וכל המספר בטובות חברו בפני שונאיו הרי זה אבק לשון הרע שזה גורם להם וכו'. עיין בכסף משנה שהעיר מקורו, אמנם רש"י בערכין דף ט"ז ע"א והרשב"ם בבבא בתרא דף קס"ד פירשו להך דתני רב דימי דמיירי במרבה לספר בשבח חבירו וכן פירש הרי"ף בפרק במה מדליקין ומהרש"א בח"א בבבא בתרא שם הקשה על פירש"י והרשב"ם מהך עובדא דר' שמעון בר רבי התם דאמרינן התם אמר רבי כמה מיושר כתב זה אמר לי' (ר"ש בר רבי) לאו אנא כתבתיה אלא יהודה חייטא כתביה אמר ליה (רבי) כלך מלשון הרע הזה וכו' דתני רב דימי וכו' לעולם אל יספר אדם וכו' והרי הכא לא היה מרבה בשבחו יותר מדאי ואפילו הכי היה אומר לו רבי כלך מלה"ר הזה, ולענ"ד נראה בס"ד ליישב דרש"י והרשב"ם סוברים דכשם דאסור להרבות בשבחו בהרבה מיני שבח כגון שהוא משבחו שהוא חכם וסופר מהיר ויפה תואר וכדומה, כך נמי אסור לו לספר בשבח חבירו אפילו בשבח אחד אם מפליג בשבח ההוא, דכשם דאם מרבה במיני שבחים לבסוף אומר הוא או אחרים השומעים חוץ ממדה גרועה זו שיש בו עיין ברש"י בערכין שם כך נמי הוא הדרך של ב"א אף כשאומר רק שבח אחד רק שמפליג בשבח ההוא לבסוף אומר הוא או אחרים השומעים אך מדה גרועה זו יש בו והנה הכא בהך עובדא דב"ב אמר רבי כמה מיושר הוא כתב זה ולא אמר סתם מיושר הוא כתב זה אלא שרבי בא להפליג השבח (והוא לא הזכיר שם אדם וליכא חשש הנ"ל) שהוא מיושר ביותר הכתב ההוא לפיכך דייק ואמר כמה מיושר כתב זה וכו' להורות הפלגת יושר הכתב ההוא ולזה כשאמר ר"ש בר רבי שיהודה חייטא כתבו שפיר אמר לו רבי כלך מלשון הרע הזה וכו' דתני רב דימי וכו' שהרי אתה מזכיר שמו של הכותב ואני הפלגתי שבח הכתיבה א"כ בהזכרת שמו יש חשש שמתוך שבחו יבא לידי גנותו כי השבח בריבוי מיני שבחים והשבח המופלג בשבח אחד שקולים הם, ואדרבה מדויק בזה לישנא דהברייתא דתנא רב דימי לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו וכו' דלפי פירש"י והרשב"ם היה לו לומר בשבחיו אבל לפי האמור ניחא דבא להורות דאפילו בשבח אחד ג"כ אסור אם מפליג בהשבח ההוא, איברא אני תמה על מהרש"א דלמה לא הקשה ג"כ מהך סוגיא על שיטתו של רבינו שהם מפרשים הך ברייתא דתני רב דימי במספר בפני שונאיו, וא"כ קשיא מהך עובדא דר"ש בר רבי התם דהיאך אמר לו רבי כלך מלשון הרע הזה שהרי לא היה בפני שונאיו של יהודה חייטא, ודוחק לומר דרבי היה יודע שיש שם בהתלמידים קצתם שהם שונאיו של יהודה חייטא, וצריכין לומר עפ"י מה דאמרינן התם לעיל מיניה ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי וכו' חזא בי' רבי בבישות, אמר ליה לאו אנא כתבתיה ר' יהוד' חייטא כתביה אמר ליה כלך מלשון הרע הזה וכו' ולכאורה צריך ביאור דהיאך עלה על דעתו של ר"ש בר רבי לומר דיהוד' חייטא כתביה, נהי דהוא היה סובר דאין בזה משום לישנא בישא אבל הא מיהא כבר היה רואה שרבי היה כועס על האיש ההוא שכתב השטר מקושר, וא"כ להתנצל את עצמו מחשד אביו שהוא כתבו הלא היה די באמרו לאו אנא כתבתיה וכמו שכתב ג"כ כך הרשב"ם בד"ה כלך מלשון הרע הזה וכו' ולמה לו לרשב"ר לומר שיהודה חייטא כתבו, אלא ודאי צריכין לומר דרשב"ר היה לו איזה טינא בלבו על יהודה חייטא ולפיכך אף הוא אומר כן לרבי שיהודה חייטא כתביה כדי שיחזה ביהודה חייטא בבישות, וא"כ כבר היה רבי מרגיש מהך מעשה דר"ש בנו הוא שונאו של יהודה חייטא, ולפיכך בהך עובדא אחרינא שאמר ר"ש בר רבי לאו אנא כתבתיה אלא יהודה חייטא כתבה, שפיר אמר רבי כלך מלשון הרע הזה וכו' דתני רב דימי שהרי אם אסור לו לספר שבחו בפני שונאו (לפי שיטתם של הרי"ף ורבינו) שמתוך כך יבא השונא לספר בגנותו מכ"ש שאסור להשונא עצמו לספר בשבחו שהוא בודאי יספר אחר כך בגנותו פותח בשבחו ומסיים בגנותו.