אמרו עליו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה כל ימיו. וכתב מרן דלא נודע לו מקומו בתלמוד אשר מיחסין לרב מעלה נפלאה זאת, ולכאורה גמרא ערוכה היא בחגיגה ה' ב' דמייתי התם מגיד לאדם מה שיחו ואמר רב אפילו שיחה יתירה בין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת מיתה הרי דהקפיד רב אפי' על שיחה קלה בין איש לאשתו וכ"ש שיחה בטילה בין אדם לחבירו אבל ודאי רבינו לא כוון לזה דלא יתכן לומר אמרו עליו על רב דהוראתו דבעלי התלמוד סיפרו מעין המאורע לרב ובאמת הם לא שיחו בנפלאותיו רק העתיקו מה שדרש בכוונת הכתוב מגיד לאדם וגו' ומסתמא נאה דורש ונאה מקיים דאפילו עם אשתו לא הי' שח שיחה בטילה אף כי בזמן אחר שהי' יכול להשתמש בדבורו בדבר יקר הכי נכבד בדברי תורה ולא הי' לרבינו לומר אמרו עליו אלא רב לא שח שיחה בטילה כל ימיו מסתמא ועוד מדוע כתב רב תלמיד רבינו הקדוש משמע להיותו תלמיד רבי הלך בדרכיו לעשות כמעשהו והיינו מאז שלמד לפני רבינו הקדוש ודלמא מאז שדרש כוונת הכתוב מגיד לאדם מה שיחו הרגיל עצמו במעלה הזאת לנהוג בקדושת ברית הלשון, לכן נראה בודאי מצא רבינו בשום מקום בירושלמי או מדרש החסרים לנו ואין אתנו יודע מהם מאומה שאמרו כן על רב שהי' שומר פיו ולשונו מאז שלמד לפני רבינו הקדוש ודקדק ללכת בדרכיו הקדושים.