כתב הרב כיצד היא מצות הישיבה כו' ואת סוכתו קבע. אמר המפרש שיהא עיקר דירתו בסוכה שנאמר תשבו ודרשינן תשבו כעין תדורו וכיון שכתב הרב כדרך שיושב בביתו כשאר ימות השנה וממילא שמעת דיכול לצאת מסוכה לסוכה ואין כאן משום בזוי הראשונה דתשבו כעין תדורו וכי היכי דבשאר ימות השנה יכול לאכול באיזו בית שירצה ואם אכל היום בבית אחד יכול לצאת ממנו ולאכול למחר בבית אחר הכי נמי בסוכה אם עשה שתי סוכות יכול לאכול היום באחת ולמחר באחרת או אם ירצה לצאת מסוכתו ולאכול עם חברו בסוכתו. ועל זה לא הזכיר הרב ז"ל ההיא דאין יוצאין מסוכה לסוכה דמסתייה במה שכתב כאן כגון קדירות וקערות כו' וכ"ש עריבות ויורות ושפודין ואלפסין והדומה להן דכל הני כי מתרוקני מאיסי. ותו דתשבו כעין תדורו ולאו אורח ארעא להכניס כלים בבית דירתו ומאכלו אלא בבית המיוחד לאפיה ולבשל בו. אבל מאני משתיא כגון אשישות וגביעים וכיוצא בהם בין של עץ בין של מתכת ואפילו הן של חרס תוך הסוכה לפי שאין מאוסין וכלם בכלל כלים הנאים הם. המנורה כו' ופירושו סוכה קטנה של שבעה טפחים בצמצום דכיון דקטנה היא שמא יניחנה ויצא מפני הבל הנר. ולשון הגמרא שרגא ור"ש פירש נר של חרס שקורין קרושול ונראה דאפילו בשעת אכילה אין ראוי שידליקנה בפנים שמא יניחנה ויצא מחמת ההבל: