אין המתרגם רשאי לא לפחות ולא להוסיף וכו' אלא א"כ היה המתורגמן אביו של חכם או רבו וכו'. והראב"ד השיגו א"א דבר זה מקרה חדש היה והוא רב שעמד מתורגמן לר' שילא במסכת' שהיה גדול ממנו ושנה והוסיף, וביאר מרן כוונת ההשגה הזאת והוא דאף אם אמת נכון הדבר כי דברי רבינו הם לקוחים מן הירושלמי דמגילה פרק ד' הלכה י' דאמרינן התם תורגמן שהוא עומד לפני חכם אינו רשאי לא לשנות ולא לכנות (כצ"ל כי כן מוכח בירושלמי התם מהנך עובדי דמייתי התם עליה מר' פדת וכדומה אבל בגירסת הכסף משנה שלא לפחות ולא לשנות וכן הוא להדיא בתוספתא הגירסא וכן הוא הגירסא בהרי"ף במסכת' מגילה שם) ולא להוסיף אלא א"כ היה אביו או רבו וכו' וכן הוא בתוספתא שם סוף פרק ג', אך דהראב"ד מפרש התוספתא והירושלמי כפירושו של הר"ן והיינו דהכוונה שם הוא שהחכם הוא אביו או רבו של המתורגמן דאז אין קפידא להחכם הדורש האב או הרב על המתורגמן בנו או תלמידו אם ישנה או יוסיף דבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, ואם הפירוש הוא כן ממילא אין ראיה לדינו של רבינו מהך תוספתא והירושלמי ואם נאמר דרבינו הוציא הדין האמור מהך מעשה דיומא דקם רב למתורגמן לר' שילא ושינה קשה על רבינו למה זה כתב דוקא כשהוא אביו או רבו מותר לו לשנות היה לו לרבינו לאשמעינן מה דהוא רבותא טפי והוא דאפילו המתורגמן אינו לא אביו ולא רבו של החכם הדורש רק שהמתורגמן הוא גדול מן החכם כהך עובדא דרב עם ר' שילא שרב לא היה רבו של ר' שילא רק שהיה גדול ממנו בחכמה ג"כ מותר לשנות ולהוסיף זהו כוונת השגתו של הראב"ד.
אמנם אני בעניי אומר אני בס"ד דרבינו הכריח דהפירוש בהתוספתא והירושלמי הוא דלא כפירושו של הר"ן אלא שהמתורגמן הוא אביו או רבו של החכם והוא דהא התו' כתבו בכמה מקומות בש"ס דיותר מסתבר לומר דקתני המשנה או הברייתא או מימרא דאמורא בדרך לא זו אף זו מלומר דתני בדרך זו ואין צ"ל זו דהגמרא לא משני בשום מקום זו ואין צ"ל זו אלא על צד הדוחק וההכרח וכן כתבו כל בעלי כללי הש"ס בספרתן וא"כ הנה לכאורה קשה בהך ברייתא דהתוספתא והירושלמי בין לפי פירושו של רבינו ובין לפי פירושו של הר"ן, וביאר זה דלפי פירוש רבינו קשה לענ"ד דלמה נקטו התוספתא והירושלמי תחלה אביו ואחר כך רבו, ואנן הא קיימא לן לקמן ריש פרק ה' דכבוד רבו גדול מכבוד אביו לענין אבידת רבו ואבידת אביו וכן אם היה רבו ואביו בבית האסורין וכדומה רבו קודם לאביו (ועיין בש"ע י"ד סימן רמ"ב סעיף ל"ד) ולפי פירוש רבינו דהמתורגמן הוא אביו או רבו של החכם הדורש, הנה כיון דקתני כשהמתורגמן הוא אביו של החכם הדורש כבוד האב גדול כ"כ שמותר לשנות ולהוסיף ולפחות בדברי בנו ממילא שוב אין צ"ל דאם המתורגמן הוא רבו של החכם הדורש שגדול כבוד הרב שמותר לו לשנות ולפחות ולהוסיף בדברי תלמידו שהרי כבר נודע מכח כ"ש מאביו ואין זה אלא בדרך זו ואין צ"ל זו וא"כ יותר ראוי היה להך תוספתא והירושלמי למיתני איפכא תחלה רבו ואח"כ אביו בדרך לא זו אף זו וצ"ע לכאורה, וכן קשיא לפי פירוש הר"ן שפירש דהחכם הדורש הוא אביו או רבו של המתורגמן ומטעם דבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו הנה ק' לענ"ד ג"כ דהיה להם להתוספתא והירושלמי