Seder Mishnah on Mishneh Torah, Human Dispositions 1:6

כך למדו בפירוש מצוה זו מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הוא נקרא רחום אף אתה וכו'. עכ"ל, ומרן העיר מקורו טהור שהוא גמרא ערוכה בסוטה דף י"ד ע"א אבל המעיין בגמרא שם עיניו יראו שאין לשון זה שכתב רבינו בגמרא דסוטה שם, ואף כי קרובים הם בכוונתם דברי רבינו לדברי הגמרא דסוטה וענינם אחד אבל שפה אחת אינם כי בלשון אחרת ידבר רבינו ברם לשון רבינו ז"ל הוא לשון ספרי, והובא ג"כ בילקוט פרשת עקב וממנו לקח רבינו אלה הדברים אשר דבר משה איש האלקים וגם בלא"ה נראה דאישתמוטי דקא אישתמיט לי' למרן לפי שעה דברי הספרי הנ"ל כי מרן רגיל על לשונו להביא תלמודו בידו גם הספרי אף גם שנאמר ג"כ בגמרא דילן כי טובים השנים, כידוע אפי' להרגיל מעט בספר כסף משנה אין זה כי אם דאישתמיט לי' לפי שעה הספרי הנ"ל.
איברא לכאורה יש לדייק טובא והוא כי מה הלשון אומרת מה הוא חנון אף אתה היה חנון וכו' מה הוא קובר מתים אף וכו' ולמה לא קאמרו סתם היה רחום היה חנון היה קובר מתים ולכל היותר היה להם לומר כך, הוא רחום אף אתה היה רחום, הוא חנון אף אתה היה חנון, הוא קובר מתים אף אתה היה קובר מתים, אבל תיבת מה דקאמר הספרי והגמרא נראה לכאורה מיותרת כי תיבת מה יורה על ההתדמות או באיכות או בכמות ושתיהם אינם שייכים הכא שכשאומר מה הוא רחום וכו' מה הוא חנון וכו' בתוספת תיבת מה משמעותו באיכות הוא כאלו כאן נמצא וכאן היה אפשר להיות כל אלו דברים רחום וחנון ודומיהם באופן אחר ממה שהם אצלו יתברך כפי הנגלה מהם מפעולתו ולזה יאמר תיבת מה להורות ההתדמות בפעולות ההם באיכותן לפעולותיו ית' איך הוא ית' פועל אותם כך נעשה אנחנו ולא באופן ואיכות אחר, והנה דבר זה לא שייך פה שהרי א"א לרחם ולחון באופן אחר מהרחמנות והחנינה הנודעים אצלינו וא"א לנו לקבור המת באופן אחר ממה שאנו עושים בקבורת המת, וכן בכל יתר מדותיו יתעלה, וכמו כן דבר זה א"א שתיבת מה פה מורה על הכמות, דהיינו שיהיה לנו הרחמנות והחנינה ויתר המדות שלו יתברך גדולות כל כך כמה שהם גדולות אצלו יתברך, שדבר זה הוא מן הנמנע שהרי הוא יתברך הוא בלתי בעל תכלית וסוף וגבול וכן מדותיו כי הוא ומדותיו יתברך אחד הם לא כן אנחנו קרוצי חמר שהם בעלי תכלית וסוף ולנמנע טבע קיים, אבל שמענה ואתה דע לך כפי מה שהבנתי מדברי רבינו בספרו מורה נבוכי' חלק ראשון פ' נ"ד והוא שכבר אפשר המציאות לרחם ולחון, אבל לא מצד היושר שראוי הוא בעצמותו לרחם ולחון על מי שצריך הרחמנות והחנינה כאשר צונו ד' אלקים, וכן כשיעשה השופט העיר או המדינה משפט חרוץ נקימה באיש רשע מה שהוא מצד היושר ראוי לעשות בו הנקימה ההיא כדי רשעתו, הנה כבר אפשר המציאות שיעשה השופט ההוא הנקימה ההיא לא מטעם היושר שהדבר ישר בעצמותו לקנא קנאת הצדק ולהוציא עשוק מיד עשקו ולהשיב גמול רע לעושי רע בזדון כי אנשים כאלה הם מפסידי ישוב וקיבוץ המדינה אלא שיעשו כל זה מצד התפעליותיהם בטבעיהם מהדבר ההוא שהוא נגד עיניהם, שהמרחם והחונן הזה בעינו יראה עני בעניו ואין עוזר לו כי ירעב, ואין כסות בקרה, הנה הרואה הזה יתפעל בטבעו מזה עד שלבו עליו דוי כי לבו ורוחו קטן מהכיל הצער הגדול הזה עד כי ירחם על העני ההוא או עד כי יחננהו להציל העני ההוא מצרתו, וכן השופט האמור כי יראה חמס וריב רשע עושה רע כרשעתו הנה יתלהב בלבבו כעס והקפדה על הרשע ההוא היותו עושה הרעה הזאת, ולא ינוח ולא ישקוט רוחו בקרבו עד ינקום בו למדי, וכל זה גורם לו טבע התפעלותו כי יתפעל על ראייתו או שמיעתו, אבל איש כזה עדיין אינו המעולה והשלם במדותיו, אלא כך ראוי לאדם להרגיל טבעו שלא יהי' מתפעל משום דבר אלא שבעשותו המעשים הללו לא יעשה אותם אלא לסבת היות המעשים הללו רצוים בעצמותם להיות שהם היושר האלקי לעשות כן מי החמלה והחנינה והרחמנות במקו' הראוי להם ומן הנקימה במקו' הראוי לה, והנה אז כשיעשה המעשים הללו באופן האמור, הנה יעשה אותם בארץ דוגמת היושבי בשמים הבורא יתברך ויתעלה שהרי הוא יתברך כל מה שהוא עושה הן מן החסדים והרחמים והן מן העונשים אינו עושה אותם על דרך ההתפעליות ח"ו ואין המדות והדרכים הללו אצלו ית' בעצמותו שום איכות חלילה וחלילה, אלא שהוא יתברך עושה פעם כך ופעם כך לפי מה שהוא היושר אצלו שראוי להמקבלים ההם לקבל ממנו מטוב ועד רע, ובמקבלים ההם הוא שיש שינוי ותמורה, ולזה אמרו בגמרא דסוטה ובספרי הנ"ל הלשון מה הוא קובר מתים וכו' דהיינו מה הוא עושה בלי שום התפעליות אף אתה תהיה קובר מתים בלי שום התפעליות וכן הוא לענין רחום שנרחם דוגמתו ית' בלי שום קצת התפעליות וכן הוא בכל המדות, אך זה לבדו יעשה להיות הדבר ההוא שרוצה לעשות יושר אלקי ית' ולזה בא תיבת מה להורות דוגמא הוא שיעשה המעשים הטובים הללו אבל לא יעשה אותם באופן אחר (ונכלל בזה ג"כ שלא תעשה אתה דברים הללו על מנת לקבל פרס דהיינו לתקות שכר בעה"ז או בעה"ב אלא יעשה הטוב במה שהוא טוב כמו שלא שייך גבי הקב"ה שום תקות שכר ואינו עושה המעשים הללו כ"א על דרך האמור מכח יושרו וצדקו לעשות הטוב במה שהוא טוב) אמנם בדברי רבינו פה קשיא לענ"ד קצת שהקדים מה הוא נקרא חנון וכו' ואיחר לו מאמרו מה הוא נקרא רחום וכו' והרי בי"ג מדות שנאמרו למרע"ה שהם השרשים והעיקרים לכל המדות והדרכים הנרצים ובם הודיע הוא יתברך לנו האיך נתנהג ונלכה בארחותיו ושם נאמר אל רחום וחנון וגו' שהקדים מדת רחמים למדת חנון, וא"כ גם רבינו ראוי היה לו להקדים ביאור מדת רחום לביאור מדת חנון, אמת שבספרי הנ"ל הקדים ג"כ מה הוא נקרא חנון אף וכו' למה הוא נקרא רחום אלא שהספרי הביא ג"כ הקרא בתהלים לראיה על שמדותיו יתברך הם כך לרחם ולחנן מקרא דכתיב חנון ורחום ה' וכו' והנה בקרא הזה הקדים מדת חנון למדת רחום והספרי הסמיך דבריו על הך קרא לפיכך אפשר שגם הספרי הקדים לומר מה הוא חנון למה הוא רחום אלא דעל הספרי גופא קא קשיא דלמה זה הוצרך הספרי להביא ממרחק לחמו של תורה מקר' דדברי הקבלה בתהלים לראי' על שמדותיו של הקב"ה הם לחונן ולרח' את בריותיו, ולמה לא הביא הספרי ראיה מקרא מפורש בתורה כי הן הן מדותיו יתברך ודרכיו, וביותר מזה אני תמה על הספרי שאמר וז"ל נקרא המקום רחום שנאמר כי אל רחום ד' אלקיך וכו' וקשה לענ"ד דלמה לי' לאתויי מהך קרא דהקב"ה נקרא רחום, והרי כבר קודם לזה הביא הספרי גופא קרא של תהלים ששם נאמר שהקב"ה נקרא חנון וגם נקרא רחום שהרי כתיב כי חנון ורחום הוא ול"ל דהספרי רוצה להביא ראיה מקרא הנאמר בתורה, קשה ג"כ למה הוא הביא המאוחר בתורה ולמה לא הביא קרא שהוא מוקדם לו דהיינו בפר' כי תשא והוא קרא כדכתיב אל רחום וחנון וכו' וצ"ע כל זה לענ"ד וקושיא זו האחרונה אפשר ליישב במה שאמרו בשבועות דף ל"ה כל שלמה האמורין בשיר השירים קדש וכו' כל מלכיא האמורים בדניאל חול חוץ מזה שהוא קדש וכו' וכתב שם הריטב"א ז"ל בחידושיו נראין דברי רבינו והרמב"ן שפירשו דלא לענין שאינו נמחק קאמר שהרי אין זה אלא כינוי למלך שהשלום שלו, אלא שבא ללמדינו שהוא קדש לדרשא דקראי או אפשר לענין הנשבע בשלמה האמור בשיר השירים שהוא כנשבע באחד מהכינויים וכן אתה למד מ"ש לקמן למלך מלכיא וכן כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שם בד"ה כל שלמה האמור וכו' ועיין לעיל בהל' יסה"ת פ"ו הלכה ט"ו ובכ"מ שם, והנה שם סוף ע"א איתא משביעני אני עליכ' וכו' בחנון ורחו' בארך אפים ורב חסד ובכל הכנויין הרי אלו חייבין וכו' ואמרינן התם בגמ' למימר' דחנון ורחום שמות נינהו ורמינהו יש שמות שנמחקין וכו' חנון ורחום ארך אפים וכו' אמר אביי מתניתן במי שהוא חנון וכו' כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי רחום וחנון ודאי במי שהוא חנון ודאי במי שהוא רחום קאמר, והכי אמרינן בשבת דף י' מסייע לי' לרב המנונא משמי' דעולא דאמר אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום, אלא מעתה הימנותא נמי אסור למימר וכו' התם שם גופי' לא איקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא הכא שם גופי' איקרי' שלום הנה כי כן הספרי סובר ג"כ דתיבת רחום הוא שם והיינו שהוא קדש לדרשא ולענין הנשבע בו והוא רוצה להביא ראיה לזה מקרא דתורה לא קשיא דהיה לו להביא קרא דתורה דהיינו ה' ה' אל רחום וחנון וכו' דמשם היה אפשר לומר שאין זה שמו של הקב"ה אלא דפירושו הוא תואר שהוא מרחם על בריותיו אבל מהך קרא דכי אל רחום ד' אלקיך שפיר מייתי ראיה דא"א לומר דהוא תואר דהא ידוע שבלשוננו הוא דבר הרגיל להקדי' המתואר להתואר וא"כ הי' לו להקדים ה' אלקיך לאל רחום וכך היה לו לומר כי ה' אלקיך אל רחום לא ירפך ולא ישחיתך וכו' ול"ל דהתואר של רחו' הוא קאי על המתואר אל הנאמר קודם לו ז"א כיון דגם ה' אלקיך הוא המתואר לא היה לו להקדים התואר של רחום קודם גמרו שמות המתואר שהם אל ה' אלקיך ועדיין לא הונח דעתי בזה ועדיין צ"ע וביותר קשיא קושיות הראשונות.