כתב הרב גמר מלאכול ביום השביעי לא יתיר סוכתו כו'. אמר המפרש כלומר לא יתיר קשרי סוכתו לסתור אותה דהא כל יומא מיחייב למיתב בה כמו שכתב הרב וצריך ג"כ לישן וא"נ מקלעי ליה אורחין חזיין להו או איהו נמי דלמא מצטריך ליה למיכל זמנא אחרינא אבל מוריד הוא את כליו כו' ובגמרא אמרינן אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון וכ"כ הרי"ף ופירש לפי שבזמן שמעלה כליו נראה דמכין לקראת י"ט למקום שיסעוד שם הלילה והרב לא הוצרך לכתוב זה כיון שכתב מן המנחה ולמעלה. אין לו מקום לפנות כו' פירוש כגון שעשה סוכה בתוך ביתו ואין לו מקום לאכול בי"ט האחרון כי אם בסוכתו וצריך לעשות דבר המוכיח שאינו כמוסיף על המצוה לעשות סוכה ח' ימים כך פי' ר"ש ודעת הרב שהרי כתב בסמוך כדי להכיר פיסולה ושכבר נגמרה מצותה. ואע"פ שאין הכרע גדול בדבר שאפשר לומר דהא קבעי למימר ושכבר נגמרה מצותה ועברו ימי חול המועד ולא אתי לזלזולי בי"ט ואפ"ה הנראה בודאי מלשונו דמשום תוספת קא מפרש לה כמו שפירשנו. פוחת בה ארבעה על ארבעה פירוש משום דסוכה מיפסלה בהכי וידעי אינשי דלאו משום מצוה יתיב בגוה ותמה הוא א"כ למה לי ארבעה. בג' טפחים סגי דהא קי"ל דאויר פוסל בשלשה אפילו בסוכה גדולה וי"ל דמש"ה נקט ארבעה משום הכירא דהוי מקום חשוב וניכר לכל שאינו יושב בה משום מצוה ולפירושא דפריש ר"ש דמשום תוספת קא פסיל קשיא לן היכי אית ביה משום בל תוסיף והא קי"ל לעבור שלא בזמנו בעי כונה וכל היכא שאין כונתו להוסיף אינו עובר משום בל תוסיף ומש"ה אית דמפרשי בשביל כבוד י"ט האחרון ר"ל שלא יזלזלו בו שלא יאמרו עדין ימי סוכה הם וחולו של מועד הוא והיינו דאמרינן בגמרא אין לו מקום להוריד כליו וצריך לאכול שם מהו כלומר מה תקנה יעשה לכבוד י"ט האחרון שלא יטעו בו שהוא מחולו של מועד ואמר רב פוחת בה ארבעה לפסלה והכל ידעו שעברו ימי הסוכה ולהאי פירוש נמי קשיא לי איך יזלזלו בו והרי שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב ומאחר שקדשו בתפלה ועל הכוס היכי אתי לזלזולי ביה ואפשר לומר שעל זה השמיט הרב הא דבשביל כבוד יום טוב האחרון לומר לך שאין פסולה משום כבוד י"ט אלא להודיע שכבר נגמרה מצותה: