וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה וכו' אין מתלמדין ממנו וכו'. הלח"מ והש"ך בי"ד סי' רמ"ו סעיף ח' ס"ק ח"י תמהו על רבינו מתלמודא דחגיגה ט"ו ב' דמסקינן התם ל"ק הא בגדול הא בקטן וכו' ומבואר דגדול מותר ללמוד אפי' מרב שאינו הולך בדרך טובה, ומדוע לא זכר רבינו החילוק הזה, ומ"ש הש"ך דעכשיו הכל נקראים קטנים כבר השיב ע"ז יפה הלח"מ, ומ"ש הש"ך עוד בשם אביו דמדקאמר התלמודא אמר ר"ל ר"מ קרא אשכח ודרש וכו' משמע דר"מ לגרמי' הוא דדרש הכי ולית הלכתא כוותי', והביא ראיי' מההיא דקאמר ור"מ היכי אכיל בישרא בפ"ק דחולין וכו' וקרוב לזה תי' הלח"מ הנה גם תי' זה תמוה לענ"ד דמש"ה קאמר ר"ל ר"מ קרא אשכח כיון דהתלמודא הקשה ור"מ היכי גמר תורה מפומי' דאחר וכו' כדאי' התם להכי קאמר ר"ל דלא תיקשי לר"מ דקרא אשכח ודרש וא"כ ליכא ראיי' מהש"ס דפ"ק דחולין ואדרבה דהתם בסוגיא משמע דר"ח ור"ד ורבא כולהו ס"ל כר"מ דמי שהוא אדם גדול יכול ללמוד תורה אפילו מרב שאינו הגון דליכא למיחש לטעות, גם רבה בר שילא משמע דס"ל דשפיר דרש ר"מ ושפיר עבד שלמד מאחר והקב"ה הודה לו והוא גברא דמרי' סייעי' כמבואר ממענה אליהו לרבה בר שילא, ואומר אני ליישב קושייתם על רבינו דודאי האמת הוא כדמחלק התלמודא בין גדול לקטן הלומד מרב שאינו הגון ורבינו לא הוצרך לבארו פה, דהא הטעם דאסור ללמוד מרב שאינו הגון דחיישינן דלמא אתי לאמשוכי אבתרי' בדעותיו הרעות כמבואר בסוגיא דחגיגה והרי כתב רבינו לקמן בהל' ע"א פ"ב הלכה ג' ולא ע"א בלבד אלא כל מחשבה שגורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבינו וכו' מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדיעות יכולין להשיג האמת על בוריו ואם ימשוך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו וכו' ועל ענין זה הזהירה התורה ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות, הרי מבואר שאין דבר זה נאמר לכל אדם אלא רק לאותן שדעתן קצרה ואינם יודעי' המדות לדון בהם ולברר האמת מן השקר ולזה לא הותר לכל אדם לחקור בשכלו ובמחשבתו ודעתו ביחוד הש"י מפני שיכול לבוא ע"י זה למינות ולעקור ח"ו אחד מעיקרי הדת והאמונה אבל מי שהוא גדול בתורה וחכמה ודעתו רחבה ויודע המדות להבדיל ולדון בין האמת והשקר לזה מותר לחקור אפילו בחקירות כאלה, דאיש כזה לא יפול בשחת הטעות והמינות לעקו' עיקר מעיקרי התור', ויותר מזה מבואר דרבינו גופא כתב בהלכות יסה"ת פ"א שהוא מ"ע לידע יחוד הש"י ולא בלבד מצד האמונה אלא שצריך לצרף אלי' הידיעה מהחקירה וההבנה השכלית והביא הלכות הרבה במעשה בראשית ובמעשה מרכבה וכתב עוד שהן דברים שאין כל דעת ודעת ראוי לסבלן וכ"כ עוד בפרק רביעי ושם חק נתן וגבול מי הוא זה ואיזה הוא האדם הגדול שמותר לו ללמדו והוא מצווה ועומד ללמדו ומי שלא הגיע למדרגה ההיא אל יהיה לו עסק עמהן, ומעתה צא ולמד אם כן הוא בדברים העומדים ברומו של עולם שיש בהן חשש מינות וקיצוץ בנטיעות ואפ"ה התירו רבינו לאדם גדול לעסוק בו כראוי מכ"ש שמותר לאדם גדול ללמוד אצל רב שאינו הולך בדרך טובה דליכא למיחש שילמוד ממעשיו הרעים וממדותיו הנפסדות ולכן לא הוצרך רבינו לבאר פה דאדם גדול מותר ללמוד מרב שאינו הגון דזאת נדע מכח כ"ש ממ"ש בהלכות יסה"ת ובהלכות ע"א.