הדס שנקטם ראשו כשר. אמר המפרש הרי"ף פסק דאפילו שלשתן קטומין כשר ל"ש עלתה בו תמרה ול"ש לא עלתה בו תמרה ור"מ נמי משמע דהכי ס"ל דהדס שם המין הוא וכבר כתב למעלה דשלשה בדי הדס בעינן ומדפסיק ותני כשר משמע נמי דאפילו לא עלתה בו תמרה כשר מיהו מצוה מן המובחר שיהו שלשתן שלמים הא אמר שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו וזבינו ואם לא דרישנא לה כר' טרפון דאמר אפילו שלשתן קטומין ומדלא דריש להו מעיקרא ש"מ מצוה מן המובחר להיותן שלמים והיינו טעמא דמכשרינן נקטם ראשו בהדס טפי משאר מיני מפני שהכתוב תלה הדורו של הדס בעבות וכיון דאיכא עבות בראש כל אחד ואחד היינו הדורו ולא חיישינן לקטומין אבל שאר מינין אין הדורן אלא בגופן ולפיכך נקטמו ראשיהן פסולין והרב ר' שמואל בר' דוד אמר בה טעמא אחרינא משום דהדס אחר שנתלש מן הקרקע ונקטם ראשו יכול לעלות בו תמרה והוי כאלו לא נקטם משא"כ בשאר מינין והיינו דאמרינן בגמרא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר ובשאר מיני לא אמרינן הכי ש"מ דבהדס אפשר ובשאר מיני לא אפשר ודעת ראב"ד בהדס שנקטם ראשו פסול כסתם מתניתין דתני גבי הדס נקטם ראשו פסול והוא שלא עלתה בו תמרה קאמרי רבותינו דפלוגתא דר' ישמעאל ור"ט ור"ע לא בקטומין בראשיהן אלא בקטומין מן הענף של הדס שר' ישמעאל סבר שאם קטף שתים הוצים קטנים מן הענף הגדול כשרים עם ענף אחר גדול ובלבד שיהא ארכו שלשה והיינו דגרסינן בירושלמי ר' ישמעאל אומר שתי דליות ואחת שאינה קטומה כלומר שנים קנים שהם קטומים מן העץ השלם ואחד שלם עמהם ור"ט אמר אפילו קטם שלשה קטנים מן העץ השלם שהם שלש דליות כשר ובלבד שיהיו ארכן שלשה וקי"ל כר"ט ואע"ג דכתוב עץ עבות דמשמע עץ שלם דאלו עבות הא מוקמינן ליה בעץ שענפיו חופין את עצו הוי אומר זה הדס והא דאמרינן בגמרא תלתא וקטימי שכיחי כו' הכי קאמר שלשה בדין שהם עבות שכיחי חד הדס שלם כלו עבות לא שכיח ור' עקיבא ס"ל עץ גדול שלם שיש בו דליות בעינן והיינו הוא דכתיב ענף עץ עבות דמשמע עץ שלם זהו סברתו וסברתו נכונה היא אך דעת הרי"ף אינו נראה כן וכ"ש דעת ר"מ וזו היתה כונתו כשלא כתב ההוא דשלשתן קטומין להוציא מסברת הראב"ד ויש טעם נכון לסברת הרי"ף ור"מ כמו שכתבנו. נשרו רוב עליו כו' כגון שנפלו שנים מכל עבות ועבות אם נשתיירו כו' דבציר משלשה עלין אינו עבות ודוקא שיהיו בראש הבד אבל באמצע לא מכשרינן כמ"ש הרב בפרקין דלעיל וכיון דבנשרו רוב עליו דליתנהו כלל סגי בגמרא עלין בקן אחד כ"ש אם יבשו רוב עליו דאיתנהו דסגי נמי בג' עלין לחין. האי דלא תני גבי לולב נשרו עליו כדקתני גבי הדס איכא למימר משום דלא שכיח שישורו עליו אם לא ינתקם בכח והיינו נפרצו אבל בהדס ארחא דמלתא היא. היו ענביו מרובות מעליו כו' כלומר שהיו גרעיני ההדס מרובין מכל העלין שבלולב אם ירוקות כשר דמיני דהדס נינהו ומראיהן שוין למראה ההדס ואין נראה מנומר. ואם אדומות כו' דכשמתחילין ליבש מתאדמין ואחר כך משחירין ודוקא שהיו מרובות מעליו אבל מעוטות מעליו כשר ואם מיעטן כשר כלומר אם מיעטן קודם י"ט כשר ולא אמרינן דפסול שאינו חוזר להכשרו הוא. ואין ממעטין כו' ר"ל משום שבות שדומה למתקן כלי ומכשירו. עבר וליקטן כלומר שעבר ע"ד חכמים שאסרו למעטן בתחלה בי"ט והוא ליקטן לכתחלה וכגון שהושחרו בי"ט דהו"ל נראה ונדחת ונראה ואפילו אגדו בענביו מרובין מעליו וליקטן לכתחלה כשר ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי ולא משום דחוי מעיקרא דהא קי"ל דלולב א"צ אגד ולא מיקרי דחוי עד דחל עליה י"ט ואיכא למימר מדלא פליג בין אשחור האידנא בי"ט או מאתמול משמע דס"ל דכל מיעטן כשר דאין דחוי אצל מצות ל"ש לקולא ול"ש לחומרא ואפילו בנראה ונדחה וכפשוטה דמתניתין דכסהו הרוח חייב לכסות וכדאמרינן בגמרא דכ"ע דאין דחוי אצל מצות: