איזהו חולק על רבו זה שקובע לו מדרש וכו'. כתב מרן בשם הרמ"ך להשיג על רבינו אפי' יהי' כדבריו שאסור להורות אפי' נתרחק ממנו ג' פרסאות מנין לו זה שאסור לו לקבוע מדרש בחיי רבו בעיר שדר בו כ"ש אם נתרחק ממנו ג' פרסאות, ומה שמחלק מרן בין קובע לעצמו מדרש להורות ולהשיב לכל שואל בדבר ה' ובין אם קובע מדרש ללמד לתלמידים דזה באמת מתיר רבינו מיהו אין זה במשמעות לשון רבינו ומבואר איסור הלימוד לאחרים בספרו הנכבד מנין המצות חלק העשין, ובאמת מרן גופא בי"ד סי' רמ"ב חזר בו, והנה האמנם אין דעת הרמ"ך נוחה מדברי רבינו בהלכה זאת, רבותינו בעלי התו' הסכימו עמו וכיוונו לדעתו בגיטין פ"ד ב' בד"ה ר' יוחנן אמר וכו' וכתבו דר"י לא הי' מחזיק ישיבה אילו הי' חזקי' רבו קיים ומזה הוכיחו דכשעלה רב כהנא לא"י ללמוד לפני ר"י שכבר הי' נפטר חזקי' והיינו כדעת רבינו ואפילו חוץ לג' פרסאות מוכח מדברי התו' דאסור לתלמיד לקבוע ישיבה בחיי רבו דאל"כ מנ"ל להתו' למידק דכבר מת חזקי' כשעלה ר"כ ללמוד לפני ר"י ודלמא ר"י קבע ישיבתו חוץ מג' פרסאות ממקום ישיבת חזקי' רבו ושפיר י"ל דעדיין הי' חזקי' קיים, וע"כ ס"ל להתו' דאפילו חוץ לג' פרסאות אסור לקבוע מדרש בחיי רבו, ושוב ראיתי להב"ח בטור י"ד סי' רמ"ב שכתב כן בשם התו' דגיטין הנזכר ובשם פסקי התו' דלא כרמ"ך רק שלא ביאר דמדבריהם מוכח דאפי' חוץ לג' פרסאות אין לתלמיד לקבוע מדרש בחיי רבו ואולי קיצר בלשונו, ובתו' דב"ק קי"ז ד"ה דלכון אמרי ובתו' דסוכה מ"ד ד"ה והאמר ר' יוחנן כתבו ג"כ כעין דבריהם בגיטין וא"כ דברי רבינו כמסמרות נטועות, והתימא על הב"ח שלא הזכיר בשם התו' בשתי המקומות האמורות, איברא מה שיש לתמוה על התו' הנ"ל מנ"ל דר"י לא החזיק ישיבה בחיי חזקי' רבו משום דאסור לקבוע ישיבה בחיי רבו ודלמא הי' ברשות רבו דחזקי' הרשוהו בכך להחזיק ישיבה לעצמו וברשות רבו מותר להתלמיד לקבוע ישיבה כמבואר מלשון רבינו שכתב שקובע לו מדרש וכו' ודורש ומלמד שלא ברשות רבו, הרי להדיא דאלו ברשות רבו מותר לו לקבוע מדרש וישיבה לעצמו, ול"ל לשיטת התו' באמת אפילו ברשות רבו נמי אסור לתלמיד לקבוע מדרש בעוד רבו חי ודלא כשיטת רבינו דברשות מותר, ואע"ג דמהנך עובדי דמייתי בירושלמי סוף פ"ב דב"מ ובהוריות נראה דהיו קובעים מדרש בחיי רבם וע"כ מיירי בנטילת הרשות מרבם והיינו כדעת רבינו, ס"ל להתו' דמשם אין ראיי' די"ל דהיו רבם שאינם מובהקים ולהכי שריא אבל ברב מובהק אסור אפילו הוא ברשות רבו, מיהו א"א לומר כן דהתו' בכתובות ז' ד"ה הורו ב"ה שתהא נזירה עוד וכו' כתבו ואע"ג דהילני מלכה מבית חשמונאי היתה וכו' והלל לא נהג נשיאות עד אחר ג' שנים למלכות הורדוס ק' שנים לפני חורבן הבית מ"מ כבר הי' לו תלמידים שהורו, והנה שמעי' ואבטליון מתו שנת תשכ"ח לאלף הרביעי שזהו ק' שנים קודם חורבן הבית שהי' בשנת תתכ"ח ועיין שבת ט"ו וא"כ הי' לו להלל תלמידים שהגיעו להוראה בזמן חשמונאים שהוא קודם מיתת שמעי' ואבטליון, וע"כ הי' הלל מחזיק ישיבה בעודם בחיים שמעי' ואבטליון והם היו רבותיו של הלל כנודע בתלמוד בבלי וירושלמי והאיך הי' הלל רשאי לקבוע מדרש לעצמו בחיי רבותיו אם לא שעשה כן ברשותם וע"כ נאמר דמותר לתלמיד לקבוע מדרש בחיי רבותיו אפילו הם רבותיו המובהקים כמו שמעי' ואבטליון להלל ונשאר התימא על התו' בגיטין ודלמא קבע ר"י ישיבה לעצמו בחיי חזקי' רבו ברשותו, אפס לפמ"ש הש"ך בי"ד סי' רמ"ב ס"ק י"ב בשם מהר"י קולון דאף מי שהוא תלמיד מובהק ואח"כ נעשה תלמיד חבר לרבו שוב א"צ לנהוג כבוד ברבו כחיוב הנהגת כבוד לרב מובהק אלא רק כחיוב התלמיד לנהוג כבוד ברב שאינו מובהק, וממילא נמי שמותר לו לתלמיד חבר לקבוע מדרש בחיי רבו מובהק דאחר שנעשה תלמיד חבר שוב אינו רבו מובהק ולא נאסר לתלמיד לקבוע מדרש בחיי רבו אלא ברבו מובהק ומעתה אפשר לדחות הראיי' מהלל שהי' קובע מדרש לעצמו בחיי שמעי' ואבטליון שהיו רבותיו מובהקים די"ל דאז כבר הי' תלמיד חבר להם ושוב אין להם דין רבו מובהק ומותר לו להלל לקבוע מדרש בעודם בחיים, אולם עדיין לא נמלטנו מהקו' אשר הערנו על התו' דגיטין דהא מצינו למימר דגם ר"י הי' תלמיד חבר לרבו חזקי' ולכן הי' קובע מדרש לעצמו בחייו וצ"ע.