כמה נוטל מהם לולב אחד כו'. ילפינן לה בגמרא מקרא פרי עץ הדר אחד כפות תמרים א' דכפת כתיב ענף עץ עבות שלשה מדלא כתוב עץ עבות או ענף עבות, ערבי נחל שתים. ואם רצה להוסיף כו' פירוש כי עביד הכי הוי מצוה מן המובחר אך אם רצה להוסיף בהדס כו' וכתב הריא"ג ועכשו נהגו במקומינו מכמה דורות שלא לפחות מס"ח בדין של הדס כמנין לולב וא"צ שיהיה כלם עבות אך מאחר שיש בו ג' הדסים כשרים דקיימי תלתא תלתא בקינא מתחלה ועד סוף על פני כל הארך אם רצה להוסיף מהדס שוטה עד ששים ושמנה בדים הרשות בידו ואין פוסלין אותו משום דהא אשכחן בגמרא למ"ד לולב צריך אגד שאין אוגדין אותו אלא במינו ואי אגיד ליה במינא אחרינא הוו להו חמשה מינין ופסול ואפ"ה מכשיר לאגדו בסיב או בעיקרא דדיקא, אף דפסילי ללולב הואיל והוו מין לולב כי אגיד ליה בהו לא פסיל ליה האי הדס נמי אע"ג דהוא עצמו פסול בשינתן ממנו על הכשר לא פסיל הואיל ומין הדס הוא ומשום חציצה בין הדס כשר לערבה ליכא שמין במינו אינו חוצץ כדאיתא לקמן כן הסכימו הגאונים. ומקרוב הגיהו בספרי הרב ואם רצה להוסיף בהדס ובערבה ואינו כן דדעת הרב שאין ראוי להוסיף על שני בדי ערבה ובגמרא לא אשכחן דמיקרי הושענא אלא אגודת ההדס כדאמרינן בגמרא גבי אונכרי דבריש גלותא מעיקרא אסא והשתא הושענא ועוד שהגאונים לא הגבילו תוספת כי אם בהדס ובר מן דין שהרי מצינו שכתב הרב בתשובת שאלה וז"ל ואמנם הערבה אני רואה שאין ראוי להוסיף על שני בדי ערבה כמו שאין ראוי להוסיף על לולב אחד ואתרוג אחד ומי שעשה כן עשה מצוה מן המובחר אך בהדס מוסיפין מפני הושענא ונויי מצוה הוא ע"כ. מיהו אם הוסיף בערבה לא פסל וטעמא דמלתא דאי כתוב שתי ערבות בהדיא והוסיף עליהן או גרע פסול אבל השתא דכתוב ערבי דאין פחות משנים ומשמע נמי יותר אם הוסיף לא פסל אבל לא עשה מצוה מן המובחר: