כתב הרב משיגביה ארבעת מינין אלו. ויוליך ויביא ויעלה ויורד. אמר המפרש אמרינן בגמרא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים. ע"כ מפרק לולב הגזול. ומ"ש הרב וינענע ראש הלולב שלשה פעמים וכו' וכן בעליה וירידה איתא בירושלמי וזהו לשון הירושלמי תני צריך לנענע שלשה פעמים על כל דבר ודבר ודעת ר"מ דהאי על כל דבר ודבר דקתני בירושלמי על הולכה והבאה ועל עליה וירידה קאמר והיינו הוא דבעי ר' זירא הכין חד והכין חד או דלמא כלומר שההולכה דבר אחד ושם צריך שלשה נענועין וה"ה במעלה שלשה ובמוריד שלשה א"ד הכין והכין חד כלומר ההולכה וההבאה דבר אחד וצריך ג' נענועין בין שניהן וכן במעלה ומוריד ולא אפשיט ולחומרא עבדינן ומנענעין שלשה פעמים בכל אחד ואחד זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד וכן דעת רוב הגאונים והרב בעל העזר כתב אין ספק דהא דתני דצריך לנענע שלשה פעמים על כל דבר ודבר לאו אהולכה והבאה והעלאה וירידה קאי דהא לאו מתניתין היא ולאו ברייתא היא מוליך ומביא גבי לולב אלא רבא הוא דאמר וכן ללולב גבי כבשי עצרת ובידוע דכל תנא דגמרא דידן וכל תנא דירושלמי אמתניתין קאי והתם קאי דקתני והיכן היו מנענעין בהודו תחלה וסוף וקא פריש תוספתא ותני וצריך לנענע שלשה פעמים על כל דבר ודבר בהודו תחלה וסוף ובאנא הושיעה נא, ובעי ר' זירא הכין חד כלומר אם ההולכה אחת חשבינן לה משום נענוע אחד וכן ההבאה משום נענוע אחד וכן מעלה ומוריד משום ב' חשבינן להו ובנענוע אחד שינענע אחד כלן סגי א"ד ההולכה וההבאה שתיהן אחד דבין מוליך ומביא מעלה ומוריד ולא חשבינן להו אלא כחדא וצריך לנענע אחריהן שתי פעמים דהא ג' נענועין בעינן בהודו ואנא. ובמסכת נדה פ"ט גבי כתמים דאשכחן דומיא דהא בעיא דהכא ואע"פ שפירוש זה נכון פוק חזי מה עמא דבר על פי דעת ר"מ ורוב גאוני עולם ואין לשנות וצפון ודרום לא חזינן בגמרא כלל אלא מנהג הוא ואין מבטלין אותו והכי משמע מלשון ר"מ שכתב בכל רוח ורוח ויש סמך בגמרא מדקתני כדי לעצור רוחות רעות וכיוצא בו מצינו גבי קרית שמע כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות העולם תו לא צריכת ואמת הוא דהכא והתם אחר כונת הלב הן הן הדברים והמושל בשתי רוחות מושל בארבע ואין קבלת מלכות שמים תלויה בקבלה גשמית כי אם בקבלה שכלית ואף גם זאת אין להקל במנהגים כמ"ש ז"ל הזהרו מנהג אבותיכם בידכם ועוד כי התנועות הגשמיות מדרגה לשכליות ואמרינן בתוספתא כשאתה מנענעו יתנענעו ראשו והוציו פי' דמצוה הוא שהוא ארוך כל כך שבשעה שיוליכנו ויביאנו ויעלנו ויורידנו יתנענעו ראשו והוציו והיינו דבעינן שיהא שדרת הלולב יוצא מן ההדס טפח דבהכי קים להו לרבנן שיתנענעו ראשו והוציו ומ"מ כל עוד שהוא ארוך יותר הוא נאות וראוי לנענע בו א"נ אפשר לפרש שבא ללמד שלא ינענעו בדרך היאוש רק בכח ובזריזות כדכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך:
כתב הרב והיכן מוליך ומביא כו'. אמר המפרש בהודו לה' שבתחלת הפרק ובהודו לה' שבסוף ההלל ובאנא ה' הושיעה נא ועכשו שמנהג לכפלו מנענעין בשתי הקריאות וכתב הריא"ג ומכוונין לנענע למעלה בעת שמזכירין את השם בין בהודו בין באנא ע"כ וכן מנהג ורמז יש בדבר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ואיכא מאן דקשיא ליה נענוע דברכה מהיכא אתי לן ומסתברא מדאמרינן קטן היודע לנענע חייב בלולב כדאיתא בשלהי פרק לולב הגזול וכמו שהביא הרב לקמן שמעינן מינה מדתלי חיובא דקטן בנענוע שיש נענוע בשעת הטלטול והברכה. ועוד דהא אפשר דלא ידע לקרות את ההלל ויודע לנענע ואפ"ה חייב בלולב מדרבנן משום טעמא דיודע לנענע ואע"ג דליכא קריאת ההלל וליכא נענוע בהודו ובאנא אלמא יש נענוע בנטילה ובמתניתין הכי קאמר בהיכן היו מנענין בקריאת ההלל חוץ משעת נטילה בהודו ובאנא וגו' וזהו שהוסיף הרב בשעת קריאת ההלל ובמתניתין לא אשכחן אלא היכן היו מנענעין ותו לא והגאון רב שלום חזי ליה מהא דרב אחא בר יעקב דממטי ליה ומייתי ליה ואמר הא בעינא דשטנא דעלמא איכא נענוע בשעת נטילה דאי בשעת ההלל הרי אסור לשוח בתוך הפרקים כל עיקר. וכל היום כשר לנטילת לולב כו' פירוש כדין כל דבר שמצותו ביום שכשר לעשותו כל היום כדאמרינן בפרק הקורא את המגלה למפרע. ואינו ניטל בלילה פירוש דהא כתיב ולקחתם לכם וגו' ואמרינן בפרק לולב הגזול מי שבא בדרך ואין בידו לולב לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו כלומר שמפסיק סעודתו ונוטלו מאחר שלא נטלו קודם אכילה והביאה הרי"ף וחומרא יתירה היא מיהו ליכא ספיקא דלא שנא דרבנן ולא שנא דאורייתא אי איכא שהות ביום אינו מפסיק ואי ליתא שהות ביום מפסיק דהכי אסיקנא בגמרא ובהלכות תפלה וברכת כהנים הארכנו בזה:
Loading...
7:10
1
Loading...