כתב הרב כשגזרו שלא לתקוע בשבת לא גזרו כו' והיה ב"ד הגדול בירושלם כו' עד לא היו תוקעין. אמר המפרש נראה לדעת הרב דמקדש הרי כל ירושלים ומדינה הרי שאר גבולין והשתא דאתית להכי לא קשיא מידי מאי דמקשו קדמאי דקשיא להו מאי שנא שופר מלולב שבראשונה היה ניטל בכל מקום. והכא גבי שופר אמרינן במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ורבו התירוצין מיהו מאן דדייק לשון הרב מעיקרא פירכא ליתא דלולב ושופר אחד הוא שהרי בשאר מקומות חוץ מירושלים ועיר הסמוכה לה חוץ לתחום אין יודעין בקדוש החדש עדין שלא יצאו שלוחין עד למחר לפיכך אין תוקעין בהם. ולולב כשדוחה שבת בראשונה ה"מ במקומות היודעים על פי שלוחים מתי נתקדש החדש. ודעת הראב"ד דמקדש קרי מקדש ממש ומדינה קרי ירושלים עם הגבולים וטרח עצמו להשיג בזה להרב ר' משה וכבודו יהא מונח במקומו דליתא לההוא סברא דיליה כלל אך באמת כדעת הרב כן הוא שהרי בלולב מצינו ג"כ בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה כו' ועל כרחין מכל ירושלם קאמרינן ואעפ"י שלא מצינו מי שפירש כן שהרי בלולב כתוב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים וכשמדקדק כל הכתוב לפני ה' בכל ירושלם הוא אא"כ פירש הכתוב קדש קדשים או בחצר אהל מועד שהרי גבי מעשר וגבי בכור וגבי שלמים כתוב לפני ה' כל ירושלם משתמע במקדש נמי דתנינן גבי שופר כל ירושלם משתמע אלא משום דבסתמא כל בני ירושלם היו עולים למקדש לתקוע שופר וליטול לולב נקט מקדש וכן מצינו בירושלמי פרק ראוהו בית דין ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים בירושלם הלכך בשופר נמי גם כן ותו לא קשיא מידי. מיהו סוגית הירושלמי אינו נראה כן דמקשי מאי שנא מקדש מגבולין ולא שני ליה הכי ושמא משום דתקיעת שופר לאו מלאכה לא שני ליה בירושלמי כן אבל גמרא דידן דטעמא משום גזירה דרבה איכא למימר דהיינו טעמא דבמקדש תוקעין דהיינו בירושלים כיון שיודעין אימתי נתקדש החדש בבירור לא גזרו אבל בשאר מקומות גזרו אע"ג דלאו מלאכה הוא. אלא שעדין צ"ע לדעת הרב למה אין תוקעין בירושלם אלא בזמן שב"ד יושבין ובלולב לא שנינו כן נראה שניטל בכל שעה. ואיכא למימר דשופר הואיל ואחד יכול להוציא את הרבים וכולן יכולין להתקבץ בשעה שב"ד יושבין גדרו בו גדר אבל בלולב שצריך כל אחד ליטלו לא היו יכולין לגדור גדר זה שמא לא יהיה שהות לכולם ליטול ובית דין הגדול הוא הנקרא סנהדרי גדולה בכל מקום ומספרם אחד ושבעים כדמוכח התם מקראי והיו יושבים בדין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות וימים טובים היו יושבין בבית המדרש שבהר הבית ללמד לישראל חק ומשפט. וסנהדרי קטנה וב"ד של שלשה יושבין מאחר תפלת השחר עד שש שעות ביום ולא אנשי ירושלם בלבד אלא כל עיר שהיתה בתוך תחום ירושלם והיתה רואה ירושלם. לא שתהיה בתוך הנחל פירוש בעמק דהתם לא מציא למחזיא, והיתה שומעת קול תקיעת ירושלם לא שתהיה בראש ההר דהתם אינה יכולה לשמוע קול תקיעת ירושלים כשיושבת בראש ההר וירושלם במקום נמוך בערך העיר ואע"פ שרואה אותה כיון שאינה שומעת קול השופר הנתקע בירושלם לא שרינן בה לתקוע והיתה יכולה לבא לירושלם לא שיהיה נהר מפסיק ביניהם דהתם אינו יכול לעבור מזה לזה בכל עת שירצה עד שתבא ע"י (דוגות) שם. אנשי אותה העיר כו' דכל הני בעיא קרובה ורואה ושומעת ויכולה לבא ואז תוקעין בה בשבת אבל אם חסרה אחת מאלו המדות מהן לא שרינן ליה למתקע בשבת. ולשון הגמרא הרי הוא רואה פרט ליושבת בנחל שומעת פרט ליושבת בראש ההר קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום ויכולה לבא פרט למפסקא ליה מברא: