Seder Mishnah on Mishneh Torah, Human Dispositions 6:2

מצות עשה להדבק בחכמים ובתלמידיהם וכו' שנאמר ובו תדבק וכו' כך אמרו חכמים וכו' צריך האדם להשתדל שישא בת ת"ח, וישיא בתו לת"ח ולאכול ולשתות עם ת"ח ולעשות פרקמטיא לת"ח ולהתחבר להן בכל מיני חיבור. (א) לכאורה קשה לענ"ד דהא בכתובות דף קי"א ע"ב אמרינן אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ומהנה לת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מתדבק בשכינה, והנה מה שאמרו ומהנה לת"ח מנכסיו זה לא הזכירו רבינו ולא הביאו כלל בשום מקום וביותר היה ראוי להביאו במקום הזה והיה לו להביאו לפחות לענין אם הת"ח היא חולה או בעל מום שאינו יכול ליהנות מיגיעו כפו שאף לדעת רבינו מותר לו ליקח מתנות באדם עיין בפירושו למסכ' אבות פרק ד' משנה ה' ולקמן בהלכות ת"ת פרק ג' הלכה יו"ד ובכ"מ וזה הדבר להאכילו ולהשקותו לת"ח שכתבו רבינו הנה אדרבה דבר זה לא נזכר כלל וכלל בגמ' שם, והדבר צריך ביאור מה ראה על ככה רבינו שמה שלא נזכר בגמ' להביאו, ולהשמיט מה שנזכר בגמרא בפירוש ולומר דרבינו מפרש מה דקאמר הגמ' ומהנה ת"ח מנכסיו אינו לענין להנותו בממון כוונתו, אלא שכוונתו הוא לענין להאכילו ולהשקותו, דמה הכריחו לפרש כן ולמה לא פירשו כפשוטו אף לפי שיטתו של רבינו דאסור לת"ח ליקח ממון הא אפשר לפרשו באופנים האמורים שהוא חולה או בעל מום ונראה לענ"ד דרבינו סובר דא"א לפרש דמה דקאמר הגמ' דמהנה ת"ח מנכסיו הוא שפיזר נתן מתנות ממון להת"ח, דתקשה ממ"נ אם הת"ח ההוא שמקבל המתנו' ממון הוא אדם בריא ושלם בגופו, א"כ הך ת"ח איסורא רבה קעביד במה שהוא לוקח מתנות ממון שהרי הוא מחלל את השם ומבזה את התורה ומכבה מאור הדת ונוטל חייו מן העה"ב וכמו שכתב כן רבינו לקמן בהלכות ת"ת פרק והלכה הנ"ל, והיאך אפשר להעלות על הדעת שיהיה זה תקנה לע"ה במה שיהנה ת"ת מנכסיו וממונו ויזכה ע"י זה להתדבק בשכינה ולקום בתחיית המתים וע"י הת"ח ההוא שלקח ממנו הממון ההוא, וערבך ערבא צריך, שאותו הת"ח עצמו שהיה מהנה אותו הוא רחוק מה' ועזו במה שלקח ממון זה שלא הי' ראוי לו ללקחו, ואם נאמר דמה דקאמרה הגמ' ומהנה לת"ח מנכסיו מיירי בת"ח שהוא סומא או גידם או חולה מוטל על ערש דוי דוקא תקשה וכי זו היא התקנה שמצא לכל ע"ה בכל המקומות דאטו בכל מקום ומקום ימצאו ת"ח כאלה ח"ו סומים או מחוסרי אבר וחולאים הלא דבר זה לא נמצא אלא אחד באלף ובשאר מדינות המלך מלכו של עולם יתברך מה יעשו ע"ה ומה תקנה יהיה להם, לפיכך פירש רבינו דמאי דקאמר הגמ' ומהנה לת"ח מנכסיו וכו' פירושו הוא שמאכילו ומשקהו שמארחו להת"ח אצלו וזה היתר להת"ח ליהנות כמו אלישע הנביא ע"ה אפי' הוא בריא ושלם בגופו וכמ"ש כן רבינו בפירושו למסכת' אבות פרק ומשנה הנ"ל ולפיכך כתב רבינו פה ולאכול ולשתות עם ת"ח וכו' והיינו שהוא מארח להת"ח בביתו ומאכילו ומשקהו שזהו היתר גמור להת"ח ליהנות בהן מבני אדם וא"כ העתיק רבינו מה שהוא מבואר בגמ', וליהנות ת"ח בממון מי שהוא או חולה או מחוסר אבר לא העתיק רבינו בפירוש הואיל וגם הגמ' דכתובות לא אמרה בפירוש אלא סמכה עצמה שדעת לנבון נקל דת"ח כזה שמותר לו ליקח ממון דאיכא מצוה רבה לתת לו יותר וקודם לע"ה כשם שהוא כן לענין להכניסו לאכול ולשתות כך נמי רבינו סמך בזה על הלב מבין הדבר ממילא, וכן דרכו בקדש שדבר שאינו מבואר בגמ' לא שלח בו יד. ויומתק לחכי בזה בס"ד, למה זה דוקא אם שלש אלה יעשה הע"ה וחי לעולם שכולו ארוך, דהיינו שיתדבק בשכינה ויקום בתחית המתים, ולמה לא באחד או בהרבה משארי מצות ה' ברה, ומה הוא עדיפתייהו של ג' דברים הללו דהיינו האחד משיא בתו לת"ח ונושא בת ת"ח, וזאת שנית מהנה ת"ח מנכסיו, ועוד השלישי עוסק בפרקמטיא של ת"ח דהיינו שהת"ח נותן לע"ה מעותיו והע"ה ההוא עוסק בהמעו' ההוא עבור הת"ח בסחורה חנם אין דבר כי הריוח כולו הוא להת"ח, הלא הרבה לנו הש"י תורה ומצות ומדות טובות שיקנה האדם בעשייתן וקיומם חיי עה"ב.
אמנם יאמר לענ"ד בס"ד עפ"י מה שכתב רבינו באגרתו הנקרא מאמר תחיית המתים וביאר זה שהגוף אמנם הוא בכלל כלים לפעולת הנפש כבר התבאר זה במופת, וכל מה שבגוף יחלק על ג' חלקים, כלים שבהם משלימין המזון כפה והאצטומכא והכבד והבני מעיים ובכלל זה כל מה שבבטן התחתון, וכלים שבהם תהיה ההולדה והם כלי המשגל והולדת הזרע, וכלים שבהם תיקון עניני הגוף עד שימציא לעצמו כל מה שיצטרך אליו, כהעינים ושארי החושים והעורקים והעצבים והמיתרים, אשר בהם ישלמו התנועות כולם ובלעדם לא היה אפשר לבעל חי להתנועע אל מזונו ולבקשו, ולברוח ממה שהוא כנגדו ומאבד אותו ומפסיד מזגו ודע דכל מה שדיבר רבינו שם במאמר ההוא אין כוונתו על השכל העיוני, אמנם כוונתו מבוארת להמעיין שם על השכל המעשיי, והדבר ברור ומובן מעצמו כי על נפש השכלית שבאדם דהיינו נשמת שדי ממרומים בודאי אין להקשו' וכי אפשר לידבק בשכינה וכו' אש אוכלה הוא להיות הנפש השכלית היא חלק אלוק ממעל, והחלק מתדבק בכל לעומת שבאה היא שבה אל בית אביה היא העולה בית אל אבל קושית הגמרא שם וכי אפשר לידבק בשכינה היא היתה על גוף האדם, דהיאך אפשר לו לידבק בשכינה, דהא הך קרא של ובו תדבק וגו' הוא קאי על גוף האדם עפר מן האדמה הן בעודנו חי על האדמה, ובא עליו האות והמופת שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום וכן קרא ולדבקה בו וגו' ג"כ משמעותו דהוא קאי על האדם בעוד רוח חיים באפו ושפיר פריך הגמ' וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה שהרי הגוף בעצמותו הוא ענין גשמיי, והשכינה היא בתכלית הרוחנית ונבדלת מן הגשם ומכל מקרי הגשם, והרוחניי והחומריי הם שני הפכים מתנגדים ובמה יתאחדו שני ההפכים והיו לאחד, והשיב הגמ' על זה שכל ג' חלקי הגוף האמורים לעיל בשם רבינו הם מתקדשים ומטהרים ע"י פעולות הקדושות הנזכרות (והן הן הממצעות בקדושתן שהיא רוחניי בין הגוף של האדם ובין השכינה) שלשה המה הפעולות האמורות, ומן השלשה הללו הכי נכבד גוף האדם להתקדש ולהדבק בשכינה, דהיינו אברי ההולדה והמשגל, הם מתקדשים במה שהוא מתדבק בתורה ע"י מה שהוא נושא בת ת"ח, או במה שמשיא בתו לת"ח שגוף האב וזרעו הם מתאחדים בטבעם, ואברי ההזנה הם מתקדשי' ומטהרים במה שהם מתדבקי' בהתורה במה שהוא מאכיל ומשקה לת"ח וביותר אם הוא מאכילו להת"ח על שלחנו שזה השלחן אשר לפני ה' דנחשב כאלו הוא אוכל לפני הש"י וכמו שדרשו רז"ל על פסוק ויאכלו לפני אלקים וגו' וממילא מתקדש המאכל אשר הוא אוכל ומתקדשים בזה אח"כ אברי ההזנה ומתדבקים ביותר בתוכה ואף אם אינו אוכל על שלחנו אותו הת"ח הא מיהא מדה במדה לא בטלה ע"י אותו המאכל שמאכיל להת"ח בביתו של הת"ח יורדת שפע קדושת התורה על כל מאכליו ומשקיו ונעשו כולם על טהרת קדש ומתקדשים ע"י המאכל שאוכל כלי ההזנה, ואברי התנועה שבכללן הוא ג"כ החמשה חושים פרטיים והחוש המשותף הנה הם מתקדשי' במה שהם מתדבקים בהתורה ע"י מה שהוא עוסק בפרקמטיא עבור הת"ח, שהוא מתנועע לחוף ימים והולך בדרך למרחוק ועוסק במו"מ עבור הת"ח כדי שיהיה יוכל הת"ח ההוא לעסוק בתורה בהרחבת הלב ולא יצטרך לבטל מתורתו בשביל להטריח ולבקש טרף לחם לפי הטף ואנשי ביתו, ולזה כל מעייניו וחושיו של הע"ה ההוא העוסק בפרקמטיא עבורו להרבות הונו של הת"ח ולהיות סוחר טוב יבקש רצון יראי הש"י ושפיר מתקדשים ומתטהרים בזה כל אברי התנועה שלו וחושיו, וכיון שכל גופו נתקדש ונטהר מכח קדושת התורה שנתדבק בה שפיר יכול להתדבק ולהיות מדור ומעון וכסא כבוד להשכינה, ודבקותו בהשכינה הנה הוא גורם להגוף שיקום בתח"ה כי השכינה ממנה תוצאות חיים והיא מקור החיים.
(ב) ברם את זה חזיתי חזות קשה קצת מה שיש לדייק בדברי רבינו והוא דנקט ראשונה להשיא בתו לת"ח, שניה לו נקט לאכול ולשתות עמו דלפמ"ש פירש רבינו כך מה שאמרו מהנה ת"ח מנכסיו, ועד השלישי נקט לעשות פרקמטיא לת"ח, והנה בגמ' דכתובות שם זה פעמים הזכיר ראשון תחלה משיא בתו לת"ח, ושני' לו עושה פרקמטי' לת"ח, והשלישי מהנהו מנכסיו דהיינו לאכול ולשתות עמו וסידורה של הגמ' נודע לנו טעמה, כי בתחלה אמר שנושא בת ת"ח או שמשיא בתו לת"ח והם דברים הנוגעים לגופו ממש והוא קנין עולם, כי כבר אמרתי לעיל אות הקודם כי כנפש האב כנפש הבת אחת היא וא"כ אף המשיא בתו לת"ח נחשב לדבר הנוגע בגופו ממש, ואח"כ אמר דבר קטן מזה והוא עוסק בפרקמטיא לת"ח שהוא ג"כ מטריח עצמו בגופו עבור התורה ולומדיה והוא ג"כ לעולם כל ימי חייו כל עוד רוחו בו, אבל בהא גרע מהראשון שאין בזה שום חיבור ולא ממוצע שיחבר גופו עם גוף הת"ח שהרי החיבור שביניהם הוא רק ממון הריוח שעולה בפרקמטיא ההיא, ואח"כ אומר שמהנהו לת"ח מנכסיו, שהוא הדבר היותר קטן שבכל שלש אלה, שדבר זה הוא חוץ לגופו לגמרי שהרי בדבר זה אין לגופו טירחא כלל במה שהוא מאכילו ומשקהו להת"ח, וביותר לפי פירושו של רבינו בההוא דמהנה מנכסיו הנה ג"כ הוא רק דבר לפי שעה ואינו בתמידות, שהרי אינו אלא כשיעבור הת"ח דרך שם יסור אליו לאכול ולשתות אצלו כענין שהיה באלישע הנביא ע"ה, וכמבואר בפירושו של רבינו למסכת' אבות פ' ד' משנה ה', ממילא קחשיב ואזיל הגמ' בגדול החל ובקטן כלה שמגדול ועד קטן את הכל עשה יפה להת"ח ואם שלש אלה יעשה הוא מתדבק בהתורה וע"י זה הוא מתדבק בהשכינה. ואפשר לומר בס"ד לענ"ד עוד כוונה אחרת על סדור הגמ' הנ"ל, והוא דהגמ' קחשיב ואזיל מראשית היום עד סופו וראשית היום הוא הלילה כענין שנאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ולזה תחלה נקט נושא בת ת"ח ומשיא בתו לת"ח שהוא דבר הנוגע להלילה בערב היא באה וכדאמר רב חסדא במסכ' נדה דף י"ז ע"א שאסור לשמש מטתו ביום, ואח"כ הבקר אור יצא אדם לפעלו ולעבודתו לישא וליתן וסחור סחור ולזה נקט הגמ' אח"כ ועוסק בפרקמטיא לת"ח, ואח"כ נקט סעודת צהרים שהוא זמן סעודה יאכל וישתה עם הת"ח או יאכלהו וישקהו להת"ח ולזה נקט הגמ' אח"כ ומהנהו לת"ח מנכסיו שלפי פירושו של רבינו הוא שיאכלהו וישקהו, ואף לפי פרושן של המפרשים שפירשו מה דקאמר הגמ' מהנהו לת"ח מנכסיו דהיינו שנותן לו ממון כפי ברכת ה' אלקיו אשר נתן לו, הנה גם זה שייך אחר שכבר עסק בפרקמטיא באותו היום או בעבודה אשר עבד ועיניו הראות כמה הרויח באותו הפרקמטיא או בהעבודה ההיא והוא נותן ממנו החומש או לפחות המעשר להספיק הת"ח ההוא. איברא כל זה ניחא לפי הנוסחא שבגמ', אבל לא כן רבינו ששינה הסדר וקחשיב ואזיל תחלה נושא בת ת"ח ומשיא בתו לת"ח ואח"כ לאכול ולשתות עמו ואח"כ לעסוק בפרקמטיא עבורו מלבד כי לא ידעתי לו סדר נכון, אף כפי מה שאמרו רבותינו ז"ל בב"ק דף צ"ב ע"ב ובב"מ דף ק"ז ע"ב דראוי לאדם להתנהג בפת שחרית ועיין בש"ע א"ח סוף סימן קנ"ה ובב"י שם אפשר לדחוק ולתת קצת סידור לדברי רבינו כפי מה שסידרן הוא דפת שחרית הוא מיד טרם צאתו למלאכתו ולעסקיו, אבל זה הוא דחק מאד דהא פת שחרית אינה סעודה קבועה אלא רק טעימה בעלמא וכדאמרינן במסכ' סוכה דף כ"ו ע"א אלא אמר אביי כדטעים בר בי רב ועייל לכלה ולא ידעתי נפשי מה הכריחו לרבינו להדוחק הזה ולשנות הסדר הנסדר בגמ', וביותר שנזכר הסדר הזה בגמ' שני פעמים ולא דבר ריק הוא, וידוע דרכו של רבינו שאינו משנה מסדר הגמר' אם לא שבא ללמד דעת בהשנוי ההוא או להורות לנו איזה דבר חידוש ופה לא עשה מאומה מזה.
(ג) ודע שהסמ"ג בחלק העשין מנין חי"ת כתב מ"ע להדבק בחכמים כדי ללמוד ממעשיהם שנאמר ובו תדבקון ואמרינן בכתובות דף קי"א ע"ב וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה והא כתיב וכו' אלא הדבק בחכמים ובתלמידים בין בזיווג ובין במשא ומתן ובכל מיני חיבור שנאמר ולדבקה בו, ושנינו במסכ' אבות הוי מתאבק וכו' הנה העתיק מקצת לשון הגמ' ומקצת לשון רבינו והשמיט מקצת מזה ומקצת מזה, שבגמ' אמרו ומהנהו לת"ח מנכסיו זה השמיט ולא הביאו, ודבר זה שאמר רבינו לאכול ולשתות עם הת"ח השמיטו ג"כ, ואני בעניי לא זכיתי לעמוד על דעתו דעת קדושים של הסמ"ג לדעת מה ראה על ככה להשמיט שתי אלה דלפחות היה לו להביא אחד מהם, וכבר עלה במחשבה לפני לומר שהסמ"ג סובר ג"כ כפירוש רבינו במה דקאמר ומהנה לת"ח מנכסיו שפירושו הוא לאכול ולשתות עם ת"ח אך שהסמ"ג סובר דגם דבר זה אסור להת"ח ליהנות בהן מבני אדם אלא שהפירוש הוא בדברי רבינו במה שכתב לאכול ולשתות עם ת"ח הוא שאותו הת"ח אוכל משל עצמו, רק שהוא מסיב עם הע"ה על שלחנו ואוכלים ביחד הע"ה עם הת"ח אבל כל אחד ואחד אוכל מתפיסת הבית שלו או שמשלם דמי אכילתו להע"ה וסובר הסמ"ג דדבר זה אין צורך לו להעתיקו שכבר נכלל אלה הדברים במה שכתב ובכל מיני חיבור, ברם אם זהו היתה כוונת הסמ"ג דבריו תמוהים לענ"ד דקשיא עליה מהגמ' דכתובות הנ"ל דהיאך קאמר ומהנהו לת"ח מנכסיו דמאי מהנהו מנכסיו איכא בזה להת"ח כיון שהת"ח אוכל מנכסי עצמו ואין בו הפסד פרוטה לנכסיו של הע"ה, אדרבה זה הע"ה נהנה וזה הע"ה לא חסר הוא נהנה שהת"ח הוא מהנה להע"ה במה שחולק מכבודו לו לאכול ולשתות על שלחנו, אף שאין הת"ח מרוויח בזה שום הרווחת ממון, והע"ה זה לא חסר אפי' פרוטה אחת, וזאת שנית קשה לענ"ד על הסמ"ג דהא באמת מותר לו להת"ח להיות נהנה מבני אדם דבר קטן כזה שהוא לאכול ולשתות משל אחרים, שהרי רבינו הוא המחמיר ביותר שלא להיות הת"ח נהנה משל אחרים וכמבואר לקמן בהלכות ת"ת ויותר מזה בא בארוכה בפירושו למסכת' אבות פרק ומשנה הנ"ל ואף על פי כן דבר זה התיר אף הוא והביא לזה ראיה ממה שאמרו הרוצה ליהנות יהנה כאלישע וכו' והיינו שנתארח ואכל ושתה בבית השונמית בעברו דרך שם, ואדרבה מטין הדברים כפי מה שנראה מדברי הסמ"ג שדעתו הוא כדעת המקילין ולא כדעת רבינו שהרי הוא פירש פירושים בהא דהמשתמש בתגא חלף ששנינו במסכת' אבות ואם הוא סובר כוותיה למה לא פירש גם הוא כפירוש רבינו ולפחות היה לו להביא פירושו וגם פירוש רבינו כדי לאשמעינן הדינים העולים משני הפירושים, אלא ודאי נראה מזה דהסמ"ג סובר דלא כרבינו אלא סובר כדעת המקילין ומתירין להת"ח לקבל מתנות ודורונות, וכן משמע עוד ממה שכתב הסמ"ג חלק העשין מנין קס"ב שלא כתב אלא רק שגדולי החכמים היו מתרחקין מלקבל צדקה והיו עושין מלאכות כדי להתפרנס ממנה, ולא כתבו על צד האיסור כ"א על דרך הרחקה והזהירות יתירה ומילי דחסידות לא שהוא אסור מצד הדין כמו שכתב רבינו, וגם ההרחקה והזהירות הזאת לא כתבו רק לת"ח אלא כתבו להזהיר כל אדם שיתרחק עצמו כל מה שיוכל מלקבל צדקה, וכמבואר מעצמו ממה שכתב מיד בסמוך לו ועוד אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות וכו' שזה הוא מאמר מצוה כן לכל אדם אף המוניי שאינו ת"ח וכן משמע עוד כן מלשונו של הסמ"ג שם וא"כ הוא דדעת הסמ"ג הוא דמותר לת"ח לקבל מתנות, ממילא לדידי' אפשר לפרש כפשוטו מה דאמרינן ומהנה לת"ח מנכסיו שפירושו הוא שנותן לו מתנות כסף ושוה כסף כמ"ש המפרשים וא"כ קשה ביותר למה השמיט הסמ"ג להך ומהנה ת"ח מנכסיו, יציבא מילתא שזה שכתב רבינו פה ולאכול ולשתות עם ת"ח וכו' מורה שיאכל וישתה עמו על שלחן אחד, אבל מ"מ אין הכוונה בו שיאכל הת"ח מנכסי עצמו, אלא שרבינו בצדקתו ובחכמתו אמר מנכסי עצמו יאכלהו וישקהו הע"ה להת"ח ולא שיהיה מנכסי הת"ח אלא אף זו יעצהו רבינו שיאכלהו וישקהו דוקא על שולחנו לא שישלח להת"ח לביתו מאכל ומשקה, כי בזה שהוא אוכל עמו על שולחנו יהיה לו התחברות יותר וקורבה יותר גדולה ממה שיאכלהו וישקהו לבדו והוא אינו מסיב עמו על שולחנו, כי כל מה שהוא מתקרב יותר אל הת"ח יוכל ללמוד יותר ממדותיו וממעשיו כי עיניו יחזו ואזניו תשמענה דברי פי חכם חן שפתותיו נוטפות ללמד דעת ארחות יושר וארחות חיים אשר זה הוא תכלית המצוה הזאת של הדביקות וההתחברות בת"ח וכמו שביארו רבינו פה ויותר מזה בספרו הנכבד מנין המצות חלק העשין מנין ו' ולפיכך אף שסיים רבינו פה ולהתחבר להן בכל מיני חיבור שנאמר ולדבקה בו וכו' אפ"ה הן לא קצרה ידו לכתוב גם הדברים האלה ולאכול ולשתות עם הת"ח וכו' והיינו שהע"ה מנכסי עצמו יאכלהו, דלאכול ולשתות עם הת"ח והת"ח יאכל וישתה מנכסי עצמו אין זה חיבור ודביקות גמור עם הת"ח, כי אם רק חיבור ודביקות בעלמא, ודבר זה באמת כבר נכלל במאמר ולהתחבר להן בכל מיני חבור וכו' שזה כולל הכל הדבור וההליכה והישיבה וההתעסקות עם ת"ח תמיד בדברים שאין בהם חסרון כיס להע"ה הזה המתחבר להת"ח הזה, אבל כוונת רבינו בלאכול ולשתות הוא כמו שכתבנו דהיינו שהע"ה מנכסי עצמו יאכילהו וישקהו להת"ח שדבר זה הוא מותר אפילו לדעת רבינו שאוסר לת"ח בריא ושלם בגופו לקבל מתנות ודורונות רק שרבינו קאמר שראוי לו להע"ה לעשות דבר זה להאכיל ולהשקות הת"ח על צד היותר טוב ובתכלית השלימות דהיינו בתכלית הקורבה שיסב עמו על שולחן אחד וא"כ דברי בעל הסמ"ג הם תמוהים לענ"ד במה שהשמיט הך דלאכול ולשתות עם הת"ח וגם השמיט הך דמהנהו לת"ח מנכסיו, דלפחות היה לו להביא אחד משתיהן, וביותר לפי מה שהוכחתי בס"ד לעיל דדעת הסמ"ג כדעת המקילין להת"ח שמותר להם לקבל מתנות א"כ היה לו להסמ"ג להביא הך דמהנהו לת"ח מנכסיו ג"כ ולפרשו כפשוטו שיתן לו מתנות, ומדי דברי ראיתי לעורר בס"ד עוד על מה שכתב הסמ"ג שם ושנינו במסכת אבות פרק ראשון משנה ה' הוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את כל דבריהם וכו', והנה תיבת כל אינה בנוסחאות המשניות שלנו ואנכי לא ידעתי אם הוא טעות הדפוס בסמ"ג, או אם כך היתה נוסחת הסמ"ג בהמשנה דשם, ואם כך היתה נוסחתו אפשר לומר בס"ד לענ"ד שהכוונה בתיבת כל שישתה בצמא לא בלבד דברי תורה שישמע מן הת"ח, אלא כל אשר יצא מפיו של הת"ח אף השיחות חולין שלו ישתה בצמא כי גם היא, היא תורה שלימה וכמאמרם ז"ל במסכת סוכה דף כ"א מנין שאפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד וז"ל רש"י ואשמעינן דצריך להטות אזן אף לשיחתן שאף היא סופה להבין בה דברי תורה.