וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סיכוך יורדין לתוך עשרה טפחים כדי שלא ייצר לו בישיבתו. אמר המפרש דעת הרב שאם הוצין יורדין לתוך עשרה ר"ל למטה מעשרה לא מיפסלא בהכי בדיעבד דטעמא היא משום שלא ייצר לו בישיבתו ולכתחלה הוא דלא הא דיעבד ש"ד ומלשון הגמרא משמע לכאורה הפך סברא זו דאמרינן היתה גבוהה מעשרה טפחים והוצין יורדין לתוך עשרה סבר אביי למימר אם חמתן מרובה מצילתן כשרה א"ל רבה האי דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה נראה שרבה רצה לומר שהיא פסולה. מיהו כדברי הרב מסתבר דודאי רבה לא רצה לומר שתהיה פסולה בדיעבד דא"כ בהדיא הול"ל הכי א"ל רבה האי דירה סרוחה היא ופסולה אלא ודאי איהו לא פליג עליה דאביי אלא משום טעמא דאין דר בדירה סרוחה אבל אי מצי דייר בה לא מיפסלה בהכי ולכתחלה מבעי ליה למזדהר בהכי דדלמא שביק לה ונפיק הא דיעבד יצא. סיככה במיני מתכות או בעצמות ועורות כו' ואע"פ שאינן מקבלין טומאה כגון שאינן מעובדין עדין אפילו הכי אין מסככין בהן משום דלא הוו גדולי קרקע ואע"ג דמרבא רבו מארעא מ"מ לא הוו דומיא דפסולת גורן ויקב ואית דאמרי דבעורות שאין מקבלין טומאה מסככין וליתא דמ"מ ראויין לקבל טומאה הן ואפילו במחשבה וכן נמי ברעפים אין מסככין ולאו משום שמקבלין טומאה אלא דלאו גידולי קרקע נינהו א"נ דברעפים איכא למיגזר משום גזירת תקרה. הדלה עליה גפנים כו' כלומר שהרים ופשט ע"ג הסוכה גפנים פסולה שהרי לא נעקרו וכתוב באספך מגרנך ומיקבך ואמרינן דבפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר כדכתבינן לעיל ובירושלמי במסכת כלאים ס"פ המבריך בעי אם הדלה דלעת שהיא בעציץ שאינו נקוב וסיכך על גבה אם כשרה הסוכה אם לא ולא איפשיטא ואיכא למימר דמותר דהא לגבי שבת קי"ל דהתולש מעציץ שאינו נקוב פטור כדאיתא בפרק המוציא וכמ"ש הרב בפ"ח מהלכות שבת ובפרק המביא גט בתרא משמע שאם כתב גט על עלה של עציץ שאינו נקוב כשר ולא פסלינן ליה משום שמא יקטום שהרי אפילו קטמו אחר כתיבה כשר דכתלוש הוא ואע"ג דבעפר ח"ל הבא בספינה לא"י דרך נהרות א"י וצמחו בו עשבים קיל"ן דחייב במעשר וכיונק מן הארץ דמי התם בספינה של חרס עסקינן שאינה צריכה לנקוב אבל בספינה של עץ כיון שאינה נקובה פטור מן המעשר וכן פירש ר"ש פ"ק דגיטין ושמעינן מינה דכל עציץ הנזכר בתלמוד סתם הוא של עץ ובו מפלגינן בין נקוב לשאינו נקוב אבל של חרס אע"פ שאינו נקוב כיונק מן הארץ הוא לכל מידי כן נראה לדעת ר"ש ואפשר דשם עציץ נגזר מעץ ועיקר ההיא דספינה של חרס איתא במנחות פרק כל קרבנות צבור גבי בכורים ודעת ר"מ נראה דדוקא בכלי אדמה אמרינן דשאינו נקוב כנקוב אבל של חרס גמור לא. ולא מסתבר לפום מאי דאתמר התם ודוק ותשכח. סככה בכלי עץ ובמחצלות כו' וכן אם סככה בשברי כלים כו' שמא יסכך בשברים שעדין לא טהרו כדאמרינן התם במסכת כלים כמה שיעור השבר שישבר כלי עץ או כלי עצם ויהיה טהור כל כלי בתים שיעורם כרמונים וא"ת שיסכך באלו שאינן מקבלין טומאה לא דגזרינן שמא יסכך באותן שלא טהרו כגון שלא ניקבו כמוציא זית ומשום ה"ט אסרו דלעת הגדילה בעציץ שאינו נקוב דכי היכי דגזרינן בשברי כלים שטהרו אטו שלא טהרו ה"נ גזרינן שאינו נקוב אטו נקוב. וטוב להחמיר אע"פ שיש ראיה להתיר כדכתבינן לעיל: