מצוה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה כו' פירוש דוקא שלשתן יאגוד יחד אבל לא אתרוג עמהם ודייקינן לה בגמרא מדלא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים דליהוי משמע וא"ו מוסיף על ענין ראשון לצרפו עם פרי עץ הדר אבל השתא דכתיב כפות בלא וא"ו העטף משמע דפרי עץ הדר לחוד אך השלשה מינין אחרים יאגוד יחד שהרי כתוב וענף עץ עבות וערבי נחל. ואמרינן בפסיקתא דרב כהנא פרי עץ הדר כנגד דניאל שהיה מהודר בחצר המלכים כדכתיב ועילא מנהון דניאל שהיה על כל השרים. וכפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל כנגד חנניא מישאל ועזריה ולפיכך אוגדין השלשה מינין לעצמן כנגד הנסיון שנתנסו שלשתן יחד בכבשן האש כדכתיב וגובריא אילין כפיתו בסרבליהון, והאתרוג בעצמו כנגד דניאל שנתנסה לבדו בגוב אריות ע"כ:
כתב הרב וכשהוא נוטלן לצאת מברך על נטילת לולב הואיל וכלן סמוכין לו. אמר המפרש ויש שתמהו על הרב איך הניח טעם דגמרא שמפרש הואיל ובמינו גבוה מכלן וכתב טעם אחר שאינו בגמרא שלנו ואני אין אני רואה בזה תימה כלל שהרב ז"ל פירש הואיל ובמינו גבוה מכלן כלומר מאחר שהוא גבוה מכל שאר המינין הרי הן כטפלה לו הוא עיקר וכל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה ואעפ"י שכתב הרב מברך על נטילת לולב וכתב אחר כן ואחר כך נוטל האגודה כו' לאו למימרא דסבירא ליה דמברך קודם שיטלנו בידו כל שעתא ושעתא אלא בעידנא דמכוין לצאת בנטילתו או בהגבהתו דהתם ודאי נפיק ביה וצריך לברך קודם שיגביהנו דהא קיימא לן כל הברכות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן אבל אם אינו מכוין בנטילתו לצאת בו אלא לתפיסה בעלמא בודאי נוטלו אחר כך מברך וזהו שכתב הרב ז"ל וכשהוא נוטלן לצאת בו מברך כו' כלומר כשכונתו בנטילתו לצאת בו אבל אם אינו רוצה בו עדין היאך יברך. ובהלכות ברכות פרק בתרא כתב הרב נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו. אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול כמו לישב בסוכה מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה בלא ברכה מברך על העשיה עד כאן. ואע"ג דמצות אין צריכות כונה שאני הכא שכונתו שלא לצאת עד שיברך וינענע כן דעת הרב והכי מסתבר. ויש אומרים דאפילו נתכוון לצאת בנטילתו נוטלו אחר כך מברך שהרי מכל מקום כונתו שלא לצאת בו עד שינענע ונמצא שהנענוע עיקר המצוה היא או שיורי מצוה ועובר לעשייתן קרינא ביה כדכתבינן בפרקין לעיל. ואף על גב דגבי סוכה מברך כל זמן שנכנס בה הכא בלולב אינו מברך אלא פעם ראשונה ואפילו ביום ראשון שהוא מן התורה והיינו טעמא משום דכתיב תשבו דרשינן תשבו כעין תדורו ואמרינן אוכל וישן ומטייל בסוכה והלכך מברך על כל פעם ופעם שנכנס לישב בה אבל בלולב כיון שיצא ידי חובתו בפעם ראשונה כבר יצא ידי חובתו ואין ראוי לברך עליו. הא למה זה דומה למי שקרא ק"ש בברכותיה בעונתה שאם רצה לקרותה עוד פעם אחרת שאין ראוי לברך עליה וכן בהלל. ואחר כן נוטל האגודה הזאת בימינו ואתרוג בשמאלו פירשו בגמרא משום דהני תלת מצותא ואתרוג חדא מצוה. ותו דכיון דמברכינן על הלולב צריך שיהיה בימין כדאמרינן בכוס של ברכה ונוטלו דרך גדילתן ואמרינן בגמרא א"ר ירמיה אמר ר' שמעון בן יוחאי כל המצות כלן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים כלומר שעומדים דרך גדילתן. והכי איתא בפרק לולב וערבה ואם לא אגדן כו' פירוש ולא אגדינן אלא לנוי בעלמא, אבל אם לא היה לו אלא מין אחד כו' פירוש ולא זו אף זו קתני כלומר לא מיבעיא אם לא היה לו מארבעתן אלא מין אחד דלא יטול אלא אפילו היו לו שלשתן כיון שחסר האחד איזה שיהיה לא יטול דכלהו חדא מצוה נינהו דכשאין לו מעכבין זה את זה כדכתבינן לעיל:
Loading...
7:6
1
Loading...