אתרוג של ערלה כו'. פירוש משום דערלה אסורה בהנאה ונמצא שאין באתרוג זה לא היתר אכילה ולא דין ממון ואנן בעינן לכם וליכא. והאידנא אתרוגין דילן כשרין אע"ג דלא ידעינן אי הוו ערלה אי לא דהא תנן ספק ערלה בארץ אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא יראנו לוקט דערלה בחוצה לארץ כי נהגא מהלכה למשה מסיני היא וכי אתמר הלכה בודאי אבל בספיקא מותר. אבל בשאר מיני הלולב לא נהגא בהו ערלה דלאו פירות נינהו. ושל תרומה טמאה מפרש בגמרא מאי טעמא פרי עץ הדר אמר רחמנא והאי לאו הדר הוא ואי נמי לפי שאין בה היתר אכילה ולא לכם קרינא ביה. ושל טבל הוי נמי מפני שאינו ראוי לאכילה. ושל דמאי כו' פירוש כגון שלקחו מעם הארץ וסתם פירותיו ספק מעושרים ספק אין מעושרים ודמאי חזי ליה שאפשר שיפקיר נכסיו כו' דהא תנן מאכילין את העניים דמאי כו' ואי קשיא לך אמאי לא אמר שאפשר שיפקיר אותו אתרוג והאתרוג פטור מן המעשר, תריץ הא לא מצי אמר דכי אמרינן דהפקר פטור מן המעשר הני מילי קודם שבא לו חיוב מעשר אבל לאחר דבא לו חיוב מעשר תו לא פקע בהפקר. ושמעינן להא מלתא מההיא דאמרינן בספרי וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל ר' ישמעאל אומר בא הכתוב על מקדיש ערימתו עד שלא מירח שהוא פטור מן המעשרות או עד משימרח ת"ל ראשית דגנך וגומר. והוא הדין בהפקר דלא עדיף הפקר מהקדש ואם הקדיש אחר שנתחייב לא חייל כדי לפטור התבואה מן המעשר הכי נמי הפקר ומשום הכי איצטריך טעמא דאפשר שיפקיר נכסיו כדאמרינן בגמרא מגו דאי בעי מפקר לנכסיה. ואי בעית אימא דהפקר כי האי גוונא לאו הפקר הוא לפטרו מן המעשר כדאמרינן המפקיר את כרמו ולמחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות. והכא נמי כיון דאיהו הדר וזכי ביה גלי אדעתיה דהפקרו לאו הפקר הוא. אתרוג של תרומה טהורה ושל מעשר שני בירושלים לא יטול שמא יכשירו לטומאה פירוש דהא אמרינן במתניתין מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת וכמו שהביאה הרב בפרקין דלעיל שהיו שורין האגודה במים שלא ייבשו המינין שבה וכשנוגעין באתרוג הוכשר לטומאה דכתיב וכי יותן מים על זרע וגומר ואסור לגרום טומאה לתרומה והוא הדין למעשר שני דכתיב את משמרת תרומותי ואמר רחמנא עביד לה שימור. ואם נטל כשר פירוש בתרומה לא מיבעיא כהן דנפיק בה שהרי ממונו הוא לגמרי אלא אפילו ישראל נמי נפיק ביה דהואיל וראוי ליתנו לבן בתו לכהן לכם קרינא ביה ויוצא בו ביום ראשון ולא מצינן לפרושי טעמא ואם נטל כשר הואיל וראוי לכהן אע"פ שאינו ראוי לו דאם כן גבי דמאי אמאי אצטרכינן למימר שאפשר שיפקיר נכסיו נימא של דמאי כשר מפני שראוי לעניים אלא לאו שמע מינה דבר הראוי לו בעינן ומשום הכי אצטריך לן לפרושי הואיל וראוי לבן בתו כהן וכי תימא אכתי אע"ג דליתא להאי טעמא אמאי לא נפיק ביה ישראל נימא מגו דאי בעי מתשיל עלה לכם קרינא ביה כדאמרינן בדמאי מגו דאי בעי מפקר לנכסיה ובפרק אלו עוברין נמי אמרינן גבי כיצד מפרישין חלה ביום טוב הואיל ואי בעי מתשיל עליה ממוניה הוא. ויש לומר דלא אמרינן האי הואיל אלא לחומרא כי התם דאמרינן דמוזהר עליו משום בל יראה אבל לקולא כי היכא דנימא דמשום הואיל ליפוק בה ידי חובתיה וקרינא ביה לכם לא אמרינן. ובמעשר שני בירושלם אם נטל כשר דאי מעשר ממון הדיוט הוא הרי יש בו היתר אכילה ודין ממון ואפילו תימא מעשר ממון גבוה הוא כיון דאית ליה ביה היתר אכילה בהכי סגי ולא בעיא דין ממון וכתב רש"י ודוקא בירושלים אבל חוץ לירושלים לא דלכם כתיב הראוי לכם: