יום שביעי של חג נקרא יום ערבה ונקרא יום הו"ר מפני שמאריכין בו בענין הושענא ולכל א' וא' לוקח בד א' של ערבה מלבד ערבה שבלולב עם הערבה שלו ומקיפין את התיבה אותו היום ז"פ וכן היו מקיפין את המזבח בזמן שב"ה קיים ז"פ כנגד כל ז' הימים ולהיות היום הזה נורא מאד ובו נחתמים כל הספרים כולם והפסקי דינים ניתנים ביד כל תובע ומשטין ולכן צריך להרבות בו צדקה תפלה ותחנונים לעורר הרחמים העליונים ירחמו עלינו ויחתמו אותנו בספר חיים ובספר צדיקים לגאולה וישועה ונוהגין להרבות נרות בב"ה ויש שלובשים בגדים לבנים כמו ביה"כ ויש שעומדים כל הלילה ואין ישנים כלל מרבים בזמירות ותחנות וקורין ס' תילים כולו וכבר כתבתי בענין יה"כ מה טיבו ומה ענין קריאתו וכל המרבה להתחנן הרי זה משובח ואפילו מי שאינו עומד כל הלילה קם באשמורת הבקר לומר סליחות עם הצבור כל מקום כפי מנהגו ומתעכבים בזמירות בב"ה עד שיתקבצו כל העם ואו' רננו צדיקים עד כל"ח ואו' ברוך שאמר עד ישתבח וקם ש"צ ואומר ישתבח בזמרה ואו' קדיש וברכו וק"ש ועושין כסדר כל יום ואחר תפלת מוסף מתחילין בהושענות ומקיפין פעם א' בזכות אברהם ואומר מה שאמרו כשהקיפו יום א'. ובהקפה ב' מזכירים זכות יצחק ואומר מה שאמרו ביום ב' בזמן ההקפות בג' יעקב בד' יוסף בה' משה בו' אהרן והם ו' הימים שעברו בכולם אומר הושיענו בהקפת פעם א' בהקפת פעם אחרת בהקפת פעמים כו'. בהקפה הז' מזכירין זכות דוד כי היא הז' ואומר פזמון ופיוט מיוחד ליום ואו' הושיענו בחגיגת ימים ז' ובכל הקפה מאלו מרבים בסליחות ותחנונים ואו' ויעבור וי"ג מדות של רחמים ותוקעין שופר סי' תשר"ת כדי לעורר הרחמים וכל מקום ומקום כפי מנהגו ומתעכבים עד קרוב לחצי היום ומתחננין על ענין הגשם שיהי' בעתו והשנה שתהי' מבורכת בכל ועל ענין גאולתינו ואו' קדיש ותענו ותתקבל ואותה הערבה חובטין אותה בקרקע פעם ושתים כי מנהג נביאים הוא וחביט חביט ולא בריך ואח"כ או' אין כאלהינו בנחת ובזמרה ואו' ענין פטום הקטרת ואו' קדיש על ישראל ונפטרים לשלום ואם יום של ערבה בע"ש ראוי למהר כדי לצאת להכין צרכי שבת:
כל אלו ז' הימים יעשה אדם את סוכתו קבע ואת ביתו עראי לכל ענין כאשר כתבתי. וביום הז' יעמוד בה עד קרוב ללילה ליל שמחת תורה והוא יום שמיני עצרת ויתקן ביתו עם שולחנו לכבוד היום הבא כמנהגו בכל י"ט ויוריד את הכלי' הנאים מן הסוכה לתקן את ביתו ולהציע מצעותיו כראוי אבל לא מפני זה יצא מסוכתו עד סוף היום ובליל י"ט יקדש בביתו ויברך שהחיינו כי הוא נקרא רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב והוא סי' לעניינים אלו פייס בפ"ע ואינו כשאר הרגל שהמשמרות חוזרות חלילה זמן בפני עצמו ולא סמכינן אזמן דרגל קמא רגל בפני עצמו למאי דאמרן קרבן בפ"ע ואינו כשאר מוספי החג שמחה בפני עצמה ואינ' מעורבת עם שמחת הרגל הא' וצריך שלמי שמחה בפני עצמה. ברכה בפני עצמה דצריך לומר את יום שמיני חג עצרת הזה ובח"ל שעושין ב' ימים והשמיני ספק ז' לא יצא מן הסוכה אבל יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן:
ויום ט' שהוא ספק ח' יאמר ג"כ זמן כדין ב' י"ט של גליות ועושין שמחת תורה בט' וענין המנהג הזה שקורין ליום זה שמחת תורה ועושין בפועל שמחה לתורה ומוציאים כל הספרים שיש בב"ה ועושין להם חופה ומשימין אותן בתוך חופתן ומרקדין בפניהם ומזמרין בקול רנה ותודה ומציעין כל ב"ה כלים נאים ומצעות נאות ומעטרים הספרים בכל כלי כסף וזהב וכלי משי ורקמה:
והענין הוא לפי מנהגנו שאנו קורין כל החומש בשנה א' והיום הזה השלמנו סדרנו וחזרנו להתחיל ועל שזיכנו אלהינו לכך מחבוב המצוה אנו עושין כך ומשמחין התורה שע"י זכינו לכך וכך המתחיל והמסיים עצמם עושין שמחה ונקראו חתנים: המסיים חתן תורה שעל ידו נשלם הסדר ועיקר החתונה על ההשלמה:
והמתחיל חתן בראשית שהוא זכה להתחיל הסדר ונקרא חתן שעל ידו חזרו להתחיל ובין זה ובין זה מקשטים התורה זה בכה וזה בכה כחתן שמקשט את הכלה בתכשיטים שמביאים לה ובס' הזוהר יש ענין סגולה לענין זה בפני עצמו שהוא נקרא שמיני עצרת והראה הקב"ה ביום הזה אהבתו שהיתה לו עם ישראל מכל האומות וכן כתיב עצרת תהיה לכם לכם דוקא ולא לשאר עממין משל לבן מלך וכו' ומטעם זה עושין שמחה יתירה היום הזה אם לתורה אם לעם ישראל והוא מן הד' פרקים שמשחיטין את הטבח בע"כ שחייב אדם לשמח אז ואין שמחה בלא בשר או אפשר לתת טעם לשמחה כי אחר שכל ז' ימי הסוכה נטלנו לולב בידינו בד' מינים שהם אות לנו שאנו חלקו ונחלתו י"ו וישבנו בסוכה ז' ימים תחת כנפי השכינה ואין לנו חלק עם סמא"ל וסיעתו ולכך ראוי לנו בזה היום לשמוח שמחה של מצוה בזכרנו את טוב ה' אשר עשה עמנו ועם אבותינו לבחור בנו מכל האומות ולקדש אותנו מכל הלשונות ויחדנו לעם סגולתו והוא ענין קרוב על מ"ש עצרת תהיה לכם: ויש מי שנוהג ביום זה לעבור על החומש משום שמחת התורה. ויש מי שנוהג שעובר ב' מקרא וא' תרגום שאם עבר עליו איזה שבוע שלא עבר הפ' יצא בזה י"ח כי משלים פרשיותיו עם הצבור איקרי אחר שמשלימין סדרם בעתם ונ"ל שטעות הוא בידם ומעוות לא יוכל לתקון כי לא נקרא משלים פ' אלא כל ענין וענין ביומו ומדי שבת בשבתו כ"א עבר יומו בטל קרבנו ולכן אמר כי מי שלא השלים קודם תפלה ישלים אחר תפלה אבל אחר שהגיע זמן תפלת מנחה שהרי מתחילין סדר אחר אין מועיל לו השלמותו וכן צוה רבינו הקדוש ז"ל לבניו שישלמו סדרם קודם אכילה שלא יטרדו אח"כ ולא יוכלו להשלים ואם משבוע לשבוע מסוף זמנה של זו לתחלת זמנה של זו אמר שאינו יוצא י"ח כ"ש זמן רב מראשית השנה ועד אחרית השנה אלא שאם לא יצאו י"ח מצוה ידי קריאה יצאו כמ"ש בענין ק"ש:
ויש שעוברים כל הכ"ד בז' ימי החג והטעם שהם פנוים ואינם יכולים לעבור עליו שאר ימות השנה ואין ראוי להפטר בלאו הכי ובפרט מי שאינו אלא מבעלי מקרא שמוטל עליו לעבור כל הכ"ד בשנה ולא העברה בלבד אלא בהשקט להבין מה שאומר ולא יחשוב בלבבו לאמר סיפורים הם מה תועלת מגיע לנו בקריאתינו ח"ו כולם כתבי הקדש איקרו וברוח הקודש נאמרו. זאת ועוד יוצא תועלת ולמוד מכל קריאה וקריאה ומכל ענין וענין למי שמדקדק בהם ואינו עובר כעובר על הגחלים ונ"ל שאפי' לבעל משנה ולבעל גמרא לא סגי בלאו הכי שיעבור עליו לפחות פעם בשנה כי אין עסקנו כ"כ עמוק בסתרי התורה ועניניה עד שבשבילו נשכח ונניח קריאת המקרא כל השנה כולה וכבר כתבתי למעלה בסדר ימי החול כי ראוי לקבוע בכל יום תורה נביאים וכתובים משנה וגמרא עד שנמצא שעובר עליו ואפילו ב"פ הכל לפי קביעותו ואז טוב לו לתת חלק לכל יום ויום ונקרא משלש כל ימיו ממש מלהניח קריאתו לז' ימים בלבד:
ומפני שהמועדים לא ניתנו אלא לפנות אדם דעתו מכל מלאכה וענין כדי לעסוק בתורה בלב פנוי מכל מחשבה וטרדה לכן ראוי לקבוע למוד לכל מועד ומועד הכל לפי הזמן ולפי הענין ונ"ל שכך ראוי לחלק הזמנים בז' ימי הפסח לעבור על ש"ס משנה בכל יום וביום הז' ענין מכילתא מן הפרשיות המדברות בענין יציאת מצרים. ביום חג השבועות לעבור ברייתות של ת"כ. ביום ט"ב איוב עם פירושו ומגילה איכה. ביום ר"ה ברייתות של ספרי. בי"ה ס' תילים. בז' ימי החג שאר הכ"ד שלא עבר עליו ומשנה תורה עם פירושו. בש"ת יעסוק בז' פרקי משנה מס' יצירה שהם כנגד ש"ס משנה והנה יש להם ג' ד' פירושי' יעיין ויבין בהם כפי אשר תשיג ידו וזו היא שמחת התורה להבין יסודה ועקרה ואם לא יספיק היום יעסוק גם בלילה כי צריך לעסוק בו בד"ת להכין תכשיטין לכלה כדברי רשב"י ז"ל בס' הזוהר שאומר שיעסקו כל הלילה בעניני הכלה אין לך תכשיטין חביבין מאלו ומי שעבר על הכ"ד בשאר ימות השנה ואצ"ל לעבור בז' ימי החג יעסוק בס' התיקונין להרשב"י זלה"ה שהוא פנת יקרת להבין ע"י בס' הזוהר וס' הזוהר עצמו יעסוק בו מדי שבת בשבתו וחדש בחדשו והכל לפי מה שהוא אדם אלא שהצעתי הדברים לפניו והמשכיל יבין ויבחר: