מתני' אילן שנעקר והסלע עמו שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. נעקרה סלע מצדו זעזעתו המחרישה או שזעזעו ועשאו עפר אם יכול לחיות פטור. ואם לאו חייב:
גמ' פי' אילן זקן שעקרו הרוח או שטפו נהר והוליכו למקום אחר מן העפר שסביב השרשים עמו והוסיף עליו עפר שם ונשרש בארץ אומדין אותו עובדי אדמה אם היה יכול לחיות מן העפר שבא עמו בלא תוספת עפר אחר הרי הוא כנטוע במקומו ופטור מן הערלה. ולא מיבעיא זה שנעקר ממקומו ונתקיים במקום אחר דה"ל כנטיעה חדשה אלא אפי' במקומו ונתגלו שרשיו בענין שאין יכול להתקיים מסלעו וממקורו אם לא שיוסיפו עליו עפר חייב בערלה:
מתני' אילן שנעקר ונשאר בו שורש פטור וכמה יהא בשורש רשב"ג אומר משום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מתוח:
גמ' פי' אם נעקר לגמרי מן הארץ ונשתייר מעט מן השורש בארץ כעובי מחט שמותחים בו הבגד לאחר אריגה להפשיטו ולהרחיבו ומחברין אותו בראשו במחטין אז ידוע שיוכל לחיות במקומו ופטר אף אם הוסיף עליו עפר: תנן בפ"ק דשביעית אילן שנגמם והוציא חליפים מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן דברי ר"ש. כנטיעה פירוש לענין עשר נטיעות שחורשין כל בית סאה בשבילן עד ר"ה ואמרו עלה בירו' אמר רבי יודן בן טרפון רבי שמעון וראב"י אמרו דבר אחד. דאמר ר"ש בן נחמני בשם ר' יונתן בשם ראב"י הגומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ. הרמב"ם ז"ל פסק כחכמים דדוקא שגממו מעם הארץ. ול"נ הלכה כראב"י דמשנתו קב ונקי וגם ר"ש סבר כוותיה: