כיצד היו עושין כו' ובאין העם ונוטלין. אמר המפרש מריש הוה אמינא דהאי ובאין העם ונוטלין ממנה דקאמר הרב לאו למימרא שהעם יכנסו עד צדי המזבח ליטול הערבה משם שהרי אפילו לעזרת כהנים שנקראת מקום דריסת רגלי הכהנים לא היו ישראל נכנסין כי אם לצורך מצוה כגון לסמיכה ולתנופה וכ"ש שלא היו רשאין ליכנס לצדי המזבח שהיה לפנים מעזרת כהנים וקדושתו חמורה מעזרת כהנים שאפילו כהנים בעלי מומין לא היו רשאין ליכנס שם והייתי סבור דהאי ובאין העם ר"ל באין עד מקום מחיצתן והכהנים היו מביאין אותה להם ונוטלין אותה כיון דשמעתי לההיא דכתב הרב אבן גאיית אמינא שהעם היו באין עד המזבח ממש ונוטלין הערבה משם וז"ל ודאמר גאון כי אין לו לישראל ליכנס בין האולם ולמזבח ודאי אין להם ליכנס לעבודה ושלא בשעת מצוה וצורך אבל בעונת מצוה שהותרו ליכנס נכנסין והתם אמרינן אמר רב יהודא אמר רב כשהיו ישראל נכנסין ועולין לרגל אעפ"י שנמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת עומדין צפופין ומשתחוים רווחים ומדהותרו להמשך ולהכנס אחורי בית הכפורת שלפנים מן המזבח ולאולם ולדביר הותרו נמי להקיף בין האולם ולמזבח בעונת מצוה ע"כ. וקשיא לי איך יכנס לשם בשביל זה הרי אין כאן מצוה כלל בשלמא סמיכה ותנופה הוו מן התורה בבעלים וצריכות להעשות במקום שחיטה דהיינו עזרת כהנים ומש"ה התירו ליכנס שם אלא נטילת ערבה לא סגיא בלאו הכי והא אפשר לקיומי נטילת ערבה בלא כניסה עד המזבח ע"י הכהנים כדכתבינן לעיל ומשום הכי מסתבר כסברתינו הקדומה שלא כסברת הריא"ג ואפשר לומר דדוקא בהקפת מזבח קא שרי ליכנס שם דהא לא אפשר בלאו הכי דא"כ בטלה לה מצות הקפה אבל בנטילת ערבה משם שהנטילה ההיא אינה המצוה עצמה ויכול לקיים מצות ערבה בלא נטילתה משם כגון ע"י כהן כדכתבינן לעיל ואפילו הרב אבן גאית מודה דאסורים לנטלה משם. וחובט בה על הקרקע כו' הרב פירש חביט חביט ולא בריך לשון חבטה ממש וראיה לפירושו ההיא דאמרינן במתניתין פרק לולב וערבה ר"י אומר חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצד המזבח ואותו היום נקרא יום חבוט חריות. וזכורני שראיתי בילדותי קצת מזקני העיר הקדמונים עושין כן ור"ש פירש שהוא לשון נענוע שדבר זה מנהג נביאים הוא כלומר שלא הי' עיקר תקנתן משום צורך דבר מעיקרא אלא כך נהגו משום חבוב המקדש ומש"ה אין מברכין עליה. ואי קשיא לך הא דאמרינן פרק בתרא דתענית רב אקלע לבבל חזנהו דהוו קרו הלל בראש חדש סבר לאפסוקינהו כיון דהוו קא מדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם ואפ"ה מברכין עליו תריץ שאני ערבה דכיון דלא הויא אלא טלטול בעלמא לא מברכינן למנהג כזה אבל הלל בראש חדש שהוא שבחו של הקב"ה מברכינן עליה ואף על פי שהוא מנהג דומיא די"ט שני שאינו אלא מנהג אבותינו בידינו דהא ידעינן בקבועא דירחא ומברכין עליו והטעם מפני שהוא שבחו של הקב"ה ששובתין בו ממלאכה והוא פנוי להתעסק בעבודת השם וכן פירש ר"ת וא"נ יש לתרץ דהתם כי קא אמרינן מנהג אבותיהם לא קאי אקריאת ההלל אלא אדלוג שהיו קורין אותו בתקנת חכמים בין בבבל בין בא"י אלא שבא"י היו מדלגין במקום אחד ורב כי אקלע לבבל וראה אותם שאינם מדלגים כבני א"י סבר שלא היו מדלגים כלל ובעא לאפסוקינהו משום דכיון דאין קריאת ההלל אלא מדרבנן יש לו לדלג לסימן שאין קריאתו מן התורה כיון דחזא דקא מדלגי במקום אחר אמר מנהג אבותיהם בידיהם הוא דלוג זה אבל הקריאה חכמים תקנוה מעיקרא משום קרבן משא"כ בערבה שלא היתה תקנת חכמים אלא מנהג בעלמא ומש"ה לא מברכי עליה ותו לא קשיא מידי ובהלכות מגלה וחנוכה נכתוב טעם אחר בע"ה ובעי בגמרא מ"ש לולב דעבדינן ליה שבעה זכר למקדש ומסיקנא לולב דאית ליה עיקר מן התורה עבדינן שבעה זכר למקדש ערבה דלית ליה עיקר מן התורה לא עבדינן לה שבעה זכר למקדש: