כתב הרב צפהו זהב מבפנים כו' עד ואם לא נשתנה קולו כשר. אמר המפרש כשצפהו מבפנים פסול מפני שאין השומע שומע אלא קול הזהב. או במקום הנחת פה פסול מפני שהזהב חוצץ. א"נ משום דבעינן קול שופר והכא ליכא קול שופר אלא קול זהב וזה עיקר. ויש נסחאות שכתוב בהן צפהו זהב מבפנים במקום הנחת פה פסול צפהו בחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול לפי שאין זה קול שופר לבד אלא קול דבר אחר מעורב בו ואנן בעינן קול שופר לבד. ואם לא נשתנה וניכר וידוע לכל שקולו עכשו כמבראשונה כשר. ובעבור זה יש לדקדק בשופרות המצויירים ולבדוק אם נשתנה קולו מפני הציור שהרי דרכן של ציירין לתת בגד תחת הציור דהוי כזהב דהכא וראוי להרחיק שלא יצייר אדם שום דבר על השופר תדע דלא חזינן בגמרא ומתניתין שום נוי נזכר בלכתחלה גבי שופר אלא פיו מצופה זהב דהיינו פיו הרחב כדמוקי לה בגמרא והתם ליכא למיחש למידי אבל על גבי השופר לא אשכחן דלשתרי לכתחלה דצפהו זהב קא אמרינן דיעבד אין לכתחלה לא ודין הוא משום דלמא איכא שינוי קול דלא מינכר להדיא ואין אדם יכול לעמוד עליו:
כתב הרב נתן שופר בתוך שופר כו'. אמר המפרש כגון שהיה ראש הפנימי משוך מבחוץ ותקע בו יצא דבשופר אחד הוא תוקע והקול כלו יוצא משופר אחד ואם קול חיצון שמע לא יצא כגון שראש החיצון משוך חוץ לפנימי ואין הפנימי נוגע בפיו ותקע בחיצון לא יצא לפי שהקול נכנס בין הפנימי והחיצון ובפנימי גם כן ונמצא שהוא מפסיק התקיעה לשני חצאין ותוקע בשני שופרות ורחמנא אמר שופר אחד:
כתב הרב הרחיב את הקצר כו' פסול. אמר המפרש הקצר הוא העולה למעלה והרחב הוא ראש הקרן הדבוק לעצם הראש ופסול משום דכתיב והעברת שופר תרועה כו' דהו"ל למימר ותקעת כדכתיב תקעו בחדש שופר ויתקעו בשופרות אמאי שני קרא בדבוריה וכתב והעברתה אלא בא ללמד שיהא השופר מתוקן כדרך שמסירין אותו מעל ראש הבהמה ולא הזכיר הרב הא דהפכו ותקע בו כלומר דהפכיה ככתונא אם יצא אם לא יצא וגם מדבריו אין לנו הכרח בזה. ובספרים שלנו מצאנו הגירסא לשני פנים וכן בהלכות הגאון אלפסי ז"ל אית ספרים דכתוב בהו לא תימא דהפכיה ככיתונא אלא שהרחיב את הקצר וקצר את הרחב ואפשר שזה היה דעת הרב שכתב הא דהרחיב את הקצר כו' והניח הא דהפכו ומשמע דהכי הוה גריס. ואי דגרסי לא תימא דהפכיה ככיתונא והתם הוא דפסול אלא אפילו יהיה החיצון חיצון והפנימי פנימי פסול כיון ששינה תולדת השופר שהרחיב את הקצר וקצר את הרחב וכל שכן הפכיה ככיתונא דמפסיל וכן נראה דעת הירושלמי ודעת הריא"ג וכן מצאנו בהלכות הרי"ף המדויקות וגם בזה נוכל להכריע דעת ר' משה שהזכיר הא דהרחיב את הקצר וקצר את הרחב וכל שכן אידך דהפכיה ככיתונא ואע"פ שזה ההכרח רחוק יותר מן הראשון לחומרא נקטינן ואי הפכיה ככיתונא פסול ונמצא שלום בין שני התלמודים. ירושלמי צריך לתקוע מצד הקצר שנאמר מן המצר קראתי יה:
Loading...
1:6
1
Loading...