משנה. ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו, ואחר הזכר, ואחר הנערה המאורסה. אבל הרודף אחר בהמה, והמחלל את השבת, ועובד עבודה זרה אין מצילין אותן בנפשן.
ופרש"י וז"ל ואלו שמצילין אותן מן העבירה. בנפשן ניתנו ליהרג לכל אדם כדי להצילן מן העבירה, ומקראי נפקי, אבל הרודף אחר בהמה לרבעה, והרוצה לעבוד עבודה זרה, ולחלל שבת, וכל שכן שאר כריתות ומיתות בית דין שאינן עריות, דלא ניתן להצילו בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בה קלון ופגם לנרדף, כגון זכר ונערה המאורסה וכו' עכ"ל. ומבואר שהדין דניתן להצילו בנפשו אינו סתם דין דניתן להורגו כדי להצילו מן העבירה דא"כ הו"ל להורגו אף כדי להצילו מעבירה של חילול שבת ועבודה זרה, וכן מוכח מהא דאמרינן בגמ' שאם הנערה מאורסה מוחלת ובא עליה הבועל ברצונה שאין מצילין אותה בנפשו, ואם נימא דהורגין את הרודף כדי להצילו מעצם מעשה העבירה אזי אף אם מחלה הנערה יש להצילו בנפשו, ומוכח דיסוד הדין הוא דניתן להורגו מדין הצלה לנרדף, דהרודף אחר הערוה ניתן להורגו כדי להצילה מן הפגם ומאחר דאיכא פגם וקלון חל עליה שם נרדף ומשו"ה ניתן להצילה בנפשו, ומוכח דהצלה מן הפגם דעריות הוי כפקו"נ.