אין אדם יוצא בי"ט ראשון של חג בלולבו של חברו שישאלנו ממנו פירוש דהא כתיב ולקחתם לכם משלכם להוציא את השאול וכ"ש גזול ומאחר דלולב השאול פסול ביום ראשון אין ראוי לומר השאיליני לולבך דהא בתורת שאלה נטלה ואין יוצא בו אלא צ"ל לו תן לי לולבך. נתנו לו ע"מ להחזירו כו' ואם לא החזירו לא יצא שנמצא גזול דכיון דלא נתנו לו אלא ע"מ להחזיר ולא החזירו איגלי מלתא למפרע דמעיקרא גזול הוא בידו ואע"ג דלא הוה ביה תנאי כפול דהא קי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשו ובמעכשו לא בענין תנאי כפול והא דנתנו לו ע"מ להחזירו מייתי לה בפרק לולב הגזול ועיקרא דמלתא בשלהי פרק יש נוחלין דאמרי התם דרש רב נחמן אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפ' נטלו ראשון ויצא בו באנו למחלוקת ר' ורשב"ג ואמרינן במסקנא אלא מיפק דכ"ע לא פליגי דנפיק בה דאי מיפק לא נפיק ביה למאי יהביה ניהליה וזה לא הוצרך הרב לכתוב דכיון דפסק דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ויוצא בו כ"ש הכא דיהביה ניהליה לגמרי כל ימי חייו. וכתב בהשלמה ואע"ג דתנן כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת לא שמה מתנה ה"נ יכול להקדישו ולפדותו ולהחזירו לו ואע"ג דמסקינן בפרק יש נוחלין הילך שור זה על מנת שתחזירהו לי הקדישו אינו מוקדש שאני שור דקדושת הגוף הוא ואינו יכול לפדותו ע"כ ומדאמרינן הכא עד שיתננו לו במתנה וכדאיתא בגמרא בהדיא ולא אמר עד שיתננו לו בלחוד משמע שאין סומכין בנתינת לולב בדעתו ובלבו אלא צריך להוציא בשפתיו מתנה בפירוש ולא תלינן לא בדעת ב"ד ולא בדעת שותפין לפי שמתנה זו של לולב רובן מתנה ע"מ להחזיר הן צריך להחמיר עליו ולומר בפירוש בשפתיו וכדגרסינן בירושלמי וצריך ליתן בדעת גמורה ולא נודע כך אלא בהוצאת שפתיו ובמתניתין בפרק לולב וערבה אמרינן ומלמדין אותן לומר שכל מי שיגיע בידו לולבו של חברו הרי הוא לו במתנה משמע דאמירה בעינן מדקתני לומר. כל זה מדרך הרב בעל העזר והוא בפרק לולב הגזול:
כתב הרב ואין נותנין אותו לקטן כו'. אמר המפרש הא מיירי בקטן היודע לנענע שחייב בלולב כדכתבינן בפרק ג' וכיון שיודע למה מנענעין וכיצד מנענעין א"א שלא יהא בר זכיה לנפשיה כאותה ששנינו פרק האומר התקבל גט זה צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים אבל בפחות מיכן לא איכפת לן דהא אמרינן במי שמת זכין לקטן ואין זכין לגדול דשמעינן מיניה בין לר' אליעזר בין לר' יהושע דיש קטן שאין לו זכיה מעצמו אלא ע"י אחרים וע"י אחרים נמי לא ליקני ליה הושענא עד שיהיה פעוט לקניית עצמו דקני מדרבנן ומקני נמי מדרבנן ולקנות על ידי אחרים עד שיהיה בן שלש עשרה שנה ויום אחד מפני שזכוי ע"י אחרים דאורייתא וקנין גמור והלכך צריך שיהיה בן שלש עשרה שנה ויום אחד שיהא מקנה ומזכה לאחרים מדאורייתא והר"מ ביאר כל זה במקומו בהלכות זכיה ומתנה וגרסינן בירושלמי רב יעקב הוה יהיב אתרוגא לבריה והוה אמר ליה לכשתזכה בו ובמצותו החזירהו לי ע"כ מפרק לולב וערבה:
Loading...
8:10
1
Loading...