כתב הרב שלוחי מצוה כו' עד בין ביום ובין בלילה. אמר המפרש שלוחי מצוה כגון הולכי דרכים ללמוד תורה ולהקביל פני הרב ולפדיון שבויים פטורין מן הסוכה ואפילו בשעת חנייתן לילה או יום אינו צריך לקנות עצים לעשות מהן סוכה וילפינן לה בגמרא מהאי קרא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ודרשינן בלכתך דידך הוא דמחייבת הא בלכת דמצוה פוטרת וכן דעת הרי"ף שכתב הולכי לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה ואפ"ה כי אתו לאתרא דמיקלעי לגביה פטירי נמי כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דריגלא הוו גנו ארקתא דסורא פירוש ולא היו מבקשין סוכה לישן בה כיון דשלוחי מצוה נינהו וה"נ אמרינן בפ"ק דסוכה רב הונא ורב חסדא איקלעו לבי ריש גלותא א"ל שלוחי מצוה אנן ופטרינן והתם ודאי במקום חנייתן היו. האבל חייב בסוכה פירוש ולא דיינין ביה דין מצטער וה"מ צערא דממילא קאתי כגון צנים פחים או יתושים דההוא צערא דאית ליה בסוכה לית ליה גו ביתיה אבל צער האבלות איהו מצער נפשיה איבעי ליה ליתובי דעתיה ולקבל גזרת הבורא בשמחה ועוד דההוא צערא אית ליה גו ביתיה ומש"ה חייב ואע"ג דגבי חולה ההוא צער דאית ליה בסוכה אית ליה בגו ביתיה ואפ"ה פטור ואית ליה למימר דהתם מצטער בסוכה בחליו יותר מן הבית ומש"ה פטור. וחתן וכל השושבינין וכל בני חבורה פטורין מן הסוכה והא דאמרינן דבני חבורה פטורין מן הסוכה ה"ה לשאר מצות מטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה אבל בקריאת שמע ותפילין דאית בהו קבלת עול מלכות שמים חייבים וכן נמי בתפלה לדברי ר' שילא משום דרחמי נינהו ומש"ה חייבין שהרי מצות שמחת חתן אינה דומה לשאר מצות שהרי כל היום ראוי לשמחו ובכל שעתא ושעתא יכול לקיומי מצות שמחה מפני זה חייב אדם לתת עת וזמן לבני החבורה לקבל עליהם עול מלכות שמים ואח"כ ישמחו החתן וראיה לדבר הא דאמרינן בפ"ק דברכות בהנהו דאשתכור בהלולי דר' דאלמא דאי לאו דאשתכור לא היו נמנעין מלקרות משום שמחת חתן אבל בשאר מצות פטורין מטעם העוסק במצוה פטור מן המצוה וכי פטרינן עוסק במצוה מן המצוה דוקא היכא דלא אפשר לקיים שתיהן אבל היכא דאפשר לקיים שתיהן חייב ודבר זה יתבאר בארוכה במקומו. והא דחתן מיירי שנשא אשה קודם החג אבל בחג אין לו רשות לישא דהא קי"ל אין נושאין נשים במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה. גרסינן בירושלמי ר' יצחק בר מריון הוה שושביניה דחד בר נש ואתא שאיל לר' א"ל דמוך במטללתא. ר' מונא הוה שושביניה דר' יעקב ואתא שאיל לר' א"ל דמוך במטללתא ולכאורה משמע דהא דירושלמי פליגא אגמרא דידן דס"ל דחתן פטור אבל שושבינין חייבין ובתלמוד דידן פסיק חתן וכל השושבינין פטורין וקי"ל כותיה דכל היכא דפליגי הני תרי תלמודי עבדינן כתלמוד דידן וכן פסק הרב וכן דעתו של הרי"ף ז"ל שכתב שתי הברייתות כפשטן ור"ל דתרוייהו הלכתא נינהו מיהו אפשר לומר דלא פליגי אהדדי דכי אמר תלמוד דידן שפטורין מן הסוכה דוקא מאכילה ומטיול משום אין שמחה אלא בחפה כאמרינן בגמרא אבל משינה חייבין לישן בסוכה דגבי שינה ליכא למימר הנך טעמי דאתמור בגמרא ודוקא נמי שושבינין אבל חתן גופיה אפילו לישן פטור. הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום כלומר מי שרוצה לילך בדרך בחג הולך ולא ימנע מפני הסוכה דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא וכי היכי דבשאר ימות השנה אי בעי אזיל הכי נמי בסוכות. וחייבין נמי בלילה אם מגיעים למקום שיש שם סוכה אבל אם דרים בלילה במקום גוים שאין שם סוכה פטורין ואית דמפרשי הולכי דרכים בני אדם שדרכן לילך כל ימות השנה ביום הולכין בסכות גם כן ביום ופטורין מן הסוכה וכן נמי מי שדרכן לילך בלילה ומשמע להאי פירושא שאם אין דרכן בשאר ימות השנה לילך אין רשאין לילך בסוכות ופירושא קמא עיקר דמאן לימא לן בכלהו הני שומרי העיר ושומרי גנות ופרדסים והולכי לדבר מצוה דבשדרכן לילך כל השנה מיירי וכי אם לא באה מצוה לידם עד החג והלכו בדרך בגללה לא מיקרו שלוחי מצוה להפטר מן הסוכה אלא לאו שמע מינה שאע"פ שלא הלכו או לא שמרו בשאר ימות השנה כיון שהלכו או שמרו בסוכות יום אחד פטורין. ואעפ"כ אין ראוי לאדם הגון לצאת מביתו ברגל כי אם לצורך מצוה אי נמי להקביל פני רבו והוא דאזיל ואתי ביומיה כדאמרינן בגמרא ר' אליעזר אומר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל ואפילו להקביל פני רבו שנאמר ושמחת אתה וביתך ומוקים לה בגמרא דלא אזיל ואתי ביומיה. שומרי גנות ופרדסין כו' והני פטירי מסוכה משום טעמא דפרצה קוראה לגנב כמו שכתב הרב ולאו משום טעמא דתשבו כעין תדורו כי הנהו דלעיל ונפקי מיניה דאי נטרי בהא דפירי מיחייבי בסוכה טפי שיוכלו לעשות המחיצה הרביעית מפולשת מצד אותו וישמרו מתוך סוכתן ואין כאן פרצה לגנב: