כתב הרב סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה כו'. אמר המפרש היינו דאמרינן במתניתין המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה ואמרינן בגמרא דהאי כמותן לאו דוקא אלא במעדיף מיירי כלומר שהאויר מרובה על השפודין או הארוכות ובאותו משים סכך כשר ונמצא דעומד מרובה על פרוץ. ואם היה זה כמו זה בצמצום כו' ואע"ג דאמרינן בגמרא והא אי אפשר לצמצם ר"מ נראה דהוה גריס והא אפשר לצמצם פירוש מריש כי שני ליה הכא במאי עסקינן בנכנס ויצא הוה סליק אדעתיה דא"א לצמצם שיהא האויר כמותן בצמצום אלא טפי הוי והו"ל עומד מרובה על הפרוץ ומש"ה קא קשיא ליה והא אפשר לצמצם כלומר אפשר לכוין שיהא האויר והשפודין שוה ובמתניתין קתני אם יש ריוח ביניהן כמותן וכיון דאפשר לצמצם כמותן דקתני דוקא קאמר וקשיא לרב הונא דאמר פרוץ כעומד אסור. ומשני במעדיף כלומר שיהיה האויר מרובה על השפודין וכמותן דקתני לאו דוקא ונמצא שעומד מרובה על הפרוץ אבל פרוץ כעומד אסור. ומ"ש שהסכך פסול כפרוץ הוא נחשב ר"ל כי פסלינן הכא סכך פסול פחות משלשה לאו משום סכך פסול פסלינן ליה דהא סכך פסול אפילו בסוכה קטנה אינו פוסל אלא בשלשה אלא משום שהוא כפרוץ נחשב והוי פרוץ כעומד מלמעלה ונמצא שלמטה הוי פרוץ מרובה על העומד והויא חמתה מרובה מצלתה כדאמרינן בגמרא כזוזא מלעיל כבאסתירא מלתחת וכדבעינן לברורי קמן. וכתב מר"מ יצ"ו מ"ש הרב שהסכך פסול כפרוץ הוא נחשב לא דייק שפיר אלא שיש לומר שדעת הרב היה כי בענין זה הוא נחשב כפרוץ לפסול הסוכה אבל לאו למימרא דבכל מקום יהיה הסכך פסול נחשב כפרוץ שהרי הוא עצמו פסק במקום אחר אויר פוסל בשלשה סכך פסול פוסל בארבעה ואם הסכך פסול הוי כפרוץ נחשב היה דינו לפסול בשלשה כדין אויר ע"כ. ואני רואה אותו מדוקדק ביותר לפי ההלכה דכיון דפרכינן בפ"ק דסוכה למ"ד פרוץ כעומד אסור ממתניתין דהמקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה דאמרינן דאם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה והתם משים סכך כשר בריוח שביניהן ומדמקשי ליה מהא משמע ודאי דסכך פסול דהיינו שפודין וארוכות המטה וכיוצא בהן כפרוץ הוא נחשב וכשתעיין גם כן בשלהי פ"ק דעירובין בסוגית פרוץ כעומד תמצא שהרב יפה כוון: