ואחרי שהשלמתי את מה שראיתי לעשותו פתיחה כללית לכל התורה, ראוי שאוחז בדברים המהווים פתיחה מיוחדת לחלקה הראשון ואומר: יתברך אלהים אלהי ישראל שהוא למעלה מכל התהלות, כמו שכחו הוא על כל בעל כח והוא נעלה מכל תאור, כי לא תשיגהו המחשבה ולא יקיפהו הדמיון, כמו שפארוהו חסידיו: ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה.
והנה אי הזקיקות והזקיקות עם שהן מצויות במצבו של כל נברא ותכונותיו, הרי ראשיתן ותחילתן – מציאותן, רצוני לומר מציאת העצמות, ומי שאינו צריך לממציא שימציאהו מפני שהוא עצם המציאות, והיא הנקראת עצמות ללא ראשית, ודאי שאינו זקוק לשום אחד מהדברים הבאים אחרי המציאות, דהיינו: לזמן וחומר המספקים את הקיום, ולמשמר הסוכך מפני ההפסד ומסייע (להתקיים) ולכל דבר מעין זה. אבל מה שאינו נמצא אלא בממציא, הואיל ובעיקר ראשיתו הוא זקוק למתחילו, הוא צריך גם למה שיקיים אותו פעם אחר פעם, ולזמן שבו ימצא ולמקום שיתמקם בו, ולחומר השומר על קיומו, ולמה שישמרנו מכילוי ויסעדנו בצרכיו, הכל לפי פרטי העיקרים שציינתי. והמוחשים כולם, הואיל והשכל דן בהם שהם מחודשים, הזקיקות אל מה שהזכרתי דבקה בהם כל עת קיומם, כל עוד הארץ עומדת. אבל בוראם יתב' ויתע' שהשכל דן בו שאינו מחודש, ר"ל שהוא קדמון, ללא ראשית, אינו זקוק למי שימציאהו ויקיימו, כי הוא הנותן מציאות וקיום לכל, ובזה אמר הכתוב: לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים המה יאבדו ואתה תעמד וג', ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, ובמיוחד מאחר שממציא ומקיים זולתו אינו קיים כלל. וכשם שאינו זקוק, לשם קיומו, לזמן, כי הוא בורא המקומות ומהלכם (?) ככתוב: כי האמנם ישב אלהים על הארץ וג' כך אינו זקוק לכל מעשי עבדיו הטובים והרעים, המתוקנים והמקולקלים, וטובם ורעתם הוא להם בלבד כמאמר הכתוב בנוגע להיותו נעלה מכניסה בכל...