מה שכתב הרב זה שתוקע כשהן יושבים הוא שתוקע על סדר הברכות כשהן עומדין לאו למימרא דלא סגיא בלאו הכי דהא אמרינן תקיעה מזה ותרועה מזה יצא וכ"ש אם שמע תקיעות דמיושב מאדם אחד ותקיעות דמעומד מאדם אחר דיצא אלא לכתחלה הדור מצוה הכי איתא דכיון דכלהו תקיעות בין דעומד בין דיושב חדא מצוה נינהו ותדע דהא לא מברכינן עלייהו ואסור גם כן נמצא ששירי מצוה נינהו והכי שנינו המתחיל במצוה אומרים לו גמור והכל הולך אחר הגומר ומש"ה לכתחלה בעינן שהתוקע יהיה אחד מיהו עכובא ליכא. ורבינו האיי דייק מדקאמרינן בגמרא השני מתקיע ולא אמר תוקע דש"צ אין לו לתקוע אלא יאמר לאחרים שיתקעו אבל הוא אינו תוקע דשמא לא ידע לחזור לתפלתו כדאמרינן בפרק אין עומדין גבי נשיאות כפים לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף כו'. ואמרינן התם ואם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי והכי נמי הכא אם הבטחתו שתוקע וחוזר לתפלתו רשאי ואינו מדבר בין תקיעות שמיושב לתקיעות שעל הסדר כו' פירוש ולאו דוקא הוא לבדו אלא אפילו כל הקהל צריכין להזהר שלא לדבר שאין זה מברך לתקוע אלא לשמוע ואם שח ביניהם אע"פ שעבר אינו חוזר ומברך פירוש ואם בירך נמצאת ברכה שאינה צריכה ועובר על לא תשא ולא דמיא לתפלין דאמרינן סח מברך ב' כלומר שחוזר ומברך אותה דהתם הויא כל חדא מצוה מוטלת עליו ולא נפטר מצוה של ראש במצוה של יד אבל הכא כבר נפטר והשלים כל המצות אלא כדי לערבב את השטן חוזר ותוקע ולפיכך אין צריך לחזור ולברך ונראה דה"ה אם שח אחר שהתחיל בתקיעות דמיושב בין סימן לסימן שאינו חוזר ומברך וכן אתה דן לכל המצות כלן ואע"פ שלא השלים אותן עדיין אחר שהתחיל אותן אבל אם שח אחר שבירך קודם שהתחיל המצוה חוזר ומברך ודוקא שלא מענין המצוה אבל מענין המצוה כגון הביאו לי שופר אחר שזה השופר פסול הוא או איני יכול לתקוע בו וכיוצא בזה אינו חוזר ומברך דומיא דברכת הנאה דטעמא דטול ברוך אינו צריך לברך הא מילי אחריני דלאו צרכי סעודה צריך לחזור ולברך: