כתב הרב ארבעת מינין שבלולב האלו כו'. אמר המפרש יבש פסול משום דבעינן מצוה מהודרת דכתיב ואנוהו ועוד משום הקריבהו נא לפחתך ובירושלמי סמיך ליה אהאי קרא דכתיב לא המתים יהללו יה. וגזול או גנוב דכתיב ולקחתם לכם משלכם אפילו לאחר יאוש כלומר אפילו שמעיניה למריה דאיאש מיניה ואמר ווי ליה לחסרון כיס דלענין מקנה אמרי דקני ליה ביאוש והוי דידיה הכא חיישינן משום מצוה הבאה בעבירה ואמרינן במדרש א"ר לוי כל מי שנוטל לולב גזול משל ללסטים כו' כך אדם לוקח לולב לרצות בו את קונו וגזלו והלולב אומר גנוב אני גזול אני והמלאכים אומרים אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו ודוקא ביום ראשון הוא דפסילי דלא בעי' הדר ולכם אלא ביום הראשון בלבד דאיתיה מן התורה אבל בשאר יומי דמדרבנן נינהו לא בעי' הדר ולכן כדבעינן למימר קמן. או שהיה מאשירה כו' כיון דלשריפה קיימא כדכתיב ואשיריהם תשרפון באש לא מהני ביה ביטול וכל היכא דאיתיה כשרוף דמי וכתותי מכתת שיעוריה וה"ה בע"ז ביד ישראל דאינה בטלה עולמית. או שהיה של עיר הנדחת פירוש כיון דלשריפה קיימא כדכתיב תקבוץ ושרפת כמאן דליתיה דמי ואשתכח דלית ביה שיעורא ומש"ה פסולים אפילו בשאר הימים ודוקא כי פסלינן של עיר הנדחת כגון שנמצאו בו תלושין אבל נמצאו בו מחוברין מותרין דהא מחוסרין תלישה קביצה ושריפה ואנן בעינן תקבוץ ושרפת כדאיתא התם שלהי פרק חלק. היה אחד מהם לע"ז כו' פירוש ששמשו בו לע"ז לכבד לפניה לא יטול דמאיס למיעבד ביה מצוה. ואם נטל יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו ואפילו בי"ט ראשון ומיירי בשאינו מתכוין להגביה אחד מהם לקנותו אלא לצאת בו בלבד א"נ שבטלו קודם שהגביהו והשתא ליכא משום הנאת ע"ז דהא בטלי אבל לכתחלה לא משום דמאיס ואם לא ביטלו בי"ט ראשון פסול מן התורה משום דבעינן לכם וביום טוב שני פסול מדרבנן משום הרחקת ע"ז וזה לא הוצרך הרב לבאר שהרי בהלכות ע"ז וחקות הגוים ביאר כל עניני ע"ז ואיך מותר ליהנות ממנה. היה כמוש ולא גמר ליבש כשר כו' פירוש אפילו לכתחלה ואפילו ביום ראשון ובשעת הדחק כו' פירוש כדאמרינן בגמרא שהם מורישין לולביהן א"ל משם ראיה אין שעת הדחק ראיה ומדקא אמרי ליה הכי מכלל דבשעת הדחק כשר ומברכין עליו ואע"ג דליתיה הדר משום דלא אפשר ולא דמי לפריש או רמון דהתם לאו מאותו המין הוי כלל והיינו חורבא דאתי למסרך אבל בלולב כיון דאותו המין הוא בין הדר בין לא הדר לא פליגי רבנן בענין ברכה בשעת הדחק אבל היכא דאפשר בהדר לא תקינו רבנן ביבש כלל ולא מברכינן שהרי הכל הולך אחר תקנתא ולא תקנו רבנן ביבש אלא בשעת הדחק ואם נטל היבש ובירך יחזור ויטול בהדר ויברך לקיים את המצוה וליכא ספיקא דאמטו להכי קרי ליה במתניתין ליבש פסול במקום דאיכא הדר דאפילו דיעבד נמי פסול וכשאמרו שעת הדחק שאני ה"מ ביבש אבל בקטום אפילו בשעת הדחק אין מברכין עליו שאינו הידור כלל והיינו דגרסינן בירושלמי היבש פסול משום דכתיב לא המתים יהללו יה תני בשם ר' יהודא היבש כשר שכן בכרכי הים היו מורישין לולביהן לבניהם אמרו לו אין למדין מן הדחק. בעון קומי ר' אבין מה בין קטום ליבש הציציתין פירוש של לולב אמר לון זה הדור וזה אינו הדור כלומר זה הדור מזה ואכולה מלתא קאי. אבל לא שאר המינין פירוש כיון דלא אשכחן בגמרא היתר ביבש בשעת הדחק אלא בלולב משמע דוקא לולב אבל שאר מינין דלכי יבשי מיפרכי לאו הדר נינהו כלל ופסולים נינהו אפילו בשעת הדחק וכל שכן אתרוג דפריש ביה קרא הדר טפי מכלהו שאם היה יבש פסול דהקריבהו נא לפחתך קרינא ביה ודוקא כי פסלינן יבש ביום ראשון אבל ביום שני כשר בדלית ליה הדר ואית דאמרי דדין לולב ושאר המינין שוה דבכלהו בשעת סכנה יוצאין בהם יבשים ומברכין עליהם כמו שהיו עושים בני כרכים בלולב ולא מסתבר: