כל הדברים שהם אסורין משום שבות לא גזרו בין השמשות כו'. ראיתי להר"ב מג"א סי' שמ"ב שנסתפק וז"ל צ"ע אם במוצאי שבת נמי אמרינן דבה"ש לא גזרו משום שבות דשאני לאפוקי יומא ממעלי יומא דמספקא לא פקעא קדושה כמ"ש ס"ס שפ"ו כו' יע"ש שהניחו בצ"ע ולע"ד נראה לדקדק מדברי התוס' דאפי' בה"ש דמ"ש אמרינן כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש וזה ממ"ש בפר' בכל מערבין דל"ד ד"ה גזירה אטו י"ט שלאחר השבת וז"ל והא דאמרינן לעיל גבי אילן כל דבר שהוא משום שבות כו' ולא גזרינן משום י"ט שחל להיות אחר השבת או לפני השבת דאז ממ"נ אסור להשתמש באילן כו' ונראה פשוט דהתם דבי"ט שאחר השבת ליכא למימר נמי דבה"ש מותר לעלות באילן כיון דהוי משום שבות לא גזרו דהכא ממ"נ אסור דאי נמי נימא דלילה הוא הוי י"ט וי"ט נמי אסור לעלות באילן משמע מדבריהם דאי לאו משום ה"ט דממ"נ אסור הוה אמרינן דלא גזרו בה"ש אפי' באפוקי יומא וכן מצאתי בפ"י בשיטה כ"י להרשב"א שם שכ' בדף ל"ב אתי' דרב יצחק בריה דרב חסדא דאמר הכא באילן הנוטה חוץ לד"א עסקינן וז"ל ויש לי לומר דהשתא נמי אית לן סברת דרבי ירמיה דלקמן דאמר שאני כלכלה הואיל ויכול לנטותה ולהביאה בתוך עשרה ומוליכו בראשון ומחשיך עליו כו' משום גזירת י"ט אחר השבת הוא כדמשני לקמן והכא ליכא גזירה כלל דבה"ש שביציאת השבת גם כן לא גזרו שאף הוא ספק לילה הוא דכל בין השמשות בין בכניסתו בין ביציאתו לא גזרו עליו משום שבות כנ"ל עכ"ל וכן נ"ל לדקדק עוד ממ"ש התוס' בדל"ד ע"א ד"ה ואמאי וז"ל ואין ליישב דברי רש"י דודאי מהולכת של כל השנה היה יכול לדקדק למה היה צריך להוליכו עד מקום השביתה לא הי' צריך להוציאו רק מביתו ולהניחו בר"ה כו' דאי בעי ממטי ליה פחות פחות מארבע אמות עד מקום השביתה דהא לרבנן דר' כו' ולר' נמי איכא למימר דהא דצריך להוליכו עד מקום השביתה היינו בשביתתו ברה"י הוא ויש ר"ה בין ביתו למקום שביתתו כו' וכתוב שם בהגהה וז"ל אבל בשביתתו בר"ה לא יצטרך להוליכו עד מקום השביתה וע"כ כן צריך להיות אמת לפרש"י דאי לעולם צריך להוליכו עד מקום השביתה א"כ תקשי ליה מר' ולא יוכל לתרץ מה שמתרץ גזירה י"ט אטו י"ט שלאחר השבת ע"כ ונראה ודאי כונתם שהוקשה להו דאימא דמאי דפריך בגמרא נימא כיון דאי בעי ממטי ליה כו' לר' דס"ל כל דבר שהוא משום שבות כו' הוא דפריך משום דמשמע ליה דלר' אפי' כששביתתו בר"ה קאמר דצריך להוליכו עד מקום השביתה דא"כ מאי משני גזירה אטו י"ט אחר השבת הא לר' אפילו בי"ט אחר השבת יכול להוליכו פחות פחות מד' אמות בבה"ש דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו הנה מבואר דאפילו בה"ש דמ"ש נמי לא גזרו וליכא למימר דכונתם ז"ל דלא שייך לתרץ דגזרו בשבתות דעלמא אטו י"ט אחר השבת משום דלא שייך למיגזר שבת אטו י"ט כמ"ש התוס' בא"נ דהא ליתא דלא הוצרכו לומר כן אלא לפי תי' כי היכא דלא תקשי להו אמאי לא משני גזירה אטו שבת דעלמא אבל לרש"י ז"ל ה"נ נימא דגזרינן שבת אטו י"ט כי היכא דגזרינן בעלמא יום טוב אטו שבת אלא ודאי כונתם כמו שכתבנו כנ"ל ודוק: