כתב הרב סוכה שנעשית כהלכתה כו' והוא שתהיה עשויה לצל. אמר המפרש כלומר שמסוככת יפה דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעותא בעלמא דאע"ג דסוכה בעיא עשויה לשם סוכה מיהו לצל הוא דמקרייא סוכה שמסוככת מן החורב כדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם מחורב כגון סוכת גוים וסוכת בהמה וכיוצא בהן פירוש כגון סוכת נשים סוכת כותיים וסוכת רקבש וגלי הרב בסוכת גוים ובבהמה וכותיים ורקבש דשרי בעשיית סוכה דכשרה והוא שנעשית לצל כמ"ש הרב:
כתב הרב וכן החוטט בגדיש כו'. אמר המפרש חוטט הוא כמו חופר או חוקק ור"ל שנוטל מן העמרים למטה סמוך לארץ ונכנס לתוכו שהסיכוך הזה מאליו הוא נעשה ואינו נוגע בו לעשות בו שום מעשה אלא פוחת אחד מדפנותיו ונכנס בו בעמקו ונוטל העמרים ומשליך הסוכה נעשית מאליה דפנותיה וסככה ומש"ה אינה סוכה שהרי לא היה בו חלל טפח לפיכך אם נעשה חלל טפח במשך שבעה כו' שהרי נעשה סכך זה לצל פירוש ועוד כיון שעשה בו מתחלה כשהגדיש חלל טפח גובה במשך שבעה טפחים כשיעור סוכה אהל ונמצא שם סכך על אותו גדיש. וכשחוטט מלמטה למעלה עד שיגביה החלל לשיעור גובה עשרה זו היא עשייתו שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והרי הוא כסוכה שפחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה. ודעת רוב המפרשים דבעינן אורך ורוחב שבעה דלא סגי באורך שבעה ורוחב טפח ובגמרא לא אשכחן אלא במשך שבעה לחוד כמ"ש הרב ומסתברא דבמה שהניח שם החלל כי חקקו כלפי מעלה הוא דכשרה משום דאהל טפח שמיה אהל דמה שהוסיף למעלה הו"ל כסוכה הפחותה מעשרה וחקק בה והשלימה לעשרה כדכתבינן אבל אם חקק בה טפי ממה שלא הניח שם החלל מעיקרא פסול התוספת משום תעשה ולא מן העשוי ואע"פ שפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה שאני התם דהוי סכך כשר אבל הכא דהוי הסכך פסול משום תעשה ולא מן העשוי אסור: