אבאר בו ארבעים סאה אלו אם מטהרין דוקא באשבורן או אפילו בזוחלין, שנינו בתורת כהנים אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור אי מי מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין תלמוד לומר אך מעיין, מעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן, ושניני בחמישי של מקואות הזוחלין כמעין הנוטפין כמקוה, העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרין, נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב וזבה יורד וטובל, כלומר אלו נקב המקוה ונעשה זוחל סומך מקום הנקב במקל ואפילו זב או זבה סומך ביד או ברגל, כדי שלא יזחלו המים ויהיו עומדים ונקוין שלא יצאו ונעשו אשבורן, ויורד מי שצריך טבילה וטובל בו הא בעודנו זוחל לא יטבול שנעשו המים זוחלין שאין המים הנוטפין מטהרן אלא באשבורן ולא משום שלא יחסרו המים מארבעים סאה קאמר אלא אפילו יהא שם ארבעים או אפילו כמה לפי שנעשו כלן זוחלין, וכדקתני נוטפין שעשאן זוחלין, דאלמא טעמא משום זחילה היא. ונראה לי שלא אמרו אלא בשנקב המקוה רחב שהמים היוצאין ממנו נראית זחילתן, דכיון שיוצאין כל כך עד תשראה זחילתן דנין אותו כזוחל ממש, הא מקוה מים שנקב מעט עד שלא יכיל המים, ונוטף מעט מעט והולך וחסר אין זה נקרא זוחל, שהרי הקרקע חלחולי מחלחלה ומטפטפת ונבלעין המים מעט מעט במקומן ואפילו הכי כשר, ושנינו מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות, דוקא חסר הא נמצאו בו ארבעים סאה טהורות, אע"פ שחסר ממדתו הראשונה, טהרות, ואם איתא ניחוש שמא נשבר הבור מלמטה ונעשה זוחל, דהא ספק בדאורייתא היא, אלא לעולם לא אמרו אלא כשזוחל ממש שזחילתן נראת דעכשיו כל המים שבמקוה נידונין כזוחלין, ואפילו יש בו מאה סאין ולא די לנוטפין שאין מטהרין בזוחלין אלא אפילו המעין שמטהר בזוחלין כמו שיתבאר למטה אם רבו עליו הנוטפין אינו מטהר אלא באשבורן, ואפילו הנהרות המושכין מן המעיין כל שהן בספק אם רבו הנוטפין על הזוחלין אין מטהרין מספק אלא באשבורן, והיינו דשמואל דאמר אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד, ואבוה דשמואל דעביד לבנתיה ביומי ניסן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין שאין הנוטפין מטהרין לעולם אלא באשבורן, ועוד יתבאר זה למטה בדין המעיין שמטהר בפחות מארבעים.