למינקט תחלה רבו ואחר כך אביו, דהא גבי בנו איכא פלוגתא בסנהדרין דף ק"ה ע"ב דרבא ורבה בר מרי ס"ל דאף בבנו אדם מתקנא ומשלמה ליכא ראיה דמעין קאמר (ומה שיש להקשות על זה דהא שלמה היה נמי תלמידו של דוד זה יתבאר בס"ד בסמוך לפנינו) אמנם בתלמידו ליכא מאן דפליג התם דכ"ע מודים דאין אדם מתקנא בתלמידו, וא"כ הרי נודע ג"כ דמותר לשנות ולהוסיף ולפחות המתורגמן כשהחכם הדורש הוא רבו של המתורגמן מכח כ"ש ממה כשהחכם הדורש הוא אביו של המתורגמן דמותר לפחות ולהוסיף ולשנות, וממילא תקשה דהיה ראוי להירושלמי ולהתוספתא למיתני תחלה רבו ואחר כך אביו כדרך לזא"ז לא למיתנא איפכא בדרך זו ואין צ"ל זו, ול"ל דהך תוספתא והירושלמי מיירי ברב שאינו רבו מובהק דזה לא נודע מכח כ"ש מאביו דאדרבה אביו עדיף טפי לכל מילי מרבו שאינו מובהק כדמוכח כן לענין כבוד ואבידתו לקמן ריש פרק ה' ובש"ע י"ד סימן וסעיף הנ"ל דזה אינו דהא לפי טעמא של הר"ן דטעמא של התוספתא והירושלמי הוא מטעם דבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו וא"כ קשה מנ"ל באמת לומר כלל זה דגם רב שאינו מובהק אינו מתקנא בתלמידו שאינו מובהק, דהא כל עיקר שאינו רב מתקנא בתלמידו הא לא ידעינן ליה אלא מכח מה דילפינן ליה ממרע"ה ממה שעשה טובת עין עם תלמידו יהושע ומאלי' ממה שעשה טובת עין עם תלמידו אלישע והרי גם שניהם משה ואלי' ע"ה היו רבם מובהקים של שני התלמידים הללו וא"כ עדיין מנ"ל למילף מזה לומר ברבו שאינו מובהק דאינו מתקנא בתלמידו דלמא באמת הרב שאינו מובהק מתקנא בתלמידו שאינו מובהק, דמצד הסברא החיצונה היינו אומרים דאפילו רב מובהק מתקנא אף בתלמידו מובהק לולי דגלי לן הנך קראי וכדמוכח בגמרא שם וא"כ מה דגלי קרא גלי ומה דלא גלי לא גלי, ואדרבה לא בלבד שאין מהך סוגיא דסנהדרין ראיה לומר דאפילו רב שאינו מובהק אינו מתקנא בתלמידו אלא אומר אני בס"ד דמהך סוגיא דסנהדרין התם מוכח איפכא דרב שאינו מובהק הוא מתקנא בתלמידו וחילא דילי הוא דאל"כ מנא ליה לר' יוסי בר חנינא שם למילף מדוד ושלמה דהאב אינו מתקנא בבנו ממה שאמר לו לדוד ויטב אלקים את שם שלמה משמך ויגדל כסאו מכסאך וגו' דדלמא לעולם בבנו מתקנא ומדוד ושלמה ליכא למילף דשאני אינהו, שהרי שלמה המלך ע"ה היה לפחות תלמיד שאינו מובהק מאביו דוד (רק דשמעי בן גירא היה רבו מובהק) דודאי למד דוד עם שלמה בנו תורה, וא"כ לפחות היה דוד רבו שאינו מובהק של שלמה ועוד דהא דוד למדו לשלמה מגילת בית המקדש שקיבל מפי שמואל הנביא (עיין בילקוט ד"ה א') וכמו כן קשה לרבא ורבה בר מרי שם דמאי מותיב רבא לרבה בר מרי מדכתיב ויטב אלקים את שם שלמה משמך ויגדל וגו' אורח ארעא למימר למלכא הכי וכו' וכן רבה בר מרי הוכרח לשנויי התם מעין קאמרינן והאי מאי קושיא דהא רבא ורבה בר מרי לא פליגי עליה דר' יוסי ב"ח אלא במה שאמר דאין האב מתקנא בבנו אבל במה דקאמר דאין הרב מתקנא בתלמידו הא לא פליגי עליה ממילא שלמה שהיה תלמידו של דוד לא היה דוד מתקנא בו, תדע דלענין רב שאינו מתקנא בתלמידו דלא פליגי רבא ורבה בר מרי עליה, דהא ר' יוסי ב"ח יתן עדיו ויקום דבר ממרע"ה ואלי', ודוחק לומר דרבו שאינו מובהק ואביו שקולים הם לענין זה להתקנאות ולמאן דאמר דהאב מתקנא בבנו גם הרב שאינו מובהק מתקנא בתלמידו שאינו מובהק אבל לפי מאי דקיי"ל דהאב אינו מתקנא בבנו גם הרב שאינו מובהק אינו מתקנא בתלמידו שאינו מובהק, דאין דבר זה נראה כלל לתלות רב שאינו מובהק באביו, דאין סיבות האב וסיבות הרב לשלא יתקנאו שוים, דהאב יש לו סיבה מה שאינו מתקנא בבנו ולהרב יש לו סיבה אחרת מה שאינו מתקנא בתלמידו, וכיון שאין סיבתם שוות היאך נוכל לדמותם ולהשוותם ולילף זה מזה אלא ודאי דבאמת כן הוא דהא דאין הרב מתקנא בתלמידו היינו דוקא רב מובהק בתלמידו מובהק אבל רב שאינו מובהק מתקנא בתלמידו שאינו מובהק, ודוד לא היה רבו מובהק של שלמה, אלא שמעי ב"ג כמפורסם בתלמוד ובמדרשים, ולזה שפיר יליף ר"י ב"ח התם מהך עובדא דדוד ושלמה דאף בבנו אין האב מתקנא, ורבא ורבה בר מרי דסבירא להו דהאב מתקנא בבנו באמת הקשה לרבה בר מרי מדכתיב ויטב אלקים את שם שלמה וגו' אורח ארעא למימר למלכא הכי וכו' ורבה בר מרי הוכרח להשיב לו מעין קאמר וכו', ואחרי העלות מתוך הדברים האלה הנה מוכח מזה דלפי פירושו וטעמו של הר"ן בהך תוספתא והירושלמי, לא מיירי אלא דוקא ברבו מובהק דבזה שייך טעמו של הר"ן דבכל אדם מתקנא חוץ וכו' לא ברבו שאינו מובהק, והנה כי כן הדרא קושיתינו לדוכתה למה נקטו התוספתא והירושלמי תחלה אביו ואחר כך רבו בדרך זו ואין צ"ל זו, ולמה לא נקטו איפכא תחלה רבו ואחר כך אביו בדרך לא זו אף זו, ועוד קשה לענ"ד טובא על פירוש הר"ן בהך תוספתא והירושלמי דהחכם הדורש הוא אביו או רבו של המתורגמן דא"כ היאך רשאי המתורגמן לשנות דבר ממה שאמר לו החכם הדורש אביו או רבו, שהרי אין הבן רשאי לסתור דברי אביו ולא התלמיד דברי רבו וכמבואר בקדושין דף ל"א ולקמן פרק ה' הלכה ו' ולקמן בהלכות ממרים פרק ו' הלכה ג' ובש"ע י"ד סימן ר"מ סעיף ב' ועיין בש"ך שם ס"ק ד' ועוד שם בסימן רמ"ב סעיף ט"ז, ואפילו שלא בפניו אסור לסתור דבריו ומכ"ש בפניו ואפשר דמיירי הך תוספתא והירושלמי שיש לו להמתורגמן ראיות ברורות ויצדיקוהו באופן זה התיר מהרי"א לתלמיד לחלוק על רבו, והביא דבריו מרן הרמ"א בהגה בסימן ר"מ סעיף ג', אבל לפי דעת מוהר"י קולון והובא ג"כ בש"ך שם ס"ק ג' והסכים עמו להלכה אין זה אלא דוקא בנתחכם כמותו, ולומר דהך תוספתא והירושלמי מיירי בתלמיד שנטל רשות מרבו וכמו שכתב הש"ך בס"ק הנ"ל א"כ אינו תלוי במה שהוא אביו או רבו לבד אלא הוא תלוי ג"כ בנטילת הרשות מאביו או מרבו והי' להם להתוספתא והירושלמי לבאר להדיא דמיירי בנטילת רשות, סוף דבר רבו הדוחקים אשר יפלו בפירושין של התוספתא והירושלמי לפי פירוש הר"ן, גם נראה לענ"ד דאם הרב אומר לתלמיד אמור כך והוא יאמר בפני רבו באופן אחר ממה שאמר לו רבו וה"ה בן עם האב שזה בודאי אסור לעשות דמלבד שיש בזה העדר כבוד לאביו או לרבו אלא עוד רב הוא הבזיון ולעג הרבה לאביו ולרבו ולענין בזיון לא מהני נטילת רשות דאפילו מחלו על כבודן מ"מ אסור להבן ולהתלמיד לבזות להוריו ומוריו כמבואר בי"ד סימן רמ"ב סעיף ל"ב בהגה ולא דמי לעובדא דר"ל בקריבתי' דר' יוחנן בכתובות נ"ד ובדף פ"ד דהתם ר"ל נתחכם כמותו כדאמר ר"י מה אעשה שכנגדי חולק עלי ועיין בתשו' מהר"י קולון שרש קס"ט ענף ב' גם הך עובדא לא הי' בפני ר"י, ועוד בה שלישי' דר"י לא אמר לר"ל בשעת מעשה שהוא יאמר כך הוא הדין משא"כ הכא שלא נתחכם כמותו והוא בפני רבו וגם רבו צוה לו שיאמר כך והוא לא עשה כן כדי בזיון הוא, ומתוך קושיות האלה לפירושו של הר"ן בהך תוספתא והירושלמי מיאן רבינו בפירושו והוכרח לפרש דהמתורגמן הוא אביו של הדורש או שהוא רבו, ושוב ליכא להקשות למה נקטו התוספתא והירושלמי תחלה אביו ואח"כ רבו ולא תני להו איפכא משום דרצו לאשמעינן דאפילו אם המתורגמן אינו אלא רבו שאינו מובהק של החכם הדורש אפ"ה מותר לו להמתורגמן לשנות להוסיף ולגרוע בדברי החכם הדורש ולכן נקטו תחלה אביו ואח"כ רבו בדרך לא זו אף זו לא מבעיא אם המתורגמן הוא אביו של הדורש דמותר לו לשנות אלא אף זו אם המתורגמן הוא רק רבו שאינו מובהק ג"כ מותר לו לשנות דהא כבוד האב גדול מכבוד הרב שאינו מובהק כמבואר בסימן רמ"ב סעיף ל"ד ועיין בש"ך ס"ק ב' ועיין במה שכתב מרן לקמן ריש פ"ה, ואחרי כל האמור הנה הוכיח רבינו דע"כ ליתא לפירושו של הר"ן שהוא ג"כ פירושו של הראב"ד בהשגות פה כמ"ש מרן דהראב"ד והר"ן שפה אחת להם, ואזדא ג"כ השגות הראב"ד במה שהשיג על רבינו למה לא הביא ג"כ הדין דאפילו אם המתורגמן הוא רק אדם גדול יותר מהחכם הדורש ג"כ מותר לו להוסיף ולגרוע מדבריו כהך עובדא דרב ורב שילא הנאמר במסכת יומא ודבר שהוא מפורש להדיא בתלמודא לא הי' לו לרבינו להשמיטו ומ"ש מרן דהואיל והוא מלתא דלא שכיח שהגדול יתרגם ע"י קטן ממנו, כמ"ש רבינו בהלכות תפלה פרק י"ב הלכה י"א הנה בהעתרת המחילה מכבוד מרן הוא דוחק דדרכו של רבינו להביא בספרו אף דבר שאינו שכיח כ"כ ותדע דהא ודאי שיתרגם האב על יד בנו או הרב ע"י תלמידו הוא ג"כ מילתא דלא שכיח ואפ"ה כיון שהוא מפרש להדיא בתוספתא ובירושלמי לא הכחידם רבינו תחת לשונו לשון חכמים מרפא לנפש ה"נ הי' לו להביא עובדא דרב עם רב שילא דהיינו אם הגדול מתרגם על ידי קטן מה דינו אולם לפי דברינו אין בדברי רבינו שכולה וכל דבריו אמת וצדק, וביאור הדברים כך הוא דהנה גם בדברי רבינו יש למידק למה נקט רבינו הדין בדרך זו ואצ"ל זו ולמה לא נקט בדרך לא זו אף זו וה"ל למנקט תחלה רבו ואח"כ אביו, וע"כ גם כוונתו ע"ד שכתבנו דמיירי ברבו שאינו מובהק, והנה בעובדא דרב עם רב שילא הלא רב הי' מופלג בדורו והי' רבן של כל בני הגולה חוץ משמואל כמ"ש רש"י והתו' במסכת ביצה ט' והוא הי' יחיד בדורו שאין כמוהו אז דאפילו שמואל ור"י היו קטנים ממנו וכ"ה בתשו' מהר"י קולון שורש קס"ט אלא דכנגד שמואל ור"י הי' נקרא רק רבו שאינו מובהק הואיל שהיו קרובים למעלת רב בחכמה עיין ש"ך י"ד סי' רמ"ד ס"ק ב', וא"כ כיון דרב אין לו יחס והצטרפות לרב שילא בחכמה ממילא הי' לו לרב נגד רב שילא דין רבו מובהק כי רב ועצום ממנו הוי רב בחכמה וגדולה כמו שפסק מרן בש"ע י"ד סי' הנ"ל סעיף יו"ד ומעתה מה לו לרבינו להזכיר שמי שהוא גדול בחכמה הרבה יותר מהחכם הדורש שהוא יש לו דין רבו מובהק שמותר לו לשנות מדברי המתורגמן, הלא הוא רבינו הביא חידוש יותר גדול דאפילו אם המתורגמן הוא רק רבו שאינו מובהק של הדורש ג"כ מותר לו להמתורגמן להוסיף ולגרוע כרצונו ויצא לו כן מדברי התוספתא והירושלמי כאשר בארנו בס"ד.