תרל"א 5631
ב"ה ויקהל פקודי ופ' החודש With G-d's Blessing Vayakhel-Pekudei and Parshat Hachodesh
כתיב ויקהל קודם מצות שבת כי בשבת מתאחדין ברזא דאחד זה עיקר ענין שבת להיות כל הרצונות וכחות האדם דבוקין בשורשם שהוא נקודה הפנימיות חיות השי"ת שיש בכל אדם כמ"ש ויפח באפיו כו'. וזה ענין השביתה בשבת [וכ"כ בזוה"ק ע"פ אל יצא איש ממקומו ע"ש בפ' ויקהל]. ואא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד מה שקודם החטא נזכר המשכן ואח"כ שבת. ואחר החטא נזכר שבת קודם המשכן כי [עבודת החול הוא ענין] מלאכת המשכן. [להמשיך השראת השכינה במעשה ממש. ושבת הוא עלי' וביטול. ולכך] קודם החטא הי' [עבודת החול] הכנה לשבת. ואח"כ הי' נצרך סיוע השבת לעבודת [החול שהוא] מלאכת המשכן כנ"ל. וכ"כ קלקלתם נעשה הזהרו בנשמע. וח"ו הכוונה בלי עשי'. רק שמקודם היו מקבלים עליהם להיות בלתי לה' [*לבדו]. ועתה ע"י נשמע נזכה לעשי'. [ונשמע הוא בחי' שבת כמ"ש לדעת כו' ששבת מביא ידיעה לאדם] ולכך עתה נזכר שבת קודם המשכן עכ"ד ז"ל ע"ש ודפח"ח. והוספנו ביאור מעט. והנה זה עיקר הרצון מאתנו להיות הארת הקדושה נמצאת בכל מעשה גשמיי ג"כ כי לזאת נשתלח האדם לעולם הזה. וכתיב החודש הזה לכם. הפי' בידינו למצוא התחדשות בכל מעשה. [לכם לכל צרכיכם]. וכשהמעשה דבוק בפנימיות חיות השי"ת. כח הפועל בנפעל. אז יש תמיד התחדשות דכתיב יי.. אין כל חדש כו'. וע"י הביטול לשורש שלמעלה מהשמש. עי"ז יש התחדשות תמיד. כי זה פי' ר"ח. דכתיב ביום החודש יפתח. הפי' הארה הפנימיות הגנוזה גם תוך הטבע. ומאחר שקידוש החודש תלוי בישראל הפי' שבנ"י דבוקין במקור הארת החודש בשרשו. וזה החודש הזה לכם. כי ניסן ר"ה לחדשים שהוא הראש והשורש לכל החדשים. לזה נקרא החודש הזה אספקלריא דנהרא. ובחי' שבת ג"כ כן. ולכך סמכו פ' החודש בשבת. וכן בכל ר"ח מברכין בשבת. ששבת שורש חיות החדשים כנ"ל. ואיתא אוה"ע מונין לחמה ובנ"י ללבנה ע"ש במדרש המשל. והענין דאור השמש הוא עצם ההארה מה שנשתנה בכל יום מחושך הלילה לאור היום. אבל התחדשות אור הלבנה אינו יחוס השינוי מצד אורה. שהרי ביום אור יותר. רק מצד שמאירה גם בתוך החושך. וזה ענין בני ישראל ג"כ שעבודתם למצוא בעוה"ז שהוא חושך ולילה הארות התורה שנברא על ידה כל הבריאה. וז"ש בעשרה מאמרות נברא כו' ליתן שכר לצדיקים כו'. וז"ש החודש הזה לכם למצוא הארת חודש הזה גם במקום ההסתר כנ"ל. ראש חדשים י"ל גם כן כנ"ל כי כל פעולה עם רצון וחמדה בלב בחשק פנימי נקרא התחדשות כמובן. אבל להיות נקרא חודש הזה הוא רצון אמת להשי"ת [כי כל הרצונות רק דמיון ומשל להוציא מזה דרך לעבודתו ית']. וז"ש החודש הזה כו' ראש חדשים שיהיה בכל התחדשות נטמן התחדשות הזה שהוא ראש ושורש הכל כנ"ל: The commandment of Vayakhel, gathering Bnei Yisrael, precedes the mitzvah of Shabbos because Shabbos unites everything with ‘the secret of oneness.’ Shabbos aligns all desires and powers with their source, Hashem's inner life force within each person, as stated, “He (Hashem) blew into him a living soul.” This is the concept of stopping on Shabbos to reconnect everything to its source, as explained in the Zohar.
The Chidushei Harim explained that before the sin of the Golden Calf, the Mishkan was commanded before Shabbos. After the sin, Shabbos is mentioned first because the Mishkan represents weekday work, drawing Hashem’s presence into mundane activities, while Shabbos elevates everything to its source. Before the sin, mundane work prepared for Shabbos. After the sin, Shabbos supports the weekday work, like building the Mishkan.
The main desire of Hashem is for the light of holiness to be present in every action. This is why man is sent into the world. The concept of Rosh Chodesh, the new month, highlights finding newness in every action. When actions are connected to Hashem's inner life force, there is constant renewal. Shabbos and Rosh Chodesh both emphasize this renewal, with Shabbos being the source of life force for the months. Bnei Yisrael's mission is to find the light of Torah in the world, revealing Hashem's light in diverse ways.
אא"ז ז"ל הגיד מעשה דר"א בן ערך שהלך למקום מים יפים כו' אמשיך אבתרייהו וקרא בספרא חרש הי' לבם כו'. ע"ש בשבת [ד' קמ"ז] ופי' הוא ז"ל כי אמר שע"י שחרש הי' לבם לכך גם הוא אמשיך או ניצוח כו' ע"ש בדבריו פ' שלח. וי"ל עוד כי כל התחדשות כשיש הסתר מקודם. וע"י שמקודם חרש הי' לבם נעשה אח"כ החודש הזה לכם. שהרי לכך ירדו למצרים שיבואו לאור הגאולה שבא לאחר הגלות שהוא ההתחדשות. וזה ענין כל הד' מלכיות כדי לברר שמלכותך מלכות כל עולמים. וכן בניסן ר"ה למלכים מלכי ישראל שהוא קבלת מלכות שמים כנ"ל. ז"ש בפסיקתא נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כו' אברהם בירר מלכיות ע"ש. והוא כנ"ל למצוא הארת חודש הזה בתוך ההסתר. שבנ"י דבוקין בשורש מקום מחשבה ונפלאות. ולכך הלך ר"א בן ערך שם ג"כ כדי למצוא ההתחדשות הנ"ל. וכתיב לב טהור ברא כו' ורוח נכון חדש כו'. וזה סמיכות פרשת החודש אחר פ' פרה. ופי' טהור כתב בזוה"ק שהוא בחי' בירור טוב מרע. וזהו ההפרש בין טהור לקדוש ע"ש. כמ"ש מי יתן טהור מטמא שעל ידי הטהרה מן הטומאה שהי' מקודם. ניתוסף התחדשות. לא אחד שכל זה בא ע"י הביטול לנקודה הפנימיות. והוא בחי' פרה להיות עפר ואפר כמ"ש בפרשה הקודמת: The Chidushei Harim on the Gemara (Shabbos 147) recounts the story of Rebi Elazar ben Arach, who went to a place of sweet water and became drawn after them. When he returned and read from the Torah, instead of reading “החודש הזה לכם - This month is for you,” he read “החרש היה לבם - Their hearts became deaf.”
The Chidushei Harim explained that it was because the hearts of the multitude were deaf that he misread the Torah. This illustrates the concept that one either overcomes or is overcome by external influences. We can further explain that renewal often follows a period of hiddenness or struggle. It was because “their hearts were deaf” that they reached the renewal of “this month is for you.”
This concept is reflected in the exile in Mitzrayim, which led to the redemption and renewal. Similarly, the four exiles clarify that Hashem is the true king. In Nisan, the new year for kings, Bnei Yisrael accept Hashem's kingship. Rebi Elazar ben Arach sought this renewal, as seen in “Create in me a pure heart, O God, and renew a steadfast spirit within me.” This connection between Parshat Hachodesh and Parshat Parah highlights the purification that leads to renewal, just as purity comes from separating good from evil. This renewal is achieved through nullifying oneself to Hashem, akin to the concept of the Parah Adumah, which symbolizes becoming like dust and ashes.