תרס"ד 5664. ...
מחג השבועות From the holiday of Shavu'ot.
תקנו מגילת רות בשבועות לומר כי ע"י שנבחרו בנ"י במתן תורה הם כלים לקרב כל הגרים כי בנ"י נקראו ראשית תבואתו שהיא הפרי שבשבילה נברא הכל כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית פי' ראשית היא התחלה והעיקר הפנימיות כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' לכן נק' יום הביכורים שנגמר הפרי. אבל בנ"י יצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו כמו שיהי' לעתיד אהפוך אל העמים שפה ברורה כו'. ואז יהי' טוב אחרית דבר מראשיתו. ובאמת כפי מה שמעלין בנ"י גם מן האומות מתרוממים הם ביותר. וזה עצמו פי' הקדמת נעשה לנשמע. כי בנ"י הבינו זאת שנבחרו כדי לקרב הכל ואמרו כל אשר דיבר ה' נעשה. כתיב הכא נעשה וכתיב התם נעשה אדם. כמ"ש את הנפש אשר עשו ותרגום אונקלוס דשעבידו לאורייתא ועי"ז נשמע. כמו שהוא בפרט כפי תיקון המעשים לקרב כל מעשה הגוף אל הנפש אז מאיר הנשמה באדם. כמו כן בכלל כפי תיקון כלל ישראל לקרב מן האומות כך מאיר בהם התורה. וכתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. כי בנ"י הם באמת חלק ה' ותורתו. אבל גם זאת ממדת האמת לעשות חסד לקרב גם את הרחוקים הבאים לשם שמים. אמת ליעקב התורה. חסד לאברהם שנתקרב גם מזרע לוט רות המואביה: They established [reading of] Ruth on Shavu'ot, to say that, by means of B'nai Yisrael being chosen through the Giving of the Torah, they are instruments to draw near the converts, because B'nai Yisrael are called the First of His Crop which is the fruit for which everything was created. This is as it says (Gen. R.), "B'reishit -- for the sake of Israel which is called 'reishit.'" The meaning is that "reishit" is the beginning and the inner essence, as it says (Prov.), "The 'reishit' of wisdom is the awe of God." Therefore it is called the Day of Bikkurim, when the fruit is ripe. But B'nai Yisrael "are excepted from the generality in order to teach to the entire generality" (Sifra, principles of R' Yishma'el), as it will be in the future (Zeph. 3:9), "For then I will make the peoples pure of speech, etc. [so that they all invoke Adonai by name and serve Him with one accord]." And then (Eccl. 7:8) "The end of a matter is better than the beginning of it" [see Ruth 3:10]. And in truth, according as B'nai Yisrael elevate from the nations, they are themselves exalted even more. And this itself is the meaning of putting "na'aseh" before "nishma," for B'nai Yisrael understood this, that they were chosen in order to draw everyone near, and they said (Ex. 24:7), "Everything that Adonai has spoken we will do." It is written here "na'aseh" and it is written there (Gen. 1:26), "Na'aseh adam," as it says (Gen. 12:5) "the souls that they had made," which Onkelos translated "that they had subjugated to the Torah", and it is through this that "we will hear." As it is with the particular -- as the improvement [tikkun] of the deeds, in order to draw each physical deed close to the spirit so that the soul shines in the person -- so it is in general -- as the improvement [tikkun] of K'lal Yisrael to draw near from the nations, so that the Torah shines in them. It is written (Micah 7:20), "You will give truth to Ya'akov, hesed to Avraham," for B'nai Yisrael are in truth God's portion and His Torah, but it is also part of the aspect of Truth to do hesed, to bring near those who are far off and who come for the sake of Heaven: "truth to Ya'akov" is the Torah, "hesed to Avraham" is that we should draw close also from the descendants of Lot -- Ruth the Moabite....
כתיב פנים בפנים דיבר ה' עמכם. ואיתא בפסיקתא יש שמלמד רוצה ואין התלמיד רוצה ויש תלמיד רוצה ואין הרב רוצה ברם הכא פנים בפנים דיבר. פי' פנים כמ"ש ופניתי אליכם דרשו חז"ל פונה אני מכל עסקי ועוסק בכם. וכמו כן פנו בני ישראל מכל עסקיהם ועוסקים בתורה. ולהבין פי' פונה אני מכל עסקי אצל הקב"ה. רק הרמז שכל תהלוכות העולמות למעלה למעלה הכל הוא לפי הנהגות בני ישראל שכל פינות שהוא פונה כולם הם בכם. וכמו כן בנ"י למטה כך צריך להיות שכל המכוון מכל הפינות שהם פונים יהי' רק לשמו ית'. וכן הי' במעמד הר סיני כמ"ש נפשי יצאה בדברו. ובזמן המקדש שהיו עולין ג"פ בשנה הי' מתחדש זה הדביקות בכל רגל כמ"ש יראה כל זכורך כו' פני ה' אלקיך היא בחי' פנים בפנים כמ"ש ז"ל כשם שהוא בא לראות כך בא להראות. שהרי פנו בנ"י כל איש ואיש מכל עסקיו והלך להיראות פני ה' וכ"כ בזוה"ק בקשו פני אילין מועדיא:
איתא בזוה"ק דבעי לנטרא דכיא עילאה דמטי עלי' בההיא ליליא דשבועות ע"ש. דכתיב לב טהור ברא כו' ורוח נכון חדש בקרבי. ולכן יש מקודם ימי הספירה לזכות לטהרה והוא על ידי הכנת האדם כמ"ש וספרתם לכם והבא לטהר מסייעין אותו שהיא גמר הטהרה שבא מהשמים כמ"ש וספרה לה כו' ואחר תטהר. ואחר הטהרה רוח נכון חדש הוא יום הביכורים. וכתיב לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון. ובימי הספירה בחי' מערכי לב לבנ"י שנקראו אדם ומה' מענה לשון התורה מן השמים. ואיתא בזוה"ק כי חודש סיון שנקרא תאומים רומז על פה ולשון ע"ש פרשת יתרו. דמתחברים כחדא. ועל ב' אלו נאמר כל פה לך יודה וכל לשון לך תשבע. והפה נתקן בחג הפסח פה סח. והוא תיקון הראשון שהיא בהשתתפות הגוף. לכן כתיב לך יודה. הודאה הוא מצד דבר המתנגד. כי הגוף מלמטה נעשה כפוף (על) [*אל] הנפש וזה החירות בפסח. אח"כ כל לשון לך תשבע בשבועות שהוא דביקות הנפש בשורש. וזה השבועה שנשבעין ועומדין מהר סיני שעל שם זה נקרא שבועות: