Sefer HaMitzvot, Shorashim 2:2

[א] כבר בארנו בפתיחת חבורנו בפירוש המשנה שרוב דיני התורה יצאו בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם ושהדין היוצא במדה מאותן המדות הנה פעמים תפול בו המחלוקת ושיש שם דינין הן פירושים מקובלים ממשה אין מחלוקת בהם אבל הם מביאין ראיה עליהן באחת משלש עשרה מדות כי מחכמת הכתוב שהוא אפשר שימצא בו רמז מורה על הפירוש ההוא המקובל או היקש יורה עליו וכבר בארנו זה הענין שם. וכשיהיה זה כן הנה לא כל מה שנמצא לחכמים שהוציאו בהיקש משלש עשרה מדות נאמר שהוא נאמר למשה בסיני ולא גם כן נאמר בכל מה שימצא בתלמוד שיסמכוהו אל אחת משלש עשרה מדות שהוא דרבנן, כי פעמים יהיה הפירוש ההוא מקובל ממשה בסיני לפי הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש עשרה מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו אחר שהמקובלים ממנו אמרו שהוא דאורייתא. ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן שאין שם כתוב יורה עליו. וזה גם כן שרש כבר נשתבש בו זולתנו ולכן מנה יראת חכמים עם מצות עשה, ואשר הביאו לזה לפי מה שיראה לי מאמר ר' עקיבא את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים חשב שכל מה שיגיע משלש עשרה מדות הוא מן הכלל הנזכר, ואם היה הענין כמו שחשבו למה לא מנו כבוד בעל האם ואשת האב מצוה בפני עצמה מחוברת אל כבוד אב ואם וכן כבוד אחיו הגדול כי אלו האישים למדנו שאנו חייבין לכבדם ברבוי אמרו (כתובות ק"ג) כבד את אביך לרבות אחיך הגדול ואמרו את אביך לרבות בעל אמך ואת אמך לרבות אשת אביך כמו שאמרו את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים, אם כן מפני מה מנו אלו ולא מנו אלו. וכבר הגיעו בזה הסכלות אל יותר קשה מזה, וזה כשמצאו דרש בפסוק יתחייב בדרש ההוא לעשות פעולות או להרחיק ענין מן הענינים והם כלם בלי ספק מדרבנן ימנו אותם בכלל המצות ואע"פ שפשטיה דקרא לא יורה על דבר מאותם הענינים עם השרש שהועילונו בו ע"ה והוא אמרם ז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והיות התלמוד בכל מקום ישאל פשטיה דקרא במאי כתיב כשמצאו פסוק ילמדו ממנו על צד הבאור והראיה דברים רבים. והנסמכים במחשבה זו מנו בכלל המצות בקור חולים ונחום אבלים וקבורת מתים בעבור הדרש הנזכר באמרו יתברך והודעת להם את הדרך ילכו בה, ואמרו את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זה בקור חולים בה זה קבורת מתים, ואת המעשה אלו הדינים, אשר יעשון זו לפנים משורת הדין, והשבו כי כל פועל ופועל מאלו הפעולות מצוה בפני עצמה, ולא ידעו כי אלו הפעולות כלם ודומים להם נכנסות תחת מצוה אחת מכל המצות הכתובות בתורה בבאור והוא אמרו יתברך ואהבת לרעך כמוך, ובזה הדרך בעצמו מנו חשוב תקופות מצוה בעבור הדרש הבא בהיא חכמתכם ובינתכם והוא אמרם (שבת ע"ה) איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשוב תקופות ומזלות, ואילו מנה מה שהוא יותר מבואר מזה ויחשוב מה שהוא יותר ראוי למנותו והוא כל דבר שנלמד בתורה במדה משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן היה עולה מנין המצות לאלפים רבים. ואולי תחשוב שאני בורח מלמנותן להיותן בלתי אמתיות והיות הדין היוצא במדה ההיא אמת או בלתי אמת, אין זו הסבה. אבל הסבה כי כל מה שיוציא אדם ענפים מן השרשים שנאמרו לו למשה בסיני בבאור והם תרי"ג מצות ואפילו היה המוציא משה בעצמו אין ראוי למנותם. והראיה על זה כלו אמרם בגמרא תמורה (דף ט"ז) אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים שנשתכחו בימי אבלו של משה ואעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מפלפולו שנאמר כל איש אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו' וילכדה עתניאל בן קנז. וכשהיו כך הנשכחות כמה היה הכלל שנשכח ממנו זה המספר, כי גם מן השקר שנאמר שנשכח ממנו כל מה שנודע ובלא ספק היו אותם הדינים המוצאים בקל וחומר ובזולתו מהמדות אלפים רבים ואלו כלם היו נודעים בימי משה. ונאמר עליהם דקדוקי סופרים כי כל מה שלא שמעו בסיני בבאור הנה הוא מדברי סופרים. הנה כבר התבאר כי תרי"ג מצות שנאמרו לו למשה בסיני לא ימנה בהן כל מה שילמד בשלש עשרה מדות ואפילו בזמנו עליו השלום כל שכן שלא ימנה בהן כל מה שהוציאו באחרית הזמן, אבל אמנם ימנה מה שהיה בפירוש מקובל ממנו והוא שיבארו המעתיקים ויאמרו שזה הדבר אסור לעשותו ואיסורו דאורייתא או יאמרו שהוא גוף תורה הנה נמנה אותו כי הוא נודע בקבלה ולא בהיקש ואמנם זכרו ההיקש בו והביאו הראיה עליו באחת משלש עשרה מדות להראות חכמת הכתוב כמו שבארנו בפירוש המשנה: We have already explained in the introduction of our composition, in the Commentary on the Mishnah, that most laws of the Torah have come out from the thirteen hermeneutic principles through which the Torah is expounded; and that there is sometimes a disagreement about a law that comes out through one of these principles; but that there are also, among them, laws the explanation of which was received from Moshe about which there is no disagreement. Nevertheless, they bring proofs about them from one of these thirteen principles. For it is the brilliance of Scripture that it is possible to find a hint or a verbal analogy in it, that indicates the received explanation - and we have already explained this topic there. And since the matter is such, behold: We can not say about every matter that the Sages brought out by a principle from the thirteen principles, that it was stated to Moshe at Sinai; and likewise can we not say about everything found in the Talmud in which they [only] supported it with one of the thirteen principles that it is rabbinic. For sometimes it will [nevertheless] be the received explanation from Moshe at Sinai. What is appropriate here regarding anything that is not found written in the Torah, but it is found that it is something they learned in the Talmud through one of the thirteen principles - if they themselves explain and say that it is a part of the Torah and that it is [a law] from the Torah, it is surely appropriate to count it. For those through which it is received said it is from the Torah. But if they did not explain this and did not say this, it is rabbinic - for there is no verse here indicating it. And this is also a principle that someone besides us has already been confused about; and therefore he counted fear of the sages as a positive commandment. And that which appears to have brought him to this is the statement of Rabbi Akiva (Pesachim 22b), "'You shall fear et the Lord, your God' (Deuteronomy 6:13) - to include Torah scholars." So he thought that anything that is arrived at through the thirteen principles is in the category [of the 613 commandments]. But if the matter was as he thought it, why did he not count honoring a mother's husband or a father's wife; and likewise not count honoring an older brother? For we learned that we are obligated to honor these individuals by inclusions. They said (Ketubot 103a), "'You shall honor et your father' - to include your older brother and your mother's husband; 'and et your mother' - to include your father's wife." That is just like they said, "'You shall fear et the Lord, your God' - to include Torah scholars." If so, why did they count these and not those? But they have come to even greater foolishness than that in this matter. And that is when they found a teaching about a verse, in which the teaching obligates an action or the distancing from something - but they are rabbinic without a doubt - they counted them among the commandments, even though the simple meaning of the verse does not indicate any of these things at all. This is in spite of the principle that [the Sages], peace be upon them, taught us about it - a verse may not be taken out of its simple meaning. So the Talmud asks everywhere where a verse is found from which we learn many things by way of explanation and proof, "What was the simple understanding of the verse written about?" But those who relied on this [mistaken] thinking counted visiting the sick, comforting the mourners and burying the dead in the category of the commandments, because of the teaching that is found about His, may He be blessed, saying, "and make known to them the way in which they are to go and the practices that they must do" (Exodus 18:20). And [the Sages] said about this (Bava Kamma 100a), "'The way' - that is acts of kindness. 'They are to go' - that is visiting the sick. 'In which' - that is burial of the dead. 'The practices' - that is the laws. 'That they must do' - that is [conducting oneself] beyond the letter of the law." And [the ones mistaken about what can be counted] thought that each and every one of these actions was a separate commandment. And they did not know that all of these actions - and those that are similar to them - fall under one commandment written in the Torah, when it is explained. And that is His, may He be blessed, saying, "and you shall love your neighbor like yourself" (Leviticus 19:18). And in this exact same way, they counted the calculation of the seasons as a commandment because of the teaching from, "it is your wisdom and your understanding" (Deuteronomy 4:6). And that is their saying (Shabbat 75a), "Which is the wisdom and understanding that is in the eyes of the nations? You shall say, it is the calculation of the seasons and the constellations." And [even] if one would [only] count what is clearer than this and what is more appropriate to count - that being, to count everything that we learn in the Torah from the thirteen hermeneutic principles through which the Torah is expounded - the count of commandments would add up to many thousands. And if you might think that I am running from counting them because they are not true; whether the law that comes out of it is true or not - that is not the reason. Rather the reason is that any extension that a person, and even if it was Moshe himself, draws out from the root principles that were told to Moshe at Sinai with their explanation - and these are the 613 commandments - is not appropriate to count. And the proof of this all is their saying in the Gemara, Temurah (Temurah 16a), "One thousand and seven hundred a fortiori inferences, verbal analogies, and precise inferences of the Scribes were forgotten during the days of mourning for Moshe. Even so, Otniel, son of Kenaz, restored them through his sharpness, as it is stated (Joshua 15:16-17), '"To he who smites Kiryat Sefer, and takes it, etc." And Otniel, son of Kenaz took it.'" And if this was what was forgotten, what was the total from which this amount was forgotten?! For it would certainly be false to say that everything that was known was forgotten. So, without a doubt, those laws that were drawn out by a fortiori inferences and the other principles were many thousands - and they were all known at the time of Moshe. And yet they are called precise inferences of the Scribes, because anything that they did not hear explained at Sinai is certainly from the words of the Scribes. Behold it has now been shown that that which was learned out through the thirteen principles even during Moshe's time, peace be upon him, is not to be counted among the 613 commandments that were stated to him at Sinai. Hence all the more so should that which was derived in later times not be counted among them. However it is nevertheless true that what was an explanation received from him is counted. And that is what the transmitters explain, and say that this thing is something forbidden to do and its prohibition is from the Torah; or they say that it is a part of the Torah. Behold that we count this, since it is known from tradition and not through a verbal analogy. Indeed, their [possible] mention of a verbal analogy and their bringing a proof for it from one of the thirteen principles [in such a case] is only to show the brilliance of Scripture, as we explained in the Commentary on the Mishnah.