כתב הרב אוכלין ויושבין בסוכה כו' ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת עראי כו'. פירוש ודוקא איסורא הוא דליכא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לאכול לחם מכזית ומעלה ואפילו כזית עצמו חוץ לסוכה וזהו שכתב הרב אא"כ אכל כו' וכיון דבעי סוכה בעי ברכה וזה הכלל כל דבעי סוכה בעי ברכה. ואין ישנין חוץ לסוכה ואפילו שינת עראי כו'. אמר המפרש בגמרא מפרש לפי שאין קבע לשינה כלומר אין חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה לפי שאדם מספיק ודי לו כשינת הסוס ביום והעראי הוא נחשב לקבע משא"כ באכילה וה"נ אמרינן בירושלמי ר' אילא אומר שכן אדם ישן קמעא ודיו. והיינו נמי דאמרינן בגמרא דידן לפי שאין קבע לשינה כלומר שאפילו בשינת עראי די לו ועכשו הקלו בשינת סוכה משום דפרצה קוראה לגנב ותו דנפל חולשא בעלמא ורוח קמעא עוכרם ואשר יעשה אותם האדם וחי בהם כתיב מיהו ביום דליכא למיחש לגניבה אסור לישן חוץ לסוכה, ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה פירוש כדאמרינן התם פרק בתרא דיומא משום דהוו להו פירי ופירי לא בעו סוכה וטעמא דמלתא דכל פירי אכילת עראי נינהו ואי קבע איניש סעודתו עלייהו בטלה דעתו ואי אכיל להו בסוכה לא מברך עלייהו לישב בסוכה ודוקא פירי וכ"ש מיא כמ"ש הרב אבל מיני לפתן כגון בשר וגבינה וביצים ודגים קביעות סעודה נינהו וחייבין לאכלן בסוכה, וממילא שמעת דהא דאמרינן פרק הישן אם השלים במיני תרגימא יצא לאו מפירי בעי למימר אלא משאר מיני לפתן ומי שיחמיר על עצמו כדאמרינן בפרק הישן אם רצה להחמיר יחמיר ובפרק בתרא דיומא אמרינן מפני שרצו להחמיר על עצמן. ואי אכיל להו בסוכה לא מברך עלייהו לישב בסוכה כדכתבינן דלא החמירו אלא לאכול וכן דעת בעל העזר. ולשתות יין בלחוד בלא מיכלא יש מי האומר דיין חביב וגורם ברכה לעצמו ובכל מקום נקראת סעודה על שם היין כדכתיב ויעש אברהם משתה גדול ובעי סוכה וז"ש חכמים אוכל ושותה בסוכה וכמ"ש הרב שיהא אוכל ושותה ודר בסוכה והמחמיר תע"ב אבל אינו מברך לישב בסכה דהא מ"מ פירי נינהו ופירי פטירי מן הסוכה ומנא לן דחמרא פירי נינהו דאמרינן בברכות גבי יין שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח והכי מסתבר: