ואסור לשתות יין בצהרים אפילו מעט אלא אם הי' בכלל האכילה שהשתיה שהיא בכלל האכילה אינה משכרת ואין נזהרין אלא מיין שלאחר המזון. דקדק רבינו לכתוב זה פעמים תיבות בכלל האכילה ולא כתב שבתוך האכילה וגם מה שסיים רבינו ואין נזהרין אלא מיין שלאחר המזון לכאורה נראים דבר שפתים אך למחסור ונלענ"ד בס"ד בכוונת דברי רבינו כי אמנם כן כי דבריו אלה פה מקורם הם מן הירושלמי דפרק ערבי פסחים הלכה ו' וכמו שהעיר עליו מרן וז"ל הירושלמי שם למה (פריך למה לא ישתה בין כוס שלישי לרביעי וכדתנן התם, ומשני ע"ז) בשביל שלא ישתכ' (פי' ולא יהי' יכול לומר את ההלל בדעת צלולה כראוי לאמרו, ופריך ע"ז) כבר משוכר הוא (שהרי שתה הרבה עם מה ששתה בתוך הסעודה) מה בין יין שבתו' המזון לבין יין שלאח' המזון (ומשני) יין שלאח' המזון משכר שבתוך המזון אינו משכר, והנה בין כוס ראשון לכוס שני דמותר לו ג"כ לשתות ולמה לא חיישינן אז שישכר אף שאינו בתוך המזון, וע"כ צ"ל דכשם שבתוך המזון אינו משכר כך היין ששותה סמוך להמזון לפני המזון גם היין הזה אינו משכר, שגם הוא בכלל האכילה יחשב שהוא פותח את המעים ומביא תאות המאכל וכדתנן ברכות מ"ב סוף ע"ב בירך על היין שלפני המזון וכו' ואיפו זאת פיו יפה דייק וגרס רבינו שהשתי' שהיא בכלל האכילה אינה משכרת וכו' להורות דלאו דוקא השתיה שהיא בתוך האכילה שאינה משכרת אלא אף השתיה שבכלל האכילה תחשב דהיינו השתיה שהיא לפני האכילה גם היא אינה משכרת אכן לפ"ז מקום יש בראש לטעות ולומר דכשם שהשתיה שהיא לפני האכילה בכלל האכילה תחשב ואינה משכרת כך נמי השתיה שלאחר האכילה בכלל האכילה תחשב ואינה משכרת והאמת אינו כן שהשתיה שלאחר האכילה משכרת דלכך לא ישתה בין כוס שלישי לרביעי, ולהציל אותנו מן הטעות הזה סיים רבינו וכתב ואין נזהרין אלא מיין שלאחר המזון וכו' שלא בלבד שצריך ליזהר משתית יין באמצע היום כשלא אכל כלל, אף זו צריך ליזהר משתית היין שלאחר המזון שגם הוא גורם שכרות ובלבול הדעת.