כתב הרב מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא לפיכך אשה או קטן כו'. אמר המפרש אשה או קטן והדומה להם שכתבנו למעלה השומע מהם לא יצא אבל זכר דבר חיובא הוא אע"פ שיצא ידי תקיעה יכול להוציא אחרים שלא יצאו דהא מחוייב בדבר היה ועוד דכל ישראל ערבים זה בזה לענין חיוב המצות ושמעינן מינה דאי בעו נשים תתקעו בלא ברכה ומי שתוקע בשבילן אינו מברך והן אינן רשאות לברך לא על התקיעה ולא על הסוכה ולא על הלולב דלענין נטילה הוא דאי בעו עבדי כשאר יומי דומיא דמיכל בת כושי שהיתה מנחת תפילין וכאשתו של יונה שהיתה עולה לרגל כדאיתא בפרק המוציא תפלין אבל לענין ברכה לבטלה לא אמרינן ודעת חכמי צרפת דמברכי נשים אכלהו מצות ולא מסתבר שהרי אפילו קי"ל כר' יוסי ור' שמעון שאין מעכבין את הנשים מלתקוע ה"מ לענין תקיעה בשבת דליתא אלא משום גזרה דרבנן אבל לענין ברכה לבטלה דאיכא איסורא דאורייתא דכתיב לא תשא ליכא ספיקא דאסרי והלכך נטלי לולב בלא ברכה וכן בכל המצות כלן שהנשים פטורות מהם אי בעו עבדי להו בלא ברכה כמיכל בת כושי שהיתה מנחת תפלין בלא ברכה ולא מיחו בידה ואע"ג דדמי לחוכא וטלולא מיהו לא מצו מברכי אשר קדשנו דהא שקרא הוא וברכה לבטלה הוא ואין מקבלות שכר אלא כשאינו מצווה ועושה אבל לתינוקות מלמדין כדי שידעו לכשיגיעו לזמן חובה וזהו האמת שראוי להשען עליו וזו היתה כונת ר"מ כשלא הזכיר הא דאין מעכבין את הנשים מלתקוע משום דס"ל דאע"ג דר"י ור"ש פליגי עליה דר"י הלכה כסתם משנה דמחלוקת דברייתא וסתם מתניתין הלכה כסתם כו' ועוד דהא מיתניא גבי הלכתא פסיקתא וכ"כ בביאור בהלכות ציצית פ' אחרון והלכך לדעת הרב מעכבין אותן מלתקוע בי"ט של ר"ה והלכך לא מברכי ולא מברכינן עלייהו ומשום ה"ט נמי לא הזכירה הרי"ף וכן נראה וכן דעת אדני מורי יצ"ו:
כתב הרב אנדרוגינוס מוציא את מינו. ממה נפשך אי בתר זכרות אזלת שניהם חייבים ואי בתר נקבות אזלת שניהם פטורים וזהו לדעת מי שאומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא אבל לדעת מי שאומר חציו זכר וחציו נקבה אינו מוציא אף מינו כמי שחציו עבד וחציו בן חורין. טומטום אינו מוציא לא את מינו דשמא התוקע הוא נקבה גמורה והשומע שמא זכר הוא אבל לעצמו מפיק דאי זכר הוא שפיר קא מפיק ואי נקבה הוא נקבה לאו בת חיובא היא:
Loading...
2:2
1
Loading...