וכן החופר בשדה כו'. כתב ה"ה בס"ד וז"ל ואין זו ראיה דכי אמרינן דאדם הוקש לקרקע ה"מ עבדים כו' אבל שאר אינשי ודאי לא ע"כ וכ"כ התוספות פ"ק דקדושין ד"ז ד"ה א"כ וז"ל פי' בקונט' דאדם הוקש לקרקע כו' וקשה דההוא קרא כתיב בעבד כו' וכ"כ ג"כ הרא"ש ז"ל בתוספותיו ודחה דברי רש"י הללו ועיין בנדרים פ"ט דנ"ט ע"ב אהא דפרכינן התם והא קתני שער ראשו ושער ראשו מטלטלי הוא פרש"י דכל העומד ליגזז כגזוז דמי יע"ש והנראה שהוכרח רש"י לזה משום דהוא אזיל לשיטתיה דס"ל דאדם נמי איתקש לקרקע אמנם לסברת התוס' ז"ל דס"ל דדוקא עבד איתקש לקרקע אתי שפיר ההיא דהתם אפי' בשער שאינו עומד ליגזז משום דאדם דין מטלטלים יש לו אך קשה על הרא"ש דפי' שם כפרש"י דהיינו משום טעמא דכל העומד ליגזז ולפי מ"ש בשמעתין אפי' בשאינו עומד ליגזז פריך שפיר ושמעתי מקשים לפי' רש"י שם דבפרק השולח דל"ט מוקמינן לפלוגתייהו דת"ק ורשב"ג אי מועלין בשערו בשער העומד ליגזז אי כגזוז דמי או לאו כגזוז ואמרינן לימא כתנאי כו' ומסקינן אפי' תימא ר"מ ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא בענבים דכמה דקיימי מכחשי אבל שער כמה דקאי אשבוחי משבח ופסק רבינו בפ"ה דמעילה כרשב"ג דבשער לא אמרינן כל העומד ליגזז מטעמא דאשבוחי משבח יע"ש וא"כ קשה טובא היכי פריך בנדרים והא קתני שער ראשו ושער ראשו מטלטלי נינהו הא בשער ס"ל לרשב"ג דהלכתא כותיה דלא אמרינן כל העומד ליגזז וא"כ ה"נ נימא דר"מ דהתם כותיה דרשב"ג ס"ל דאתיא אליבא דהלכתא ובשלמא לדעת התוס' דשמעתין ניחא שפיר דקו' דהתם אפילו בשער שאינו עומד ליגזז ומשום דאדם לא איתקש לקרקע אכן לפרש"י קשה טובא והנראה ליישב שדעת רש"י כמ"ש התוספות פ"ק דסנהדרין דט"ו ע"א ד"ה בענבים העומדים ליבצר שהקשה מההיא דפרק נערה דאמרינן ס"ס כל העומד ליגזז כגזוז דמי ומאי קושיא הא רבנן דהכא לית להו הך סברא ותי' דגבי ב"ח מודה דלא גבי מדברי' העומדים ליגזז דלא סמכה דעתיה יע"ש וא"כ ה"נ נימא דאע"ג דבשער קי"ל כרשב"ג דלא אמרינן כל העומד ליגזז מטעמא דאשבוחי משבח היינו לענין מעילה וכיוצא אבל גבי ב"ח פשיטא ליה לתלמודא דלא גבי מטעמא דלא סמכה דעתיה כנ"ל נכון ועיין בש"ך ח"מ סימן צ"ה ס"ק י"ח ודוק: