כתב הרב בדין החלוק אם בדקה האחרונה שהיא לובשתו בשעור וסת של מציאה ומצאה טהור היא טהורה וכולן טמאות. ונראה מדבריו דהא דאמר רב יהודה אמר רב והוא שבדקה עצמה בשעות וסת של מציאה אכולה מתני' קאי ואנו אין לנו אלא ארישא דמתני' בשבדקה ומצאה טמא אבל בשבדקה ומצאה טהור לא נאמר בו שעור אלא אפילו לאחר זמן ובפרק עשרה יוחסין גרסינן א"ר חסדא ג' נאמנין לאלתר אסופי וחיה ופוטרת חברותיה ואין ללמוד פוטרת עצמה מפוטרת חברותיה לפי שיש להשיב לא אם אמרת בפוטרת חברותיה שאין בדיקה לחברותיה תאמר בפוטרת עצמה שיש לה בדיקה לעצמה הילכך לא בעינן שיעור וסת אלא אפילו לאחר אמן:
עוד כתב הרב דאין הלכה כרב נחמיה מההיא דהות משתיא ואזלא ואשתכח דם תותה במשתיתה. ואין זו ראיה לדבריו כי משתיתא כלי אורג הוא ודבר המקבל טומאה הוא דמתרגמינן עם המסכת עם אכסנא במשתיתא ואדרבא דר' נחמיה עדיפא באוקימתא דרב אשי דאמר שמואל דאמר כר' נחמיה ורב נמי הכי ס"ל דדריש חייא בר אבא משמיה דרב הלכה כרבי נחמיה ובברייתא תניא הורו חכמים כר' נחמיה וההיא דתניא מעשה בא לפני חכמים וטמאום אוקימנא כר' יעקב בר פלוגתיה דר' נחמיה מ"מ דר' נחמיה עדיפא דתליא באשלי רברבי ברב ושמואל:
עוד כתב הרב אם בדק בעד שאינו בדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ואפילו בקופסא צריכים כגריס ועוד בין משוך בין עגול. ואנן ק"ל מכדי כרב אמרה לשמעתין דמטמא בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא וכיון שהוא משוך למה לי כגריס ועוד הא נפק ליה מדם מאכולת במשיכתו ואפילו בכל שהוא מפני שהוא דם קנוח והכי תניא לה בתוספתא העד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם אם עגול טהור מפני שהיא דם מאכולת אם משוך טמא מפני שהוא דם קנוח ואין המקום הזה לדעתנו מקום שהוא יכולה לתלות בו שמשיכתו מתוך העד מעידה ומוכחת עליו לטעמיה דרב דשאינו בדוק כבדוק משויה לה ואלו היה לה במה לתלות היה תולה כדתנן תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות וכיון דרב לא שני ליה בין בדוק בין לשאינו בדוק דין הוא שיהא משוך כל שהוא טמא ומשראי נפשין אדרב לית לן משום דקם ליה כר"מ ואע"ג דמסייע ליה דר' חייא לא חיישינן לה דלא עדיפא מדר"ש שהוא מטמא כר"מ וכבר אדחיא לה דר"מ ואפסיק הלכתא בהדיא כר' יוסי הילכך ליתא לא לדר"מ ולא לדר' חייא. וההפרש שהפריש הרב ביניהם לא הבינותי ואע"פ שהטריח עצמו לא נתברר מה טעמו ועוד אנו תמהים היאך השמיט מלכותב דין תנוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפי' סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששים לה וכתם שבין ראיה א' לשניה טהור ושבין שניה לג' חזקיה אמר טמא ור"י אמר טהור והלכתא כר"י דקם ליה ר"ש בן יהוצדק כוותי' ותנוקת שלא הגיע זמנה לראות ושופעת ומדלפת אינה אלא ראיה אחת כל זה היה לו לכתוב גם החומר שהחמיר ביושבת על דם טהור ובבתולה שדמיה טהורין לומר שהיא מקולקלת בכתמה חומר גדול הוא לא דין שאין מוכיחין הדמים אלא שנגלגל עליה את הכתמים ולא ראיתי גם בזו לדבריו טעם וצוף דבש אמרי נועם: