כתב הרב דפני הסוכה כשרים מן הכל כו'. אמר המפרש אמרינן בירושלמי פ"ק וסכות על הארון את הכפורת מכאן שעושין דפנות מדבר המקבל טומאה ואפילו מבעלי חיים דהלכתא כר"י דפליג עליה דר"מ גבי עשאה לבהמה דופן לסוכה שר"י מכשיר ור"מ פוסל ורווחא דביני כרעי עביד לה בהוציא ודפנא ומתיחא באשלי מלעיל דליכא למיחש דלמא רבעא או ערקא. והא מייתי לה בפ' מי שהוציאוהו ועיקרא דמלתא בפרק הישן:
כתב הרב ועושה אדם את חברו דופן כדי שיאכל וישן וישן. אמר המפרש כתב ר"ש דנקט הני תלת משום דעיקר מצותה של סוכה נינהו שלא לדעת שלא ידע שלשם מחיצה העמידוהו שם. ומשום עשית אהל ליכא דאין דרך בנין בכך אבל אם עשאוהו לדעת כלומר שידע שהעומד שם לכונת מחיצה אסור בי"ט פירוש וכ"ש בשבת וכן עושה בכלים דופן רביעית כו' משום דלא קא עביד מידי ולא אהנו מעשיו כלל דהא בלאו הכי הוי סוכה כשרה ומה שעשה תוספת בעלמא הוא וקי"ל דמוסיפין על אהל עראי בי"ט וה"ה בשבת אבל דופן שלישית לא יעשה דהא בשתי דפנות פסולה כדאמרינן בריש פרקין ושאין לה שלש דפנות פסולה וזהו שכתב הרב לפי שהוא מכשיר את הסוכה ונמצא כשעושה דופן שלישית משויא לה סוכה ועביד אהל וקי"ל דאין עושין אהל עראי לכתחלה ביום טוב אבל באדם אם עושה אותו דופן שלא לדעת אפילו דופן שלישית מותר דאין דרך בנין בכך כדכתבינן משא"כ בכלים דדרך בנין בכך ומש"ה דופן שלישית אסור הכי איתא במסכת עירובין פרק מי שהוציאוהו. והרי"ף לא הזכיר זה והוא מן הדברים שהניח מפני שאינן מצויין אלא לעתים רחוקים. ור' משה לא הזכיר ההיא דהסומך סוכתו בכרעי המטה ופליגי בה בגמרא ר"מ ור"י ר"מ אומר כשרה ור"י אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה ומפרש בגמרא מלתיה דר"י ומסתברא דהלכתא כותיה מתרי טעמי חדא דר"מ ור"י הלכה כר' יהודה ותו דמדשקלינן וטרינן בגמרא אליבא דר"י וחזינן נמי לאביי דמפרש למלתיה ושמעינן מינה דהלכתא כותיה דר"י שאין סומכין את הסיכוך בדבר המקבל טומאה וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל ומסתברא דכיון שהזכיר הרב ההיא דהעושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. וטעמא דאילנות דפנות לה אבל לאילנות לסמוך עליה הסיכוך לא וכן פר"ש שלא סמכה באילן ממילא שמעת דאין סומכין בכרעי המטה. וכתב ג"כ ההיא דאמרינן זה הכלל כל שניטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה כשרה בחול ועולין לה בי"ט הא אין יכולה לעמוד בפני עצמה לא שנא קרקעיתה ולא שנא סככה פסולה אפילו בחול ומש"ה לא הוצרך הרב לכתוב הא דהסומך דמסתייה בהנך דכתב ודעתו נראה באמת שאין סומכין לא בדבר המקבל טומאה ולא בדבר המחובר לקרקע אלא כדי שתהא יכולה לעמוד בפני עצמה כמ"ש הרי"ף ולא דמיא לסמיכת כותלים שאנו סומכין עליהם הסוכה דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי. דומיא דנעץ קונדיסין כו' ולא קשיא מידי וההיא סתמא דהעושה סוכתו בין האילנות כו' זה הכלל כל שניטל כו' כדכתבינן אזלא כותיה דר' יהודה והו"ל ר"מ יחיד ויחיד ורבים הלכה כרבים. ומורי ר"מ יצ"ו הכריע דעת ר' משה דמעמיד בדבר המקבל טומאה כשרה כיון דכתב דפני הסוכה כשרין מן הכל ולא פרט בזה דבר אחר כלל נראה שאין בדעתו הפרש בין סומך בין אינו סומך ע"כ ואין בזה הכרח דודאי באינו סומך איירי דהא בעלי חיים ואדם לא יתכן לומר שסמך הסכוך עליהן ומפני זה אין לנו אלא כמו שכתבנו וכן דעת הראב"ד והרב בעל העיטור:
Loading...
4:16
1
Loading...