה למעלה ונכנסת במקומה הראוי לה ולפעמים צריכה לבא בגלגול גמור בעת הלידה ותהיה היא לבדה בגוף הנולד ההוא עד יושלם תקונה וימות ותעלה אל מקומ' הראוי לה והנה צער הגלגול גדול במאד מאד מצער העיבור והנה המוצא אבידה ואינו מחזירה הנה כאשר ימות ויצטרך לבא בעו"הז להתקן מחמת חסרון אשר היה לו אינו מספיק לו לבא בסוד העיבור אבל יחזור בגלגול גמור וז"ש וכן תעשה לכל אבידת אחיך לפי שאם אינך מחזיר אבידתו לא תוכל אח"כ להתעלם תוך נפש חבירך בסוד העיבור כדי להתקן אבל תתגלגל אתה לבדך בגלגול גמור כנז' אופן השני הוא זה דע כי הנה כאשר גזרו על איזה נשמה שתרד בע"ה להתלבש באותה טפה כנודע ובעת רדתה ממעלה למטה פוגעת באיזו נשמ' אחרת שהיא צריכה להתגלגל כדי להתקן אז יש בה כח ליקחנה עמה ומתגלגלת עמה ונכנסות שתיהם בגוף הטיפה ההיא של הזרע ההוא והנה נודע כי כד זכה הנפש והשלימה תיקון הראוי לה כדין יהבין לה רוחא כו' כנז' בריש משפטי' והנה אם הנפש הזאת העיקרית של גוף האד' הזה זכה והשל' חלקו הראוי לו ועדיין הנפש האחרת המגולגלת שלקח' עמה לא השלימ' החסרון שלה שהוא אותה המצו' שלסיבת' נתגלגלה להשלימ' אין כח בנפש הראשונ' להתלבש ברוח שלה עד שתשתלם גם זאת הנפש המגולגלת כראוי לה וז"ש וכן תעשה לכל אבידת אחיך גו' היא הנפש המגולגלת שנקראת אבידת אחיך ואתה מצאתה בדרך ולקחת אותה עמך כנז' ואז לא תוכל להתעלם ר"ל להתלבש ברוח שלך אעפ"י שכבר תקנת כל הראוי לך עד דרוש אחיך ר"ל עד שתשלים תקון אביד' של אחיך שהיא נפש המגולגלת הנז' שתהיה כבר ראויה להשיב' לו ואז תוכל להתעלם בחלק הרוח שלך והנה באמרו אבידת אחיך רמז כי אין זה נעשה רק כאשר שתי נפשות אלו יש קורבה בניהם שאל"כ לא יתגלגל ביחד גם לפעמים יהי' כך כאשר שתי נפשות אלו חסרות ענין מצו' אחת ולכן מתגלגלות יחד ועושות המצוה ההיא בחיבור ונשלמו שתיהם ועיין בש"ח ש' הגלגולי' תשלום הדרוש הזה.
מצות שילוח הקן כתיב כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וגו' צריכים אנו להודיעך הקדמה אחת בענין זווגים עליונים דאו"א דע כי זווג דזו"ן הם לפרקים ויש זמן שנפסק הזווג שלהם אבל או"א מזדווגי' תדיר ולא אתפרשאן לעלמין כנז' באדרת האזינו דף ר"ץ ע"ב והנה קשה לזה מ"ש ז"ל נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלם של מעל' עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה כו' והכונה היא שלא יהי' זווג עליון דאבא עם אימא הנק' ירושלים של מעלה עד שיהי' זווג תחתון דזו"ן הנקרא ירושלים של מטה אבל הענין הוא כי זווג או"א הוא לב' בחינות בחי' אחת היא להאציל נשמות חדשות אל בני אדם התחתונים בחי' שנית היא לשתי דברים אם להמשיך חיות המוכרח בעולם בעולם להעמידם על מציאותם ואם להמשיך נשמות ישנות שכבר נאצלו בעת בריאת העולמו' שיוכלו עתה לבא בעול כמו שנב' לקמן בענין הנשמות שהיו כלולות באדה"ר והנה כאשר מזדווגים או"א לצורך הבחי' הראשונ' שהיא להאציל נשמות חדשות אז הם מזדווגים בהיות' הויות ושמות מנוקדים בנקודות ונודע כי הנקודות הם בחכמה בכל מקום שהם ונמצא כי הזווג הזה הוא בחי' חכמה דאבא המזדווגת עם אימא אבל כשמזדווגים לבחי' השנית והיא להחיות העולמות בלבד אז מזדווגים בבחי' הויו"ת בעצמ' שהם בסוד אותיו' בלתי ניקוד ואז הוא זיווג דאבא מבחי' בי' שבו עם אימא כי האותיות הם בבי' בכל מקום שהוא והנה הבחי' הראשונה נק' זווגא שלים הנז' בזוהר ר"ל כי מן הזווג ההוא נמשך עטרות ומוחין אל זו"ן דאצי' בני או"א ואז יוכלו הם להזדווג ולהוציא נשמות חדשות בעולם. והבחי' הב' נקראת זוגא דלא שלים כי איננו רק להוריד חיות המוכרח אל העולמות או לצורך הנשמות שכבר נבראו ונכללו באדה"ר כנודע וכמו שית' לקמן בע"ה:
והנה שתי בחי' הנ"ל נחלקות לשני אופנים והוא כי לפעמים מזדווגים או"א בהיותם במקומם למעלה שוים בקומתם אפין באפין ובאופן הזה יש בהם ב' בחי' הנז"ל שהם זווגא שלים וזווגא דלא שלים. והאופן הב' הוא בהיות אימא ע"י יורדת ורובצת על האפרוחים כו' והוא כאשר יורדים ומתלבשים הנה"י שלה להיותם בחי' מוחין בז"א כנודע. כי אז עומדת אימא עם אבא אפין באפין מחצי הת"ת דאבא ולמטה ונמצא כי הם אפין באפין אבל אין קומתם שוה ונודע כי שתי אופנים אלו ישנם גם בז"א עם נוקבי' כי לפעמים מתחלת הנוק' מן החזה שבו ולמטה ומזדווגת אפין באפין עמו בבחי' חציו התחתון ולפעמים היא שוה בקומתו עד ראשו והם אפין באפין שוים בקומתם וכן הענין כאן באו"א שני אופנים אלו ובכל אופן מהם יש שתי הזווגים הנז' שהם זווג שלים וזווג לא שלים ודע כי זה האופן השני גם הוא נחלק לב' מציאות האחד הוא כשאי' רביעא על ז"א והיא מתלבשת בתוכו להעשות לו בסוד מוחין כנז' והב' הוא כאשר רובצת על נוק' לבדה ומתלבשת בה בסוד מוחין אליה והרי נתבארו ששה בחי' בענין זווג או"א ואלו הם בקצרה האחד הוא בהיותם למעלה שוים בקומתם פב"פ במקומם ואז יש להם ב' בחי' זווג שלים וזווג דלא שלים להחיות העולמות והב' הוא בהיות' למטה רובצת על האפרוחים ואז צריך אבא להרכין ולהשפיל ראשו למטה כדי להזדווג עם אימא וגם עתה יש בהם ב' בחי' זווג שלים וזווג דלא שלים וזו הבחי' הב' שהיא בהיותם למטה רובצת על האפרוחים גם היא נחלק' לשתי בחי' או בהיותה רובצ' על ז"א או בהיות' רובצת על נוקבי'
ועתה נבאר עניינם דע כי הזווג השלים שהוא להמשיך נשמות חדשות שלא באו כלולות באדה"ר הנה איננו תדיר ובזמן שבית המקדש הי' קיים היה נעשה זה הזווג שלים והיו באות נשמות חדשות אבל אחר החורבן נפסק הזווג הזה וכמ"ש בזוהר פ' פקודי דף רכ"ג ע"א בענין היכל אהבה כי לא עלו תמן נשמתין חדתין בתר דאתחרב בי מקדשא ועל הזווג הזה הוא שאמרו רז"ל שנשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלם של מעל' עד כו' וכאשר נתבאר אצלי' בש"ז שער רוח הקדש בענין היחודים שלא יכוין בנקודו' של הויות אלא באותיותיהם בלבד כנז"ל וע"ש אבל הזווג דלא שלים שהוא להחיות העולמות אינו נפסק לעולם כי אם ח"ו יתבטל יתבטלו כל העולמות ממציאותם ועל הזווג הזה המבו' באדרת האזינו כנז"ל דלא אתפסק לעלמין וענין זה נוהג בשתי הבחי' הנז"ל בין בהיותם או"א במקומם שוים בקומתם בין בהיות' רובצת על האפרוחים כי זווג השלים לפעמים נפסק וזווג דלא שלים הוא תדירי לעלמין.
ועתה נבאר ענין שתי הבחי' הנז' דע כי הנה בהיותם למעלה במקומם זהו עיקר הזווג שלהם אבל הזווג שלהם בהיות' רובצת על האפרוחים הוא דרך מקרה לפרקים והוא כאשר יש עונות בתחתונים כי אין בהם כח לקבל השפע העליון הנמשך מן הזווג העליון הנעשה בהיותם למעלה במקומם ולכן יורדת למטה בסוד רביצה ושם היא מזדווגת עם אבא ואור השפע של הזווג הזה הוא יותר ממועט מן רנמשך מלמעלה בהיותם במקומם ועי"כ יש כח בתחתונים לקבלו עוד טעם שני כי כאשר הבנים שהם זו"ן הם גדולים אינם צריכים לאמם ובהיותם קטנים חלושי הכח אז הם צריכים לאימ' שתרביץ עליהם ותשמרם מן הקלי' כדרך העוף הפורשת כנפיה על גוזליה ורובצת עליהם לשמרם מן העופות הדורסים ונמצא כי זה הזווג הנעשה בזמן הרביצה הוא יותר חלוש ואינו נעשה אלא לפרקים דרך מקרה כשיש פגם למטה ח"ו. עוד יש שינוי וחילוק אחר בין ב' הבחי' הנז"ל והוא כי בהיותם למעלה במקומם אז יש לאו"א בחי' התפשטות אנפיהון לש"ע רבוא עלמין כדוגמת מ"ש באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב דעתיק' קדישא שהוא א"א אתפשטו אנפוי לש"ע רבוא עלמין וענין זה הוא בשתי הזווגים בזווגא שלים ודלא שלים אבל בבחי' השנית שהיא בבחי' רביצת האם למטה על האפרוחים אז בכל ב' הזווגים שלים ודלא שלים אין לאי' באנפהא רק התפשטות ק"ן רבוא עלמין כנז' באדרת נשא דף קל"ה ע"ב אבל אבא יש לו ש"ע רבוא עלמין כא"א.
עוד יש חלוק אחר בין ב' הבחי' הנז' כי בהיותם למעלה במקומם אז הזיווג שנעשה אז ביניהם הוא לתכלית ז"א ונוקביה עצמם שבאצי' לתת להם בחי' מוחין ואז זו"ן מזדווגים ומורישים מוחין באבא של הבריאה. ולהבין זה צריך שנקדים לך הקדמה אחרת והוא כי א"א ואבא דברי' אין להם תמיד רק בחי' ו"ק בכל אחד משניהם ובחי' המוחין אין להם לפי שבעולם הבריאה שהיא למטה מן אצי' אין שם יכולת להתגלות פרצוף שלם עם מוחין לא באריך ולא באבא כי הם אורות גדולים אבל אימא וז"א ונוק' דברי' יש להם יכולת להתגלות בבחי' פרצוף שלם עם מוחין כל אחד ואחד מהם וז"ס מ"ש בהקדמ' התקונים דאימא מקננא בכורסייא פי' כי אימא לבדה נכרת בפרצוף שלים בברי' ולכן הברי' נקראת על שמה ולא על שם אריך ואבא ואמנם זו"ן שהם למטה ממנה אין הברי' נקרא על שמם אעפ"י שיש בהם פרצוף שלים כי החידוש היא באי' שהיא עליונה מהם ועכ"ז נגלית שם בפרצוף שלים.
ובזה יתבאר מה שהתחלנו כי הנה כשאו"א מזדווגים למעלה במקומם ואז נקרא זווגא שלים הנה מציאותו הוא לתכלית נתינת מוחין לזו"ן דאצי' ואז גם אבא דבריאה אשר לא היו לו רק ו"ק נותנים לו מוחין ונעשה פרצוף שלים אבל כשמזדווגים בבחי' השנית בסוד רביצה שאינו זווג שלים אז אינו לתועלת בניהם זו"ן דאצי' לתת להם מוחין כי כיון שזווגם הוא בהיות' רובצים למטה בז"א ונוקביה א"כ נחשב כאלו הוא זו"ן עצמם ולכן אין כח בזווג הזה לתת מוחין דזו"ן דאצי' רק בחי' יניקה בלבד שהם סוד ו"ק כדמיון האם רובצת על האפרוחים להניק להם ואז נמשך מהם שפע עד או"א דבריאה ומזדווגים ונותנים מוחין גמורים לזו"ן דבריאה אבל אבא אין בו רק ו"ק כנז' ונודע כי עוד זמן שלישי אלו"ק דאצי' הנק' תלת כלילן בתלת ואז זו"ן דבריאה יש להם זמן יניקה שהוא בחי' ו"ק כנז' והטעם הוא כי הארה המועטת של מעלה תועיל לתת הארה גדולה הימנה למטה. עוד יש חלוק אחר בבחי' השנית שהיא כשהאם רובצת על האפרוחים והזווג נעשה למטה ומבחי' זו נחלקת לשתים אחרות כנז"ל האח' היא כשרובצ' על ז"א ואז ז"א הוא בסוד יניק' שהוא בחי' הו"ק כנז' בלתי מוחין אבל יש להם גדפין וכנפים ונקראים אפרוחי'. והשנית כשרובצ' על נוקביה לחודיה כי אז הוא בסוד בצים והוא שיש לו ו"ק אבל הם בלי גדפין וכנפים.
ואחר שנתבארו כל אלו הבחינות נבאר ענין ש"ע רבוא נהורין דאנפין דאריך ודאבא ובזה יתבאר מ"ש באדרת נשא דקכ"ח ע"ב דאנפוי דעתיקא דאתפשטו לש"ע רבוא עלמין ואמר שם כי זה הענין נמשך לו מההי' חוורא דגלגלתא וז"ש ומהאי אתפשט ארכא דאנפוי לש"ע. והביאור הוא כי הנה ביארנו שם כי אותם י"ג חיוורתי דאתפשטו לי"ג עיבר הם ג' הויו"ת דמילוי יודין כנגד ג' מוחין מחב"ד אשר שם בפנים אשר בפשוטם הם י"ג אותיות והכולל לכולם הם י"ג והארבעה מהם שהם דעת נמשכות דרך אחוריו דמנהון ירתי צדיקיא ת' עלמין דכסופין כמבואר אצלינו בהקדמת ביאו' אדרת האזינו וע"ש והשמונה חיוורתי הם נמשכות דרך פניו בלובן שבפנים שלו והם שתי הויו"ת בשני הפנים והחוורתא די"ג הכוללת לכולם הוא לעילא ברישא דגלגלתא והנה אלו הויו"ת יש בהם בחי' מ"ב אותיות בכל אחד ואחד כי ד' אותיות הפשוטות ועשר אותיות של המילוי וכ"ח אותיות מלוי המילוי הם מ"ב אותיות ונמצא כי בפן הימיני יש הוי"ם אחת דיודי"ן ובה מ"ב אותיות כנז' ועד"ז בפן השמאלי. גם דע כי כל פן מאלו כלול מי"ס: כי אין דבר שבקדושה פחות מעשר. ונמצא כי מ"ב אותיות של הוי"ה ההיא נחלקת לי"ס ונודע כי שם בן מ"ב הוא עצמו בחי' חמשים שערי בינה לפי שהמ"ב אותיות נחלקות לז' שמות כל אחד מששה אותיות והנה כשתחבר מספר ז' שמות עם המ"ב אותיות שבהם יהיו מ"ט ועם הכולל הם חמשים שערים.
גם ידעת כי השער העליון מכולם הנקרא שער חמשים הכולל את כולם הנה הוא בחי' הכתר שבהם כנז' בתיקונים ובזה לא יפלא בעיניך איך שער אחד לבדו הוא בכתר וכל המ"ט שערים הם בט' ספי' האחרות כי הנה זה השער כולל לכולם וגדול מכלם יחד וגם עד"ז בענין זו ההוי"ה שבה מ"ב אתוון בכל פן ופן משניהם הכולנת י"ס כנז' הנה החלק העליון שבה שהו' שער המ"ב הוא בכתר שבהם ושאר מ"א אותיות הם בט' ספי' האחרות. גם דע כי כמו שהכתר שהוא השער המ"ב כולל כל המ"ב שערים גם כל ספי' מן הט' ספי' אחרות כוללת כל המ"א שערים אך אינה כוללת גם את שער המ"ב כי הוא כולל לכולם כנז' ונמצא כי כל ספי' וספי' מן הט' יש בה מ"א שערים והנה ט"פ מ"א הם שס"ט ועם הכולל הם ש"ע ולהיו' כי הכת' שהו' שער המ"ב כולל כולם א"כ גם יש בו ש"ע לבדו ונמצא כי הכתר שבהם שהוא שער המ"ב שבפן הימיני כולל ש"ע רבוא עלמין וכל הט"ס שתחתיו בין כולם יש ש"ע רבוא אחרים אבל כל אחד ואחד מן הט' אין בה רק מ"א רבוא עלמין ועד"ז בפן השמאלי והרי נתבאר מ"ש באדרת נשא כנז"ל דמההוא חוורא אתפשטו אנפוי לש"ע רבוא עלמין וז"ס פסוק מ"פני ש"יבה ת"קום כי פני שיבה הם אנפין דעתיקא קדישא סבא דסבין א"א ור"ת מש"ת והם בגי' שני פעמי' ש"ע ש"ע שבתרין אנפין דיליה כנז'.
גם ז"ס פ' והאדמה לא תשם כי כשא"א מאיר פניו למטה שהם סוד ש"ע ש"ע נהורין כמנין תש"ם גורם זיווג לזו"ן ואז והאדמה לא תשם ותוצי' צמחה לברכה ואע"פ שבאדרא אינו מזכיר רק ש"ע רבוא עלמין הטעם הוא כי הנה משתי אנפין דאריך נמשכי' הארותיה' באו"א ואמרו באדרא כי אבא טמיר וגניז גו אימא ולכן שתי הפני' נכללות באחד ואינם רק ש"ע א' בלבד. גם נחזור לבאר מש"ל כי באדרת נשא לא הוזכרו רק ש"ע רבוא בלבד ואמרנו כי הפן האחד כלולה בפן האחר ולכן אינם רק ש"ע אחד בלבד אבל עדיין קשה כי הרי בכל פן מהם יש שני פעמים ש"ע שהם ש"ע בכתר שבהם וש"ע בט"ס אחרות והתירוץ הוא כי הש"ע העליון שבכתר שבהם נסתר ונעל' מאד ואמרנו כי הפן האחד כלול' בפן האחר ולכן אינה רק ש"ע אחד בלבד ואינו נזכר רק הש"ע השני שבט' ספי' התחתונות שבפן ההוא שהם ט' פעמי' מ"א אותיו' כנז"ל. והנה נתבאר איך החוורתי נמשכי' באנפוי דעתיקא קדישא. גם דע כי גם מן המצח דיליה אתפשטו אנפוי כדמיון מ"ש באדרת האזינו ד' רצ"ב ע"ב בענין ז"א וז"ל ומההו' מוחא דאתקרי דעת אתפשט באנפוי ונהירו אנפוי ואסהיד באו"א והענין הוא במה שנת' אצלינו בענין התלבשות ז"ת דעתיק יומין גו א"א כי היסוד דעתיק יומין גניז ואתלבש בדעת דא"א והדעת הוא בפני' והמצח חופה ומכסה עליו ונמצא כי מן הארת המצח דא"א שהוא סוד הדעת באנפוי דיליה עצמו.
גם בזה יתבאר מ"ש באדרת נשא דף קל"ב ע"ב דדיקנא דכהנא רבא אתתקן בשמונה תקונין כו' והענין הוא כי הנה י"ג תקונין אינון בדיקנא דא"א והתקון השביעי שבהם הוא בחי' תרין תפוחין קדישין הנק' אנפוי דעתיקא קדישא ובזה התיקון אתפשטו תמני' חוורתי עלאי שהם שתי הויו"ת דיודי"ן דע"ב שהוא בגי' חסד ומאלו השמנ' חוורתי נתפשטו שמנה תקוני דיקנ' התחתוני' המשלימי' לחשבון י"ג תקוני דיקנא ולכן אלו השמנה תקונין תתאין כלם נקראי' דיקנ' דכהנ' רבא שהם סוד החסד הנק' כהן והו' סוד הנהו תמני' חוורתי שנתפשטו מהם שמנה תקונין תתאין דדיקנא דעתיק' והנה אלו השמנה חוורתי דאתפשטו באנפוי דא"א שהם שתי הויו"ת כל אחד מן מ"ב אותיות ונעשו ש"ע נהורין הנה משם מתפשטות עוד למטה עד הגרון דא"א עצמו ושם נעש' בחי' זווג של החיך עם הגרון כמבו' אצלינו בדרוש של השופר וע"ש היטב. והנה בגרון ההו' נמשכו שני פעמים מ"ב מ"ב אשר בתרין אנפין שהם בגי' פ"ד ומהם נעשו בחי' ד' אותיות אחה"ע שבגרון שהם בגי' פ"ד וכמו שבארנו לעיל כי מתרין אנפוי נמשך הארה אל או"א ולכן תרין אנפין אתחזרו לחד ואינו ניכר רק פן אחד שהוא ש"ע רבוא גם הוא ענין זה בגרון דילי' כי הנה נודע כי שני הכתרים דאו"א הם מלבישים הגרון דא"א זה מצד זה ואז מן האחה"ע שבגרון דאריך נמשך הארה לאו"א באופן זה כי אחה"ע הוא שני שמות שם ההוי"ה דמילוי ס"ג ושם אהי"ה פשוט ושניהם בגי' פ"ד ומהם נמשכים אל או"א ההוי"ה באבא ואהי"ה באימא.
ועתה נבאר ק"ן רבוא נהורין דאנפוי דאימ' כנז"ל בתחלת הדרוש כי בזיווג או"א בהיותם למעל' במקומה אז יש גם לאימ' ש"ע רבוא נהורין אבל בזווג התחתון שלהם שהוא בהיות האם רובצת על האפרוחי' אז אין לאימ' רק ק"ן רבו' כמו באנפוי דז"א וזה ביאורו. דע כי הארות גדולות נמשכות מן א"א אל או"א בבחי' הסתכלו' של זה בזה ויש בחינות רבות בענין ההסתכלות הזה וזה פרטם שתי בחי' הראשונות הם אלו אחד הסתכלות או"א בא"א. הב' הסתכלותו דאריך באו"א וכל אחד משתי בחי' הנז' נחלקי' לב' בחי' אחרות והוא כי בבחי' הראשונה יש הסתכלות או"א במצח הרצון דא"א ויש הסתכלות שלהם באנפין דא"א שהם למטה ממקום המצח ושתי בחי' אלו הם ג"כ בבחי' הב' והיא בהסתכלות א"א באו"א וכל בחי' מאלו הארבעה בחי' נחלקות לב' בחינו' אחרות והם או הסתכלות או"א בעין אחד שלהם בלבד באו"א או בתרין עיינין דילהון וזה הוא בהסתכלותם במצח דאריך. גם ב' בחי' אלו הם בהסתכלותם באנפין דא"א ועד"ז הוא בבחי' השנית והוא בהסתכלות א"א באו"א והם או הסתכלותו במצח שלהם בעין אחד שלו או בהסתכלותו במצח שלהם בשתי עיניו שלו. גם שתי בחי' אלו בהסתכלותו באנפין שלהם דאו"א והנה אם באתי לבאר השינויים האלו מה הם גורמים יאריך עלי הסיפו' ההו' שלא במקומו. ולכן די לנו לבא' מה שיש בין ב' הבחי' לבד כי הוא מוכרח לבאר' לצורך הדרוש שאנו עסוקים בו וזה עניינם.
דע בדרך כללות כי כאשר או"א מסתכלים בא"א במצחא דיליה אז הם ממש כדמיון הא"א ויש לכל אחד מהם התפשטות ש"ע רבוא נהורי' באנפין דילהון כמו שיש אל א"א ואז הם מזדווגים בזווגא שלים והוא שהם שוים בקומתם למעלה במקומ' אפין באפין אבל כשהם מסתכלי' למטה באנפין דא"א ואינם יכולי' להסתכל במצח הרצון שבו אז אבא לחודי' יש לו ש"ע רבוא באנפוי ואימ' אין לה רק ק"ן רבו' בלחודוי כמו שיש באנפוי דז"א כנז"ל ואז אינם שוי' בקומת' אבל האם רובצ' למט' על האפרוחי' ובעת הזיווג ארכין אבא רישי' לתתא לגבה ואזדווג בה זווגא דלא שלים אבל עכ"ז הם פב"פ והנה טעם למה אימ' אין לה רק ק"ן רבוא בלבד ואבא יש לו כל הש"ע וזה הוא במסתכלי' בפנים דא"א משא"כ בהסתכל' במצח הטעם הוא כי הנה נת"ל שהיסוד דעתיק יומין גניז ואתלבש בדעת דא"א הנתון תוך המצח שלו וכל הזיווג הוא בבחי' היסוד ולכן כשמסתכלים במצח דאריך נמשך להם הארה מן היסוד העליון דעתיק יומין וגורם לרם התעוררות זווג שלים כנז'.
ועוד יובן זה במש"ל כי הארת הדעת שבמצחא אנהיר באנפין דא"א לש"ע רבוא נהורין ואח"ך מן אנפוי אתפשטו עוד לתתא בגרון שלו שתי ההויו"ת של מ"ב מ"ב הכוללים ש"ע נהורין כנז"ל ומהם נעשו ד' אותיות אחה"ע בגרון שהם ב"פ מ"ב בגי' פ"ד והם סוד ההוי"ה דס"ג ואהי"ה פשוט הניתני' לאו"א אשר שני הכתרי' שלהם מלבישי' הגרון דא"א ומשם נמשך ג"כ בחי' הזווג אל או"א כנודע כי אותיות אחה"ע בגרון הם מעוררי' הזווג העליון של החיך והגרון אשר בגו פומא דא"א כנודע ולכן משם ג"כ נמשך התעוררות אל זווג או"א והבן כל זה היטב ועדיין צריכין אנו לבאר איך או"א שוים עתה בענין הש"ע נהורין והנה דע כי אבא יש לו י"ס וכן אימא והנה נת' לעיל כי אבא טמיר וגניז יתיר ונמצא כי אעפ"י שאו"א הם עתה שוים בקומת' עכ"ז הכתר דאימא נכלל בכתר דאבא לסבה הנז' ונודע כי הכתר הוא שער המ"ב ונמצא כי יש לאבא מ"ג שערים ויש לאימ' מ"א שערים בלבד והם בחי' שתי הויות של מ"ב מ"ב אותיות הכוללי' שמנה חוורתי שמהם ש"ע רבוא נהורין ואב' לק. הוי"ה א' הימנית ועו' לקח שער המ"ב מן ההוי"ה שמאלית ונשארו לאי' ט"ס לבד וכל אחת כלולה מן מ"א שערי' והרי הם ש"ע רבוא נהורין דאתפשטו באי' מן הש"ע נהורין דבפן השמאלי דא"א ונמצא כי בהיות שאו"א שוים בקומתן עכ"ז אין לאימא רק ט"ס תחתונות לבד כי הכתר שלה נכלל בכתר דאבא כנז' וז"ס גם צפור מצאה בית והנה אבא יש לו מ"ג שערים מן הש"ע נהורין עילאין שהם בגי' צפ"ר כמו שנת' בענין כי יקרא קן צפור אבל אי' אין לה רק א"ס בלבד שהם סוד ט"ס כנז'
ובזה תבין טעם נכון למה בינה נקראת א"ס בכל המקומות והו' לסיב' זו עוד יש טעם אחר למה אב' לוקח אותו השער המיוחד על אי' והוא במה שנת' אצלי' בביאור הקדמת אדרת האזינו כי תרין תקוני דיקנא דא"א שהם השמיני והי"ג הנקראי' תרין מזלות משום דנוזלים ונחתין בשקולא חדא עד טבורא דיליה ונודע כי אב' נמשך ממזל העליו' השמיני ואימא ממזל תחתון הי"ג והנה מקו' צמיחת שרשי שערות המזל העליון הוא גבוה מעט למעלה ממקו' צמיחת שרשי שערות המזל התחתון ובחי' אותו הגובה המועט שלוקח אב' מן אי' לכן הוא לוקח ג"ס שערי' והיא א"ס לבד כנז' ואותו הגובה הוא עצמו בחי' השער הג"ס שלקח עודף על אי' ואמנ' בבחי' הב' שהוא כשמסתכלי' או"א באנפוי דא"א ולא במצח אמת הוא שגם אז גורם להם זווג אלא שאינו שלי' כמו שנת' וענין התעוררות הזווג הזה הוא כמש"ל כי היסוד דעתיק גניז גו דעת שבמצחא דא"א ומן הדעת הזה אתפשטו אנפוי דאריך לש"ע רבוא כנז'
ונמצא כי גם הארת היסוד דעתיק נמשכת שם באנפוי ולכן כשמסתכלים באנפוי מתעורר הזווג שלה' מן הארת היסוד דעתיק הנמשך שם אלא שבהסתכל' במקומו ממש שהוא במצח אז היה זווג שלים בהיות' שוים בקומת' אפין באפין למעלה במקומ' אבל עתה שמסתכלי' למטה באנפוי ואין שם רק הארה בלבד דיסוד דעתיק לכן יש להם זווג אלא שאינו שלים כמו הראשון ולכן אימא עתה נחתת ורביעת על האפרוחים ושיעור קומתה הוא מן החזה דת"ת דאבא ולמטה עד סיום נה"י שלו בלבד נמצא שהיא יושבת כשיעור קומת ג' ספי' ושני שלישי' בלבד וכבר נת' כי כל ספי' מן הט' תחתונות היא סוד מ"א בלבד והנה ג' ספי' נה"י הם ג' פעמי' מ"א שהם בגי' קכ"ג ושני שלישי מ"א שבת"ת הם כ"ז הרי הכל בגי' ק"ן והרי נתבאר כי בהיות האם רובצת על האפרוחים אין לה התפשטות רק ק"ן רבוא בלבד משא"כ באבא.
ונבאר ענין ק"ן רבוא נהורין דאנפוי דז"א כנז"ל בשם אדרת נשא דף קל"ה ע"א ובזה יתבאר ג"כ למה בא"א אמר דמההיאח וורא דגלגלתא אתפשטו אנפין לש"ע רבוא כנז"ל בדף קכ"ח ע"ב והכא גבי ז"א אמר דמההיא אוירא דכיא אתפשטו אנפוי לק"ן רבוא כו' והם שתי שאלות אחת שנוי חשבון בין ש"ע לק"ן והשנית למה בא"א נמשכו מן החוורא ובז"א מן אוירא דכיא והנה ענין א"א כבר נת' היטב לעיל ונבאר עתה ענין ז"א דע כי כמו שאמרנו למעלה שיש כמה בחי' של הסתכלות דאו"א בא"א או הו' בהם הנה כל אותם הבחי' הם כן ממש בז"א עם א"א וכמו שלמעלה לא ביארנו רק שתי הבחי' בלבד כן הם ממש בז"א כי הנה כשמסתכל ז"א בא"א לפעמים יכול להסתכל במצח דיליה ואז ז"א ונוקביה ממש מזדווגי' זווג שלים והם שוים בקומת' אפין באפין וכאשר אינו מסתכל אלא באנפין דא"א אז זווג דזו"ן אינו שלם לפי שעם היות שמזדווגי' אפין באפין עכ"ז שיעור קומתה הוא מן החזה דז"א ולמטה ע"ד הנז"ל באימא ואז איהו ארכין רישיה לגבה כנז' בזוהר ואזדווג בהדה. ונבאר ענין היות ק"ן רבוא בלבד בזא והוא ע"ד הנז"ל באימא כשאין שיעור קומתה רק מן החזה דאבא ולתתא והנה ז"א גם הוא מלביש את א"א מחצי הת"ת שלו ולמטה כנודע ולכן אין לו רק ק"ן רבוא בלבד ע"ד הנז"ל גבי אימא והרי נתבאר טעם החשבון הזה של ק"ן אבל ענין השאלה השנית למה אמר דמן אוירא דכיא אתפשטו אנפוי לק"ן רבוא הטעם הוא כי הנה אימ' עילאה נמשכו לה אלו הק"ן רבוא מן א"א עצמו המתלבש בתוך או"א זה מצד זה וזה מצד זה כנודע אבל ז"א הו' רחוק מבחי' אנפין דא"א כנז' כי מתחיל קומתו מחצי הת"ת דאריך ולמטה ועוד כי אינו מקבל הארת הפני' ההם רק באמצעות אימ' עילאה והי' ממשיכם אליו והנה נתבאר אצלינו כי אויר' דכי' היא הבינה ולזה אמר ומהאי אויר' דכי' אתפשטו אנפין כו' וז"ס מ"ש במשנה בפרקי אבות אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו כי ב"פ ק"ן אחד באימ' ואחד בז"א ותיבור שניה' נקראי' קנקן.
ונחזור לבאר מה שיעדנו לעיל ענין הזווג השלי' שהוא לברא נשמו' חדשות והזווג שאינו שלים הוא לצורך נשמות שנכללו באדה"ר דע כי האמת הוא שכל הנשמות נכללו באדה"ר כשנברא בע"ש אבל להיות שאדם וחוה לא נבראו אז אלא מבחי' זווג אחור באחור דזו"ן לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ולהעלות מ"ן לגבי מ"ד ולכן עדיין הברי' ההיא היתה חסירה והיה צריך בהכרח להחזיר ולהביא את אדה"ר מבחי' זווג פני' בפני' דזו"ן ולכן אותם הנשמות שבאו כלולות אז באדה"ר הרי הם כאלו הם לא נבראו כלל וכאשר יחזרו לבא אח"כ מזווג זו"ן פב"פ אז יקראו נשמות חדשות ואז היא ביאת' ראשונה בעול' וכאלו לא באו כלל קודם לכן אבל ענין ביאת לעולם בבחי' פב"פ שיקראו נשמות חדשות צריכות שני תנאי' האחד הו' שיחזרו לבא בעולם מבחי' זווג זו"ון בליל שבת אחר חצות לילה שאז הם פב"פ אמיתיי' והשני הוא כי אחר שבאו כלולות באדה"ר וחטא בעץ הדעת כנודע לא יבאו אותם הנשמות כלל בעולם ואח"כ אפי' בבחי' זווג אחד של אחור באחו' אלא אחר שנפרדו מן אדה"ר יחזרו לבא בעול' ע"י זווג פב"פ דזו"ן אחר חצות דליל שבת בלתי הפסק בנתי' בביאה אחרת של אחור באחו' והנה אז ודאי כי בחזרתה לבא פב"פ דליל שבת אחר חצות יקראו אז נשמו' חדשות וכאלו לא באו כלל לעולם דמיין אבל אם אחר שבאו כלולות באדה"ר באו פעם אחרת לעול' בזווג דאחור באחו' כגון בלילי ימי החול וחטאו בגלגול ההוא הנה כאשר יחזרו לבא בבחינת פב"פ בלילי שבת אחר חצות כבר אינם בכלל נשמות חדשות כלל אלא נקראי' נשמות ישנות מגולגלות וע"כ כל הנשמו' הבאו' לעול' אחר חרבן הבית כנז' בפ' פקודי אעפ"י שיבואו בבחי' זווג פב"פ דזו"ן בליל שבת אחר חצות נקראי' נשמות ישנות מגולגלות וטעם הדבר הוא כי הלואי יספיק להם ביאה זו דבחי' פב"פ לתקן מה שחטאו בתחלה וא"כ ביאה זו דבחי' פב"פ אינה נחשבת אלא כאלו באו מבחי' אחור באחו'.
עוד יש בחי' אחרת ממוצעת והיא בחי' הנשמות שהיו כלולות באדה"ר ולא נפרדו ממנו כמו האחרו' כנז"ל אמנם הוריש' ונתנם לשני בניו קין והבל ונודע כי בכל אחד מהם כלולי' כמה רבבות של נשמות והנה אלו נולדו בע"ש מבחי' זווג אחור באחו' ג"כ וחטאו אח"כ כנודע בענין קין והבל והנה כשיבואו בעולם להתקן אעפ"י שיבואו מזווג פב"פ של ליל שבת אחר חצות גם הם אינם נקראי' נשמות חדשות אלא מגולגלות שכבר נעתקו מן גוף אדה"ר לגופי קין והבל אבל בערך שאר הנשמות שנפרדו מאדה"ר לגמרי כשחטא כנודע ונפלו בקליפות כי אלו הם נשמות ישנות לגמרי הנה נשמות קין והבל בחזרתם לבא פב"פ כנ"ז יקראו נשמות חדשות בערכם אבל כפי האמת גם הם נקראי' ישנות. ובש"ח שער הגלגולי' הנד"מ דט"ו הקדמה י"ב ובדס"ו ע"א הארכתי בדרוש זה איזה הם נקראי' נשמות חדשות ואיזה נק' נשמות מגולגלי' וע"ש ונבאר עתה פסוק כי יקרא קן צפור לפניך הנה נת' לעיל כי עיקר זווג או"א הוא בהיותם שוים בקומת' במקומ' למעלה ואז יש ש"ע נהורין באו"א אבל הזווג התחתון שלהם שהוא כשהאם רובצת על האפרוחים ואז אימ' שיעור קומתה מן החזה דאבא ולמטה ואין לה רק ק"ן רבוא נהורין וזווג זה הוא לפרקים במקרה בעון התחתוני' וצריכה היא לרדת לרבוץ על האפרוחי' לשמר' וזש"ה כי יקרה דרך מקרה פרט למזומן כמ"ש ז"ל לפי שזווג הזה הוא דרך מקרה כנ"ז גם אז נקראת אימא קן צפור לפי שאין לה רק ק"ן נהורין מכל הש"ע נהורין שהם בגי' צפ"ר ואות ו' יתירה של צפור רמז אל הפני' עצמם דא"א אשר הם תיקון השביעי שבי"ג תיקוני דיקנא כנז"ל ובו כלולים ששה תקונין עליוני' שעליו ולכן נקראת ו' וצפר הם הש"ע נהורין שבפני' ההם הנק' ו' גם נקרא זווג זה בשם ק"ן צפור ע"ד מ"ש בס' התיקונין דאימא מקננא על בנין ולא אמר יתבא רק מקננא להורות כי היא מזדווגת זווג זה השני עם בעלה ונק' זווג הזה לשון קינון בהיותה רובצת על הצפור שהוא ז"א ברא דילהון ואומרו הכתוב לפניך יתבאר במ"ש בזוהר כי יש חלוק בין אומרו לפני או מלפני כי כשאומר מלפני היא בחינת יותר עליונה שהיא אימא שהיא מלפני ה' שהוא ז"א וכשאומר לפני ה' הוא להפך שהוא במלכות העומדת לפניה שהוא ז"א ולכן אמר הכתוב פה לפניך ר"ל כי הבינה הנק' קן צפור יורדת ומקננת בז"א שהוא לפניה למטה ממנה ואומרו הכתוב בדרך לרמוז כי תכלית זווג זה הנז' בלשון קן צפור לתת מוחין לבניהם שהם זו"ן כי כל זווג או"א לעולם אינו אלא לתת להם מוחין ואז בזמן קבלתם המוחין נק' שניהם יהו"ה אלהי"ם.
והנה בתחלה עומדים אחור באחו' ומזדווגים יחד ואז ז"א לבדו נקרא יהו"ה אלהי"ם לפי שהוא מקבל שלו ושלה ואח"כ נותן לה חלקה אבל כשהם פב"פ אז המוחין נכנסים ונמשכים יחד וזהו ענין סוד יחוד שני שמות יהו"ה אלהי ם בכל מקום והנה נתבא' לעיל כי שתי בחינת יש בזה הזווג השני הנק' קן צפור דרך רביצה והוא או בהתפשטה בז"א או בנוק' והנה כשיורדת ורובצת על ז"א אז הוא לבדו נק' יהו"ה אלהי"ם כי מקבל הכל ואח"ך נותן לה חלקה על ידו וכשיורדת בנוק' אז הוא נק' יהו"ה והיא נקרא אלהי"ם ונמצא כי בזה יש שתי בחי' של היחוד הוי"ה אלהי"ם והנה ב"פ הוי"ה אלהי"ם בגי' דר"ך. וז"ש בדרך והרי דרך כלל נרמזו ב' הבחינות במלת בדרך ואח"כ הזכירם דרך פרט ואמר בכל עץ ר"ל כי לפעמי' יורדת על העץ שהוא ז"א או יורדת על הארץ שהיא נוק'. וטעם אומרו מלת בכל בעץ ולא בארץ לרמוז כי בהיותה יורדת בנוק' אז היא מעלה מ"ן מיסוד שבה לגבי אימא אבל כשיורדת בז"א שהיא דוכרא צריך שהיסוד שבז"א הנקר' כ"ל שהוא יעלה מ"ן לגבי אימא כדי שתזדווג באבא כנז' ומה שהיה נקר' כל נק' עתה בכל שהוא בגי' הוי"ה דב"ן דההי"ן העולה בגי' בכ"ל והוא בחי' המ"ן כנודע
גם טעם אומרו על הארץ ולא בארץ כמ"ש בכל עץ ולא על כל העץ הוא לפי כי ברדתה בז"א נכנסת ממש בתוכו כנודע כי הנה"י שלה מתלבשי' עם המוחין תוך פנימיות דז"א ולזה אמר בכל עץ ולא על כל העץ אבל ברדתה בנוק' אינה נכנסת בתוכה כנודע אצלי' בדרוש תפלה של יד כי אז אימא יורדת בנוק' דז"א ונשארת למעלה ממנה בבחי' אור מקיף אליה והנה"י דז"א הם הנכנסי' תוך פנימיות ולזה אמר על הארץ ולא בארץ ואומרו אפרוחים או בצים יובן במש"ל כי כשיורדת על ז"א לבדו שהוא אומר בכל עץ אז ז"א יש לו בחי' ו"ק עם גדפין כענין האפרוחי' ואין חסר ממנו אלא המוחין וכשיורדת על נוק' שהוא אומרו או על הארץ אז הוא בבחי' בצים שהוא בחי' ו"ק בלי גדפין ונמצא כי בשתי בחי' אלו אין בהם רק ו"ק אלא שיש שנוי ביניהם בהיות' בגדפין או בלי גדפין ואומרו לא תקח האם על הבנים ר"ל כי הנה זווג זה נעשה למטה בסוד רביצת האם על האפרוחים הוא גרוע מאד כי אינינו רק בזמן עונות תחתונים דרך מקרה כנז"ל ולכן ראוי לך שלא תקח האם על הבנים ר"ל לא תקחם באופן שתשאר האם רובצת על הבני' לפי שהוא זווג גרוע כנז' אבל שלא תשלח את האם למעלה במקומה להזדווג עם אבא למע' בזווג העיקרי שלהם ואת הבני' שהם זו"ן תקח לך למטה במקומ' ולא יהיו צריכים אל אימם שתרבוץ עליהם וסיבת עשייתך זה הוא למען ייטב לך והוא במה שנת' אצלי' בברכת אבות דשחרית דחול במלת גומל חסדים טובים כי בחי' המוחין נק' טוב והכונה לומר כי כשתשלח את האם תגרום לעשות זווג או"א למע' במקומ' והתועלת הנמשך ממנו הוא כי ימשכו מוחין גמורי' הנק' טוב לז"א כי מזווג הנק' קן צפור לא נמשכו לו רק בחי' יניקה שהם ו"ק כנז' וזהו בבחי' התועלת הנמשך לזו"ן דאצי' וכנגד התועלת הנמשך מזווג הזה אל אבא שבעול' הברי' אשר לעו' אין בו רק ו"ק כנז"ל והם נקראי' ששת ימים עליוני' התועלת עתה הוא לו כי אותם ששת ימים עליוני' שלו יתארכו וינקו יניקה גדו' ושפע גדול וז"ש והארכת ימים.
אמר חיים הכותב צ"ע כי בתחלתה דרוש הזה ביארנו כי מן זה הזווג העליון נמשך לאבא דברי' אפי' בחי' מוחין. ואפשר לומר כי לא יספיק להיותם למעלה במקומ' הנק' זווג עליון אבל גם צריך שיהיה בבחי' זווג שלים הנז"ל שהוא להשפיע נשמות ולא לתת חיות בלבד אל העולמו' ונמצא כי בהיות זווג שלים דנשמות וגם יהיה למע' במקומ' אז ימשכו מוחין לאבא דברי' ובהיות זווג הזה העליון למע' במקומם אבל הוא לתת חיות בלבד אל העולמות אז הוא בחי' ששת ימים ארוכי' כנז' ובהיות זווג תחתון למטה בקן צפור אז הוא בחינת ששת ימים קצרים כנלע"ד
מצות המעקה כתיב כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך כבר נת' אצלי' בדרוש הכולל ד' עולמות אבי"ע בענין המסך שיש בין כל עו' ועולם וע"ש ובו יובן מה שנבאר בדרוש הזה נת' ענין הדרוש ההוא כונת הפסוק בקיצור הוא להודיע בענין ד' עולמות אלו כשנבנו ונאצלו ע"י המאציל העליון ית' וכמש"ה כי תבנה בית חדש גו' והנה גג"ך הוא בגי' שם ההוי"ה העולה כ"ו ויש בהוי"ה זו בחי' רי"ו כמו שיתבאר והוא בגי' מעקה עם הכולל ואמר כי בחיי רי"ו הוא סוד המעקה של גגך שהוא ההוי"ה. עתה נבאר עניינו הנה נת' כי ד' עו' אבי"ע הם והם בחי' ד' אותיות של ההוי"ה כסדר' והם בחי' חו"ב תו"מ ולהיות כי כל ד' נבראו ע"י האצי' הנק' חכמ' הכולל את כולם כי ממנו נאצלו לכן כתיב כלם בחכמה עשית. והנה בתחלה נאצל עולם האצי' ואחר שנאצל עו' הזה הנק' אצי' אז אימא עי' שבאצי' פירש' מסך אחד להבדיל בין עולם האצי' לעו' הברי' והמסך הזה הוא נק' קרקע עו' האצי' ונק' גג לעולם הברי' כי ד' עולמות אלו הם כדמות ד' בתים שוות בארכם וברחבן ממש אלא כי זו בנויה למעלה מזו וזו למעלה מזו ונמצא כי קרקע עו' האצי' הוא עצמו גג לעולם הברי' ולהיות כי מכתר דאצי' ולמעלה אין לנו רשות לדבר כי שם נאמר במופלא ממך אל תדרוש גו' לכן אין לנו עסק לבאר ענין הגג והמעקה של עולם האצי' והוא הבית העליונה שבכלם אבל נבאר בגג של עולם הברי' שהוא הבית השני כנגד בינה כנז"ל הנק' בית רבתי דבראשית ועליה נאמר כי תבנה בית חדש הוא עו' הברי' אשר קרקע עולם האצי' הוא הגג שלה והוא בחי' המסך הנז"ל המבדיל בין אצי' לבריאה ורגלי זו"ן דאצי' מהלכים ודורסים על הגג ההוא והנה כמו שמסך ההוא ניתן שם כדי שאורות האצי' לא יפלו בברי' כי אם יפלו ימותו כנו' אצלי' בסוד מיתת ז' המלכים של אדום כי ירידת' למטה מעולם שלהם שהוא מן אצי' אל ברי' זו היא מיתתם ולכן צריך כי גם בצדדי הגג מד' רוחותיו צריך לבנות מעקה אחד שהם ד' כתלים מקיפים ד' רוחות הגג כדי שלא יפלו האורות דאצי' למטה באחורי הכתלים והמחיצות של ג' עולמות בי"ע שלמטה וימותו.
וזהו שאמר הכתוב ועשית מעקה לגגך כי יפול הנופל ממנו והנה כמו שהמסך הזה נעשה ע"י אימ' עי' דאצי' מן לבוש החיצון שבה כמבואר במקומו בדרוש של המסך שבין ד' עולמות אבי"ע כן המעקה שהם הכתלים אשר סביבות הגג נעשו מן לבוש דאימא הנז' כי הנה נודע כי כל דבר עליון הוא כנגד כל מה שלמטה ממנו בסוד החיות רגלי החיות כנגד כולם שוקי החיות כנגד כולם כו' ולכן פשוט הוא כי יש כח בלבוש דאימא להתפשט ולהלביש כל ארבע עולמות שלמטה ממנה עד סיום העשיה האמנם כדי לעשות המעקה הנז' סביב גג הבריאה שהם כעין כתלים ומחיצות סביב עולם האצי' עצמו כנז' לכן כאשר נתפשט הלבוש הנז' עד סיום רגלי זו"ן דאצי' והלבישם והנעילם מתחת רגליהם כעין מסך תחת רגליהם ע"ג הבריאה כנז' אז לא רצה להתפשט יותר למטה אבל חזר לזקוף שולי הלבוש ההוא למעלה אותו השיעור שהיו יכולים להתפשט עד סיום העשיה וחזרו ועלו ונעשו בחי' מעקה בגג הבריאה והיו כעין כתלים אל האצי' שלא יפלו אורותיהם למטה כנז' וכמו שנבאר עוד פרטות עניינו.
והנה הענין הוא במש"ל כי ד' עולמות אלו הם חו"ב א"ת ומלכות ונודע כי בהם ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובכל הוי"ה מאלו יש עשר אותיות במלוייה חוץ מן האחרונה והיא הוי"ה דב"ן דמילוי ההי"ן שאין בה רק ט' אותיות וכבר נתבאר כי בעולם האצי' הנק' חכמה והוא הוי"ה דע"ב דיודי"ן כלולים בו כל ג' עולמות בי"ע וכל אורותיהם הפנימיים נמשכים ממנו וכלולים בו וכמו כן גם הלבוש של אימא דאצי' היורד להלביש כל ג' עולמות שתחתיה כלול מד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וג' הויו"ת ס"ג מ"ה ב"ן שבלבושי בי"ע כלולים בהוי"ה דע"ב שהיא לבוש האצי' ונמצא כי ג' הלבושים הנק' ס"ג מ"ה ב"ן הם בחי' השוליים של המסך דאני' שהוא הוי"ה דע"ב אשר קודם שירדו למטה בבי"ע חזרו ונזקפו ועלו למע' ונעשו מעקה בגג הברי'
ודע כי הנלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה בענין המעקה הוא באופן זה כי הנה כל ג' הויו"ת דס"ג מ"ה ב"ן קודם שירדו למטה חזרו ועשו מחיצות ומעקה סביב האצי' ע"ג הברי' באופן כי משלשת' נעשה המעקה והנה הוי"ה דס"ג עם עשר אותיותיה הם בגי' ע"ג והוי"ה דמ"ה עם מספר ד' אותיותיה הפשוטות שהם כ"ו יהי' ע"א. והוי"ה דב"ן בבחי' האחוריים הפשוטי' שלה היא בגי' ע"ב כמבואר אצלי' בכונת ק"ש במלת שמע ישראל שהיא ש"ם ע' וע"ש. והנה ג' פעמים ע"ב הנ"ז בג' הויו"ת אלו הם בגי' ר"ו כמנין מעק"ה עם הכולל שהם נעשים מעקה אל הוי"ה דע"ב דיודין שבאצי' שהיא נק' גגך שהוא בגי' כ"ו כמספר אותיותיו הפשוטות וזהו ועשית מעקה לגגך וביאור היות ג' הויו"ת אלו כל אחת מהם בבחי' ע"ב נת' אצלי' בדרוש הרפ"ח ניצוצין שנפלו וחוזרים לעלות בסוד מעקה. וטעם היות גובה של המעקה עשרה טפחים בלבד עם היות כי בכל הוי"ה מאלו הג' יש עשר אותיות במלואה וא"כ היה ראוי שיהיה גבהו שלשים טפחים הענין מובן עם הנז"ל כי ג' הויו"ת אלו כלם כלולים בהוי"ה דע"ב דאצי' וממנה יצאו ויותר גדולים הם עשר אותיות דע"ב דאצי' מכל שלשים אותיות שיש בס"ג מ"ה ב"ן דבי"ע
ונמצא כי בעלותם למעלה באצי' ונעשים מעקה סביבו אין בגבהם יותר מעשר אותיות דע"ב דאצי' שהם סוד י"ס דאצי' ולכן כל גובה המעקה הוא עשרה טפחים בלבד. אמנם מה שמצאתי כתוב בקונטריסי כששמעתיו ממורי ז"ל הוא באופן זה כי אין המעקה נעשה מכל ג' הויו"ת ס"ג מ"ה ב"ן שקודם שירדו נזקפו ונעשו מחיצות מעקה דאצי' כנז' אמנם הוא באופן אחר כי בתחלה נתפשט הלבוש הנז' הכולל מד' הויו"ת הנז' וירדה הוי"ה דע"ב והלבישה את האצי' ועשתה שם מסך הנ"ז שבינו לבין הברי' ואח"ך ירדו ג' הויו"ת דס"ג מ"ה ב"ן בברי' וההוי"ה דס"ג הלבישה את עו' הברי' דרך אור ישר בירידה וקודם שירדו הוי"ה דמ"ה וב"ן למטה ביצי' חזרו ונזקפו ועלו למעלה ואז הוי"ה דמ"ה הלבישה להוי"ה דס"ג והוי"ה דב"ן עלתה באצי' והלביש' להוי"ה דע"ב בסוד מעקה באופן כי המעקה שבגג הבריאה אשר סביב כל האצי' אינו נעשה אלא מהוי"ה דב"ן בלבד ולכן גובה המעק' עשרה טפחים כנגד י"ס הנכללות בהוי"ה דב"ן כנודע כי כל הוי"ה מאלו כלולה מעשר ונמצא עתה שיש ב' לבושי' בברי' אחד מס"ג באור ישר ואחד ממ"ה באור חוזר
ונבאר מ"ש בגמ' כי המעקה די שיעשהו בהוצא ודפנא ובזה יתבאר ענין תועלת המעקה הזה דע כי עם היות שהונח המסך הנז' תחת האצי' בסוד קרקיעתו הנק' גג בערך הברי' מוכרח הוא שאורות האצי' בוקעים ויורדים דרך המסך ההוא עד הברי' כדמיון אור השמש העובר דרך המסך העומד לפניו ולא יהיה ערך אורות הברי' בערך אורות האצי' ולכן נקראים אורות י"ס דברי' חותם די"ס דאצי' כנז' בהקדמת ספר התקונין וכנז' אצלי' בדרוש שמות הספי' וע"ש והנה גם צדדי הברי' צריך שימשך בהם רוחניו' ואור עליון של האצי' להחיותם ולכן גם דרך מחיצות המעקה שסביב האצי' בוקעים האורות ויוצאים מחוץ מן המחיצות ויורדים ומתפשטים באחורי המחיצות עד עולם הברי' וגם שם יש שתי מחיצות אחד משם ס"ג דאור ישר ואחת מהוי"ה דמ"ה באור חוזר זו ע"ג זו ובוקעים המחיצות ההם ונכנסים לפנים בברי' ומאירי' בצדדי הברי' ומחיים אותם והנה האור הנמשך מצדדי האצי' ובוקע מחיצות המעק' ויורדים ומאירים בצדדי הברי' ודאי שהם אורות גדולים ומעולים יותר מן האורות היוצאים מרגלי זו"ן ובוקעים המסך הנק' קרקע האצי' ויורדים בברי' כנז"ל אבל כשנעריך ערך אחר יהיו שוים והוא כי האור העובר דרך מסך קרקע עולם האצי' אינו בוקע רק המסך ההוא בלבד אבל אורות של צדדי אצי' אעפ"י שהם אורות יותר עליונים הנה הם בוקעים שלשה מחיצו' והם אלו אחת מחיצת מעקה האצי' ושתי מחיצות הברי' שבוקע ונכנס בתוכם הרי הם שלשה מחיצות ובהכרח הוא שאורותיהם מתמעטים מאד בעברם דרך ג' מחיצות והנה אלו האורות היוצאים דרך המעק' כנז' הם לצורך חיות עולם הברי'. וא"ת והרי כל תועלת המעק' הוא שלא יפלו אורות האצי' בברי' וימותו כנז' שם וא"כ הרי גם עתה נופלים ומתים אבל הענין הוא כי אם לא היו שם מחיצות והיו האורות יוצאים כמו שהם היו נקראים נופלים ומתים אבל עתה שאינו יוצא אלא מה שיכול לעבור דרך המחיצות אין זה נק' נפילה אלא הארה שמאיר בעולם הברי' ולטעם זה די שיהי' המעק' נעשה בהוצא ודופנא כי כונתינו היא שאורו' האצי' יאירו בברי' להחיות' אלא שלא יהיו דרך נפילה אלא דרך העברת מסך ולכן אף אם המחיצה ההיא היה בהוצא ודופנא סגי:
והנה כמו שיש מעק' בראש גג הברי' סביב עולם האצי' כדי שלא יפלו אורות האצי' בברי' כן יש מעקה שני בגג היצי' סביב הבריאה שלא יפלו אורות הברי' ביצי' וימותו כי כל היוצא מעולם שלו ונפל בעולם שלמטה ממנו נקרא מת כנז"ל וכן יש מעקה שלישי בגג העשיה סביב היציר' שלא יפלו אורות דיצירה בעשיה וימותו וגם כדי שלא יתפשט אור העשיה למטה מן העשיה במדור הקליפות אשר למטה מעולם העשיה ולכן חוזר אור העשיה לעלות ונעשה בחי' מעקה בראש גג העשיה עצמה והנה גם מעקה היצירה והעשיה הם ע"ד הנז"ל במעקה הבריאה כי הנה יורד אור מן הלבוש של הבריאה ומלביש ליציר' עד ראש העשיה באור ישר ואז חוזר ונזקף ונכפל ועולה בסוד אור חוזר למעלה ונעשה מעקה בראש גג היצי' וכן אור מן הלבוש של היצי' נמשך ויורד בעולם העשי' ומלביש אותו בסוד אור ישר ואותו האור היה מתפשט בסוד הרקיע שהי' מתפשט ונמתח עד שא"ל הקב"ה די ולא הניחו להתפשט למטה מן העשי' במדור הקליפות וחזר ועלה בסוד אור חוזר עד גג עולם העשיה ונעשה שם בחי' מעקה. והנה המעקה שבגג היצירה גם הוא בגי' רי"ו כמנין מעקה והוא באופן אחר כי נודע שבעולם היציר' יש שם א"ל יהו"ה ואם תמנה א"ל במילואו כזה אל"ף למ"ד עם יהו"ה יעלה בגי' רי"ו.
(א"ש צ"ע כי חסרים חמשה למנין רי"ו כי קפ"ה וכ"ו הם רי"א בלבד ואין לומר שמונה ג"כ ד' אותיות ההויה עם הכולל כי דוחק הוא והנלע"ד בזה הוא שמונה שתי אותיות א"ל וארבע אותיות ההוי"ה והם שמונה א"ל במלואו קפ"ה וא"ל פשוט ל"א הרי רי"ו וכן מוכח הלשון ואין בידי להכריע) וזו ההארה של רי"ו זה הוא הבחינה שהיה יורד ומתפשט למטה מן היצירה בעשיה וחזר לזקוף ועלה ונעשה מעקה בגג היצירה והמעקה של גג העשיה נעשה מן האחוריים דשם ב"ן דההי"ן בפשוטם ובמלוייהם שהם בגי' ע"ב קדם כמנין רי"ו והם סוד אחוריים דעשייה ומהם נעשה מעקה של העשי'. וא"ת למה מעקה הבריא' והעשי' נעשו מן בחי' הויות ומעקה היצי' משם א"ל אבל הענין הוא עם הנז"ל כי בי"ע הם כנגד בינה דזו"ן והם ג' שמות אהי"ה יהו"ה אדנ"י כנודע ולכן בריא' ועשי' שאין עצמותם שם ההוי"ה צריך שהמעקה שלה יהי' הויו"ת אבל היצי' שעצמותה היא שם ההוי"ה צריך שהמעקה שלה יהי' מבחי' אחרת ולכן נעשה מבחי' שם א"ל כנז' (אמר שמואל השתא דאתינא להכי נוכל לומר שמונה שם ההוי"ה כ"ו עם ארבע אותיותיה והרי רי"ו).
מצות לא יבא ממזר בקהל ה', כבר נת' לעיל בפ' עקב בפ' ואכלת ושבעת כי כל העולמות כולם הם מבחי' הז' מלכים שמתו והם נתבררו בזמן התיקון שלהם שהוא כשנבראו העולמות ומבירור שלהם נעש' הכל ונמצא כי גם הנשמות הם מבירור שנתברר מהם וז"ס מ"ש בגמ' במס' שבת סוף פי"ד רש"א כל ישראל בני מלכים הם ולא אמר מלכים הם אלא בני מלכים כי אינם מן המלכים עצמם בבחינתם הראשונ' קודם שנבררו רק מבחינת' אחר שנבררו ונתקנו ולכן נקראים בני מלכים ושם נת' כי נשאר בהם בחי' שלא יכלו להתברר אז בבריאת העולם לתוקף הדינין שבהם ונשארו מעורבים ושקועים בין הקלי' ואלו הבחי' שנשארו שם אז הם דינין קשים ונק' ממזר ולכן אסורים לבא בקהל כי הם מעורבי' עם הקלי' ולכן באו לעולם ע"י ביאה פסולה בעבירה ונודע כי ז' המלכים כשירדו למטה בברי' ומתו ירדו עמהם רפ"ח ניצוצין דאורות בלבד בתוך הכלים עמהם ולכן בחי' מה שנשאר עדיין בתוכם ולא הוברר נק' ממזר כי הוא בגי' רפ"ח עם הכולל ובזה תבין מ"ש במס' קידושין סוף פ"ג ר' טרפון אומר יכולי' ממזרים להטהר והענין הוא כי הנה בירור הנעשה באותם המלכים הוא ע"י אימא עי' המברר' אות' ומעלה אותס בסוד מ"ן ונתקנים בה ואימא נק' אהי"ה כנודע אבל השפחה היא בחי' ג' מלויים שבשם אהי"ה דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן והם בגי' שפחה וע"י נתקן הממזר.
מצות הקדושין כתיב כי יקח איש אשה ובעלה וגו' דע כי ע"י הקדושין שהאדם מקדש לאשתו נמשך אליה חד רוחא מכח רוחו של בעל והוא בבחי' אור מקיף ואחר שכבר נמשך לה אור מקיף מן רוחא דיליה אח"כ בא עליה ביאה גמורה ויהיב בה חד רוחא בסוד אור פנימי בגווה מכח רוחא דיליה ולכן צריך להקדים הקידושין כי אין הרוח הפנימי נכנס בה עד שיכנס אור המקיף של זה הרוח בתחל' וענין זה נת' בסבא דמשפטי' בענין ההוא רוחא דשדי בגווה בביאה ראשונה.
מצות לא יחבול רחים ורכב הנה פסוק זה נמשך לפסוק כי יקח איש אשה חדש' לרמוז שאסור לעשות כשפי' אל החתנים וקושרים אותם בכשפיהם שלא יוכלו לשמש מטותיהם וגורמים שאות' טפת הזרע שהית' נוצרת ממנ' נפש אחת תלך לבטלה ולכן כינה הזווג בשם רחים ורכב שהם שתי האבני' זו ע"ג זו הטוחנות ומוציאות הקמח שהיא טפת זרע ואמר כי לא יחבול ויקשור אותם לפי שהוא חובל נפש ממש כנז'
מצות השכיר כתיב ביומו תתן שכרו הנה מורי ז"ל הי' נזהר לקיים מצוה זו בתכלית וכאשר לא הי' בידו מעות לפרוע הי' מתעכב מלהתפלל תפלת המנח' עד שקיעת החמ' כדי לבקש מעות לפרוע אל השכיר ההוא והי' לוקח בהלואה ופורע ואח"כ הי' מתפלל במרוצה תפלת המנחה והי' אומר איך אתפלל להש"י תפלת מנח' ובאה לידי מצוה גדולה כזאת ולא קיימתיה.
מצות המלקות כתיב ארבעים יכנו לא יוסיף (עיין לעיל ד"כ ע"א ועי' דב"ש דנ"א ע"א) הנה האדם החוטא גורם שהחסדים העליונים המתפשטים בגופא דז"א יסתלקו ויעלו למקומם בדעת שבתוך היסוד דאימ' ולא יאירו למטה ולכן צריך ללקות את החוטא למעל' בין שתי כתפיו שהוא מקום שהחסדים סתומים ומכוסים שהוא מן החזה ולמעלה מדה כנגד מדה כי הוא העלה את החסדים המגולים למקו' המכוס' שלא יתגלו ויאירו והנה ע"י הכאה זו שם גורם שירדו אותם החסדים שנתעלו למע' ויתפשטו למט' במקו' הגלוי (ועיין תר"ח דק"ך ע"א) ולכן סדר המלקות כך הוא להכות הכאה א' בכתף הימיני והכאה שנית בכתף שמאל כנגד שתי החסדים המכוס' שם הנק' חו"ג והכאה שלישית על החזה בשליש עליון דת"ת המכוסה ועוד טעם אחר יש בהכאת החזה כי מלבד שליש החסד המכוסה אשר שם עוד יש טעם אחר כי שם פתח גלוי כל החסדים ומשם הם יוצאים ונגלים למטה והנה כפי זה היה מספיק ללקות ג' הכאות אלו לבד אבל היו ט"ל הכאות לפי שנודע כי בנה"י דאי' יש ג' שמות אהי"ה דיודין ואלפין וההי"ין ונמצ' כי אהי"ה (דההין) דיודין הוא ביסו' דאימ' אשר בתוכו נתונים כל החסדין כנודע וכנגד ט"ל אותיוח שיש בשם אהי"ה זה בפשוטו ומלואו ובמלוי מלואו צריך ללקות ט"ל הכאות וכונה זו יכוין הלוקה כשמלקין אותו ט"ל הכאות. ונלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה כי כשחוטא האדם גורם שיסתלקו החסדי' ושיתגלו תגבורות והדינים ולכן ילקה מלקות שהוא בגי' (תקע"ו) כמספר ה' גבורוה דמנצפ"ך הכפולים שהם בגי' תק"ס ועשרה כוללים שבהם הרי תק"ע ואח"ך לכלול הה' חסדים בה' גבורות הרי תקע"ה ועם הכולל תקע"ו כמנין מלקות (א"ש וכן נתב' במלת שעור"ה בדרוש העומר יע"ש) וראיתי למורי זלה"ה שלא היה כ"כ מקפיד ונזהר בזה ללקות מלקות כמו בענין התענית והטע' הוא כי אין בדור הזה דיינים מומחין ואין המלקות בזמן הזה רק קבלת צער בלבד ולכן לא היה מקפיד בו ונזהר כ"כ אבל בזמן שהיה לוקה היה מקבל ד' מלקיות כנגד מה שהיה חוטא בד' אותיות ההוי"ה ולא היה לוקה לא פחות ולא יותר.