כתב הרב מצות לולב להנטל ביום ראשון כו'. אמר המפרש כבר ביארנו דהאי במקדש בעי למימר בירושלם דלא נקט במקדש אלא משום דסתם כל הנוטל לולב בירושלם במקדש נוטלו לפי ששם היו מתקבצין כל ישראל וההוא קרא דולקחתם לכם מרישיה לסיפיה מידריש ומסיפיה לרישיה מידריש והכי קאמר קרא ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. וכתוב בירושלמי לפני ה' אלקיכם בירושלם כדכתבינן בפרק שני. חל יום השבת כו'. והוא הדין שמא יוציאנו כמ"ש הרב בפרק שני ולמה לא גזרו גזרה זו ביום הראשון כלומר כיון דבמקדש דין יום ראשון ודין שאר ימים שוה אמאי לא גזרינן האי גזרה דרבה ביום הראשון ומתרץ מפני שהוא מן התורה ואפילו בגבולין כדתניא מוליכין לולביהן בבית הכנסת כדאיתא בגמרא ומתוך שהוא חמור שנוהג בי"ט ראשון בכל מקום לא גזרו ביה רבנן בשום מקום וכל שאר יומי דליתנהו מן התורה בגבולין גזרו ביה רבנן ואפילו במקדש דאיתיה מן התורה. והטעם בזה לפי שביום טוב ראשון שחובה מן התורה בכל מקום וכל אחד ואחד נוטלו ואינו יוצא משליח צבור כל אחד קודם לנטילתו ומזומן ללמוד ולא שכיח דאזיל לגבי בקי ולא אתי לידי חלול שבת ומשום הכי לא גזרו ביה ואפילו בגבולין אבל כשחל שבת בשאר יומי דליתנהו מן התורה בגבולין ולא חמיר להו לאינשי וכסבורין הן שלא יצטרך להם שלא יבאו במקדש ובזמן שבית המקדש קיים אין לולב במדינה ובגבולין דלא בעי דרישה אלא בחורבנו כדילפינן בגמרא מציון דורש אין לה ולפי שהיו סומכין על כך לא גמרי, ואפשר דמקרי ועיילי למקדש מן המדינה או מן הגבולין. ולפי שלולב לכל מסור ואינו יוצא בלולב של שליח צבור צריך הוא ללמוד וזה שלא למד שמא יצא משם עם לולבו ללמוד מן הבקי שאפילו למד מיום ראשון שמא שכח וחוזרו ונוטלו שם במקדש ואתי לידי חלול שבת ומשום הכי גזרי ביה ואפילו במקדש, ואיכא דקשיא להו כי היכי דגזרינן בשופר ולולב ומגלה שמא יעבירנו ליגזר נמי במילה שמא יעביר התינוק או האזמל ברשות הרבים ורבו התירוצין מיהו לא דייקי. והתירוץ הנכון דבהנך הוא דגזרינן משום דתלו בקיבועא דירחא ואיכא למיחש שמא היום אינו ראש השנה ולא מחללינן שבת מספיקא אבל מילה דלא תליא בקיבועא דירחא דלעולם הויא ביום ח' לא גזרינן. ע"כ מפרק לולב וערבה: