ומה היא תקנת חולי הנפשות ילכו אצל החכמים שהן רופאי נפשות, והמכירים בדיעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם עליהם אמר שלמה חכמה ומוסר אוילים בזו. הוסיף רבינו לכתוב תיבות הללו והמכירים בדיעות הרעות שלהם ואינם הולכים וכו' ולא כתב בקיצור ושאינ' הולכים אצל החכמים לרפא אותם וכו' שהרי דבריו אלה קאי על מה שאמר קודם לזה מיד שהחולי' חולי הנפשות שילכו אצל רופאי הנפשות וא"כ לכאורה דברים הללו נראים כשפת יתר לרבינו כל דבריו שקולי' בפלס ומאזני משפט השכל אין בהם שכולה לא חסר ולא יותר, אבל כוונת רבינו היא, להיות שיש בני אדם שיש להם דיעות רעות, אבל לא ידעו ולא יבינו זה שהם דיעות רעות אלא אדרבא יהיו סוברים בדעתם שהם דיעות טובות בריאות ורחבות וכענין האומרים לרע טוב וגו' אם לקצור דעתם ושכלם, או לגודל הרגלם בם מקטנותם, ואם להיות התאוה הגוברת בהם תבלבל שכלם ודעתם ותסמא עיניהם והנה על אנשים כאלה לא נאמר הקרא הזה שאמר שלמה המלך ע"ה בחכמתו חכמה ומוסר אוילים בזו וגו' שהרי האנשים הללו לא ביזו לא את החכמה ולא את המוסר, אלא אדרבא כבר אפשר המציאות שיכבד האיש האמור לשתי אלה החכמה והמוסר, אלא שהאיש ההוא והדומים לו הם טועים בדעתם המוטעת והמקולקלת וסוברים שכבר השיגו מן החכמה והמוסר מה שיש בו די לפי חלקם בדעת ובחכמה ובתבונה, אבל עליהם נאמר המקרא שאמר ישעי' הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו' וכמו שהביא רבינו אבל לא כן האנשים הללו שהם מכירים בשכלם ויודעים בדעתם שדעותיהם ומדותיהם כי ברע הם, הנה בהם לא יצדק קריאת המקרא הוי האומרים לרע טוב וגו' שהרי נפשם יודעת מאד כי נפשם ברעה תתמוגג שהדיעות שלהם רעות הנה אך יצרם תקפם ואין לאל ידם בעצמם לכבוש יצרם ועל האנשים האלה יצדק מאמר החכם חכמה ומוסר אוילים בזו כיון דיודעים מורת נפשם ורעות רוחם ולא ידעו ולא יבינו איך ליסר יצרם הרע הי' ראוי להם לרדוף אחר החכמה והמוסר אצל בעלי מדע ויראי אלהים להורותם עשות הטוב והישר כאשר ישתוקק האיש הנגוע חולי למצוא רופא אומן להסיר ממנו כל מחלה וכל נגע וכאשר יתאוה הרעב והצמא ללחם ומים כן ישתדלו הרעים והחטאים לדפוק על פתחי רופאי הנפש ואם לא עשו כן אין זה כ"א להיותם בוזי החכמה והמוסר באמרם מה יושיענו אלה רופאי אליל ולכן היטב אשר דבר רבינו דעל אנשים הטמאים לנפש יודעים כי ברע המה ורפואת תעלה לא יבקשו אמר החכם חכמה ומוס' אוילי' בזו.